ביום רביעי הקרוב, י’ בשבט, נציין את יום ההילולא של אדמו”ר הריי”צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, הנשיא השישי של חסידות חב”ד, ואת עלייתו על כס ההנהגה של חתנו, הרבי מליובאוויטש.
הרבי הריי”צ היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב נגד השלטון הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית, והקים מחתרת ענקית של חסידים בעלי מסירות נפש, שפעלו לשמירת גחלת היהדות.
הפעילות הזאת התקיימה לאורך כל שנות המשטר הקומוניסטי, ובזכותה התקיימו חיים יהודיים בברית-המועצות.
מאבק הרואי לא פחות ניהל עם בואו לארה”ב, בשנת ת”ש (1940). הוא מצא שם יהדות קרירה, שמנסה להיטמע ברוח האמריקנית. ניסו להסביר לו שאמריקה שונה, ושאין שום סיכוי לבנות באמריקה את היהדות הישנה שהכיר באירופה. אבל הרבי הכריז: “אמריקה אינה שונה!”, ומשפט זה היה לססמה המובילה את פעילותו.
בעקבות פעילותו החלו להיראות ברחובות ארה”ב יהודים עטורי זקן, נפתחו תלמודי תורה וישיבות, ושלוחים מטעם הרבי יצאו לרחבי ארה”ב להפיץ את אור היהדות. למעשה, הוא שהניח את היסודות למפעל השלוחים הכביר.
חביבותו של השביעי
בי’ בשבט תש”י (1950) נסתלק הרבי הריי”צ, והחלה לזרוח שמשו של חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש.
במשך השנה הראשונה לאחר הסתלקות חותנו סירב לקבל עליו את ההנהגה, אבל ביום ההילולא הראשון, בי’ בשבט תשי”א, השמיע את מאמר החסידות הראשון שלו, המבוסס על מאמר החסידות האחרון של חותנו, ‘באתי לגני’, וזה היה האות כי קיבל עליו את האדמו”רות.
במאמר הזה הרבי מתווה את ייעודו של דורנו, וקובע כיצד עלינו לפעול בעת הזאת. הרבי אומר שם כי דורנו הוא הדור השביעי לבעל התניא, ומבאר את מאמר חז”ל “כל השביעין חביבין”.
חביבותו של השביעי איננה בזכות מעלותיו, מסביר הרבי, אלא מפני שהוא השביעי לראשון, ובכל-זאת הוא ‘חביב’, והוא דווקא נדרש להשלים את עבודתו של הראשון.
הדברים נאמרו בסערת נפש, ומפעם לפעם נאלץ הרבי להפסיק את אמירת המאמר מפני שקולו נחנק מבכי. עוד אמר שם, שזה “שאנחנו בדור השביעי הוא לא על-פי בחירתנו ולא על-ידי עבודתנו ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו”, אבל זאת המציאות – אנחנו הדור השביעי, שתפקידו לסיים את הגלות ולהביא את הגאולה.
מעבר לדלת
אל היעד הזה כוּונו כל מעשיו ופעולותיו של הרבי.
הוא פנה אל כל יהודי, בכל קצווי תבל, כדי שלא יישאר אפילו יהודי אחד ויחיד שלא יהיה מוכן לגאולה. הוא שיגר את שליחיו לכל פינה נידחת בעולם, כדי שיגיעו לכל יהודי ויזכו אותו במצוות, לבל יהיה ‘ערום’ בבוא הגאולה.
בשנים שלאחר מכן הכריז הרבי שוב ושוב כי הגאולה כבר עומדת מעבר לדלת, ונדרש רק מעשה אחד או דיבור אחד של יהודי כדי להכריע את הכף.
זו המשימה שעלינו להשלים, כדי שיבוא הקץ לכל התלאות והייסורים שעם ישראל עבר ועובר, ונזכה לבואו של משיח צדקנו בקרוב ממש.