חנה גימפל, מנהלת חנות הבגדים בתקוע, בה ביצע מחבל ערבי פיגוע דקירה בו נפצעה באורח בינוני מיכל פרומן בת ה-30 – משחזרת בשיחה עם בני טוקר מערוץ 7 את רגעי האימה.
“זה היה משהו טראומתי, היינו בחנות שלוש נשים, שתיים בהריון, אחת עם תינוק קטן. זו חנות שמגיעים אליה הרבה נשים. פתאום נכנס בחור צעיר והתחיל לדבר בעברית, קלטתי מיד שהוא לא צריך להיות שם, פניתי אליו ושאלתי אותו עם מי הוא נמצא כאן, כי אסור לערבים להיות לבד, ללא השגחה.
“הוא קצת התבלבל והלך אחורנית כמה פסיעות. ואז שוב התקדם קדימה, אמרתי לו לצאת מכאן ובמקביל ביקשתי שיתקשרו לרבש”ץ, לא הספקנו והוא שלף סכין, רצנו כולנו לצדדים והוא דקר את מיכל בגב”.
לדעתה, נמנע אסון כבד: “עוד רגע היו מגיעות לכאן עוד הרבה נשים, הוא היה יכול לסגור את הדלת וזה היה יכול להיגמר אחרת. זה היה נס ממש, הוא נמלט החוצה מהר.
“אנחנו נעשה סעודת הודיה מיד אחרי שמיכל תחזור הביתה. תתפללו לרפואתה של מיכל בת אסתר”.
כעת, אחרי הפיגוע, התושבים בתקוע נמצאים בערנות גבוהה מאוד.”זה משפיע על כולנו, נועלים דלתות, ערניים יותר. היום לא פתחנו את החנות, הקלות הבלתי נסבלת שבה הוא הצליח להגיע אלינו, למקום נשי ופגיע כמו החנות שלנו, אנחנו צריכות להתאושש”.
מיכל פרומן שיחזרה אתמול: “לא נאבקתי והייתי די בשוק. פתאום כשראיתי את הסכין לא האמנתי שהוא באמת בא לדקור חשבתי שזה בכלל נער מהישוב.
“הלכתי לחנות לקנות לבת שלי נעלי, המחבל נכנס ומלמל כמה דברים בערבית. ניסינו להוציא אותו מהחנות, המוכרת צעקה לו: ‘תעוף מכאן’ – והוא היה מבולבל ומפוחד. ראיתי שיש לו סכין ביד, אבל לא רציתי להאמין.
היא הוסיפה: “לא היה מי שיחסל אותו, הוא יכל להרוג אותי אבל רק דקר פעם אחת וברח. הרגשתי כאילו מישהו שלח אותו או שהוא רצה רק לעשות וי. אם הוא רצה להרוג הוא יכל להשקיע בזה קצת יותר”.
לדבריה, “אני 30 שנה מתנחלת ואני דמיינתי את הסיטואציות האלה קורות, זה נראה שהוא בא לדקור ולברוח ושהמטרה היא לא להרוג אותי. כשהייתי בתוך זה ראיתי את העיניים שלו, את הבלבול”.