מסע הלוויה של דפנה מאיר הי”ד שנרצחה אמש בידי מחבל ערבי בפתח ביתה בישוב עתניאל שבדרום הר חברון, הגיע לפני הצהריים (שני) להר המנוחות בירושלים, שם נטמנה.
מסע ההלוויה יצא הבוקר בשעה 9:00 מעתניאל לכיוון ירושלים, כאשר חבריה ומאות מתיישבים ליוו את מסע הלוויה לאורך ציר 60 עם דגלי ישראל.
בלוויה השתתפו יותר מאלף איש, ביניהם הגר”ד לאו והראשל”צ הגר”י יוסף, רבה של ירושלים הגר”א שטרן, השרים מירי רגב, נפתלי בנט ואיילת שקד, יו”ר האופוזיציה יצחק (בוז’י) הרצוג, חברי כנסת ואישי ציבור.
רננה, בתה הבכורה של דפנה, ספדה לאימה. “אמא, החברה הכי טובה שלי. תראי אמא לכמה אנשים אכפת ממך. אימוש שלי. משפט אחד ילווה אותי לכל החיים,’איזה כיף שאכפת לך מה אני חושבת’. השארת לנו חלל עצום. קשה לי לחשוב שלא נצחק יותר, שלא תלווי אותי לחופה, לחדר לידה. סליחה שלא יכלתי לעזור לך ברגעים הכי קשים. אני אוהבת אותך הכי בעולם”.
הרב לאו ספד: “כשאתה רואה אמא, מסורה הייתה ליהודים וערבים, ואנחנו עומדים כאן ואומרים: ריבונו של העולם, לא תיקח האם על הבנים. מבקשים ומתפללים לראות במהרה בנחמת ציון וירושלים”.
הראשל”צ הגר״י יוסף: “כתוב שהרוגי מלכות יושבים ראשונה בגן עדן. הנרצחת יושבת ראשונה בגן עדן גם בגלל מעשיה הטובים. היא עסקה בפריה ורבייה בבניינו של עולם, הרוצחים האלה עוסקים בחורבנו של עולם. ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו הבדילנו מהם ומכל המונם, כתוב שבזכות נשים צדקניות יגאלו ישראל, בזכותה של הצדקת הזאת יאמר לצרותינו די ויגאלו ישראל”.
צילום: יעקב כהן
שר החינוך, נפתלי בנט: “היית אישה שמחה, מאושרת ואוהבת, ולכל עם ישראל ברור שהיית נשמה מיוחדת. הבאת חיים לכל מקום. הבאת חיים לכל חי. אומרים שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ואת הבאת כל כך הרבה אור. עד לרגעייך האחרונים, רגעי החושך והאימה, ממך יצא אור ואהבה.
שר החינוך הוסיף: “את החיים האחרונים נתת לילדייך היפים עד שברח המחבל וצנחת אל מותך. אנו עומדים מול עם אשר שולח את ילדיו לרצוח. אשר מנהיגיו מברכים על כל אלימות. עם המחלק סוכריות לרוצחי נשים וילדים. עוצמת הזעזוע שלנו כעוצמת השנאה השטנית שלכם. עם שגיבוריו הם רוצחי אימהות לא יבוא בקהל העמים. לעם כזה לא תהיה מדינה”.
רב היישוב עתניאל, הרב ראם הכהן, ספד: “נמשיך את החסד הגדול שלך, את האהבה לכל אדם. נדע להילחם מול מפלצות הרשע שאבדו את צלם האדם”.
השרה מירי רגב ספדה: “באתי לכאן היום לעמוד לצידך לאישה שעוסקת בחיים. הלוואי שהייתי יכול לעמוד לצידך במאבק האחרון רוצח שפל ששוחט אם לנגד ילדיה.
“את סמל החיים. מולך עמד רוצח שפל זה לא טרור רגיל זה אידיאולוגיה דתית קיצונית”, אמרה רגב והוסיפה, “בשם הממשלה באתי לבקש את סליחתך. לא הצלחנו לשמור עליך”.
בעלה של דפנה, נתן, היה אחרון הסופדים: “אבא יקר, איני מהרהר אחריך כמלוא נימה, תן לנו כוח, תהיה נוכח בביתנו, תן לנו לחוש את החיבוק החם שלך, את האהבה שלך.
“דפנה שלי היא אחת ממיליון, אחת ממיליון שגדלים בבית-לא-בית ומצליחים להשתקם ולהחזיר חסד לעולם. לדפנה היה כתר גדול, כתר האמת. היא היתה ישרה מאוד, מדויקת כתער. לא כולם אהבו את זה אבל כולם ידעו להעריך את זה, והאמת הזו עכשיו הושלכה ארצה, התנפצה לרסיסים.
“אני מבקש מכל מי שהגיע לכאן שירים משהו מהאור שנשפך ארצה, שהאמת מארץ תצמח.
“דפנהל’ה שלי, תודה על כל רגע איתך, וסליחה על כל רגע שבו פגעתי בך. אהבתנו גדולה מכדי להיות דבר חולף, נוחי בשלום ותעמדי לקץ הימין עם כל מתי ישראל ונאמר אמן”.
מסע הלווייה יצא הבוקר מהישוב עתניאל, שם התגוררה דפנה עם בעלה נתן וששת ילדיהם.
אפרת דהן, חברתה של דפנה מאיר, ספדה לה בראשית מסע ההלווייה: “מה איבדנו, אחות, לא רק במקצוע, בלב ונפש, דפנה אהובה שלי, הכרנו לפני ארבע שנים, כשהגעתי לישוב ישבתי קצת בגן השעשועים, עשינו הכירות והתחלנו לדבר את הדברים הכי אישיים. זה כל כך מצא חן בעיני שהפכנו לחברות טובות, מיד ולתמיד. אפשר היה לדבר אתך על הכל, ידעת כל כך הרבה”.
אבי המשפחה ובנו אמרו קדיש בקול רועד מבכי ומשם יצא מסע הלוויה לעבר הר המנוחות בירושלים.
דפנה הי”ד, אחות בבית החולים ‘סורוקה’ בבאר שבע, השאירה אחריה בעל, נתן – ושישה ילדים: רננה בת 17, עקיבא בן 15, נעה בת 11, אהבה בת 10. תחת חסותה היו גם שני ילדי אומנה -יאיר בן שש ויניב בן ארבע.
מתחקיר הפיגוע הרצחני עלה, כי המחבל הגיע אל הבית, הממוקם בקצה הצפוני של היישוב עתניאל, בזמן שדפנה הי”ד צבעה את דלת הכניסה לבית, בעוד בנותיה שהו בקומה התחתונה.
המחבל התנפל עליה עם סכין ודקר אותה. דפנה עצרה את הדוקר בגופה והגנה בחירוף נפש על שלושה מילדיה שהיו בבית.
בתה הגדולה רננה, בת 17,שמעה את צרחות האם ועלתה מיד למעלה עם שני הילדים הקטנים.
אחרי שהמחבל נמלט, רננה הודיעה לאביה על הפיגוע הרצחני. היא התקשרה אליו וסיפרה שמחבל נמצא בביתם. תחילה אמרה לו כי פציעתה של האם קשה, אך לאחר כמה דקות היא הסבירה לו, בבכי מר, כי נקבע מותה של האם.
המחבל, פלסטיני שעבד בבנייה ביישוב ולא חזר עם חבריו בהסעה המיועדת לפועלים, דקר את דפנה כמה פעמים, השאיר את הסכין תקועה בגופה – ונמלט. אמש ניהלו אחריו כוחות הביטחון מצוד נלהב.