גם לו יש מדבקה: כך הפך ידידיה מאיר לחלשלוש גאה ומסונן

  היה זה מעמד היסטורי גדול, קדוש, נשגב, מרומם ורב רושם. לא, לא נפלתם על עיתון ’המודיע‘. כשהסתכלתי מסביבי ביום חמישי האחרון על האולם הפשוט בגבעת שמואל, עם הבורקסים ובקבוקי המיץ על השולחן בצד, ועם כמאה הבחורים הצעירים בכסאות כתר, באמת הרגשתי שאני חלק מאירוע משמעותי, יוצא מגדר הרגיל, מכונן. עד כדי כך.

ואולי צריך להתחיל חודש וחצי קודם לכן, באירועי י“ט כסלו בבנייני האומה.

בשיא ההתוועדות שנערכה שם בהשתתפות אלפים, עלה לבמה הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן. הוא לא דיבר רק על האור והיופי שהביאה החסידות לעולם, ולא רק על האדמו“ר הזקן שהשתחרר באותו יום מהכלא, אלא על הדבר עצמו. על הנושא הכי בוער ומטריד. הוא עלה לבמה, שלף מכיס החליפה את הסלולרי שלו והראה אותו לקהל המופתע: ”האם אנחנו נלחמים מול המכשול הזה, שנמצא בכיס של רבים מאיתנו או שאנחנו שומרים על ערוץ פתוח לכל התועבות שבעולם?“ הוא שאל שם רטורית, ואז הפך את המכשיר שלו, והראה לכולם שמצדו השני מתנוססת מדבקה: ”תראו את הטלפון שלי! יש לי סינון! אין לי זבל בפנים! זה אפשרי, צריך לשים לסלולרי חגורת בטיחות. זאת המהפכה של הדור שלנו, ואנחנו צריכים להכריז על מרד. קדימה, קומו ותמרדו. מי לה‘ אליי! אנחנו צריכים להיות עזים בקדושה! לא רואים ממטר!“

הוא ירד מהבמה והקהל המשיך למחוא כפיים עוד דקות ארוכות.

אבל להתלהב שם, עם עוד אלפים מסביב, ואז לחזור הביתה ולשכוח מהכול זה לא חוכמה. החוכמה היא לתפוס אוטובוס או טרמפ ביום חמישי בערב, ולהגיע כמה שבועות אחר כך לכנס הפעילים הראשון, כדי להוריד את כל הרעיונות היפים האלה אל המציאות.

בשבועות האחרונים שמענו שוב ושוב על התארגנות ’המרד‘. עצורי דומא, על פי השב“כ, היו חלק מתנועה מסוכנת שרצתה לשנות את השלטון במדינה. הסתכלתי על החבר‘ה סביבי, והמרד שלהם נראה לי, לעומת זאת, הסיפור האמיתי והחשוב: מרד שישנה את התרבות, הבידור והתקשורת שאנחנו צורכים.

לרובם כבר הייתה מדבקה כזו על המכשיר, כמו זו של הרב יהושע.

”מכשיר מוגן“, כתוב עליה, ובאותיות קטנות יותר: ”מכשיר זה מוגן ומסונן על ידי טכנולגיות Netspark “.

מדובר באותו פיתוח שנותן את ההגנה גם לחברת ’אינטרנט רימון‘ המפורסמת, חלוצת האינטרנט המסונן, אבל כאן זה עובד קצת אחרת: המטרה היא לא רק לסנן באופן פרטני את הסלולרי של מי שבוחר בכך, אלא במקביל ליצור קבוצות.

חבורות חבורות של צעירים (כיתות, מכינות קדם-צבאיות, ישיבות, אולפנות, תנועות נוער) שיתחברו ויתארגנו ויחליטו יחדיו לסנן דברים מתועבים מהסלולרי שלהם (יש כמה רמות סינון כמובן). לכל חבורה כזאת נפתחת קבוצת ווטסאפ, עם מנהל שזמין תמיד לשאלות טכניות, כך שלא צריך להתייבש על הקו ולחכות לשירות הלקוחות.

חלק גדול מהסיפור הוא הגיבוש, הגיוס של עוד מצטרפים ותחושת גאוות היחידה. כל מי שישב שם באולם היה נציג של ישיבה או מכינה, שכבר התחיל לצרף בשטח עוד ועוד חברים שלו ל‘נטספרק‘.

 ”היצר הרע מאוד מוכשר!“, פתח הרב יהושע שפירא את השיחה שלו עם הבחורים בכנס היסוד של ההתארגנות הזאת, שמכנה את עצמה ’עזים בקדושה‘.

ישבו מולו, כאמור, כמאה חבר‘ה, אבל הוא דיבר באותו להט שבו נשא את הנאום ההוא בבנייני האומה. ”היצר הרע רוצה חופש. חופש הוא מצרך יסוד, למה להגביל את עצמנו? היצר הרע גם אומר לך שאם אתה מסנן – אתה לא בסדר. מה, אתה חלש אופי? אז כן, רבותיי, אני מודיע לכם בזאת שאני חלש אופי. אני חלשלוש. אבל אם יש לי אומץ לסנן – אז אני הופך לגיבור. היצר הרע גם יגיד לכם שזה מסורבל, בעייתי ואיטי. הרי כמה קל להגיד ’זה בטח נתקע‘ כדי לספק לעצמנו תירוצים ולא להצטרף.

“ומי יענה ליצר הרע, רבותיי? אתם, רק אתם. קמפיינים יפים של חברות כלכליות זה לא מספיק. זו לא גבינה חדשה או יוגורט. כאן זה מאבק של היצר הטוב מול היצר הרע, שנאבקים על אופי הדור. כאן צריך אידיאליסטים צעירים שיבעירו את השטח. לכן אני כל כך שמח שיזמתם את הכנס הזה. שזה בא מכם, הצעירים.

“הרי על מה אנחנו מתפללים בראש השנה? מה אנחנו אומרים? ’ופתחון פה למייחלים לך‘. היצר הרע מקבל המון פתחון פה. הוא מסתובב ומדבר ומשמיע את עצמו בכל מקום. אנחנו רוצים פתחון פה למייחלים לך. אנחנו רוצים מהפכה תרבותית. החבורה שיושבת כאן היא חוד החנית. אתם חיילים קרביים וקדמיים.

“ואני רוצה לומר לכם משהו: הרבנים לא יובילו את זה. חלקנו לא מבינים, חלקנו רגילים רק להרבות אור ולרומם את הרוח ולדבר בגדלות, וחלקנו יודעים לפעול רק מתוך אהבה ולא לכפות. לכן אני אומר לכם: חייבים להיות תקיפים יותר. די. די למציאות שיש בה בית מדרש ובית בושת באותו מקום. זה לא יכול להיות.

“אם נפעל נכון, הסטנדרט יהיה שלכל אחד תהיה מדבקה כזאת על הסלולרי. הנה, החבורות שכבר התחילו עם זה גילו שכולם רוצים להצטרף. שכנים, חברים, אחים. אנשים מחפשים אור“.

 מעניין, חשבתי לעצמי. בשביל הקמת יישובים חדשים, מאז עידן החלוצים ועד ימינו, אנשים מוכנים לחיות בקרוואנים בלי מים זורמים. יהודים מסרו את נפשם לאורך כל הדורות למען ערכים נעלים, והנה בימינו, אנשים איבדו את האומץ והתעוזה. הם נתקפים בפחד משתק ומצמית. החרדה הגדולה שהיוטיוב ייתקע להם קצת (מה שאגב לא קורה).

”אנחנו כאלה דוסים“, לחש לי אחד מאנשי החברה במהלך האירוע, ”מומחים בפלפולים ובתירוצים. אנשים ממש באים לנצח אותי בהלכה כדי להוכיח לי באותות ובמופתים למה הם לא צריכים להתקין את זה“.

כשהרב אלי שיינפלד, מחנך בישיבה תיכונית ומחבר הספר ’הבן שלי מתבגר – מורה נבוכים לגיל הנעורים‘, עלה לבמה, הבנתי שיש עוד בעיה: אף אחד לא חושב שזו אחריותו.

”זו תופעה מדהימה“, הוא פתח. ”אני נפגש עם ההורים והם אומרים לי: תגיד למחנכים. אני מדבר עם המחנכים והם אומרים לי: תגיד להורים. מציאות פרוצה משתוללת פה, וכולם מגלגלים אחריות. אז מי האחראי? איך אפשר להמשיך לשתוק? איך אני אמור לחנך ילדים בני 13 לנועם עול מצוות? היה לי תלמיד שהתחנן אליי בדמעות לפני אסיפת ההורים שאגיד לאמא שלו להוציא את האינטרנט מהבית, או לפחות לחסום ולסנן.

“היא נכנסת לחדר שלי, שואלת איך הוא בהיסטוריה ובמתמטיקה, ואני מנסה לרמוז לה בעדינות שיש עוד סוגיות חינוכיות. היא נפגעה עד עמקי נשמתה. ’איך אתה מעז לדבר כך על הבן שלי‘, היא כמעט צעקה עליי.

“אחר כך קראתי מחקר לפיו 81 אחוזים מבני הנוער מגיעים ברשת למקומות שהם לא אמורים ולא רוצים להיות בהם. הלכתי לאחד מראשי הישיבות כדי לתקן את המצב, והוא אמר לי בחיוך: זה בסדר, אצלי כולם מה-19 אחוזים האחרים. אתם קולטים? שנים אני מתעסק בסוגיה הזאת, וכולם תמיד ב-19 אחוז. לא ייאמן“.

 את הערב חתם פאנל של שלושה צעירים, היוזמים של הערב הזה: יואב ארנפלד מישיבת שבי חברון, אורי שוורץ מישיבת שדרות ויעקב פרידהיים מעלי.

בניגוד למה שציפיתי, שלושתם היו בלי פאות ארוכות או זקנים, וגם עם כיפות סרוגות בגודל הממוצע. הם הוצגו כמחוללי המהפכה. יואב הוא זה שפנה ל‘נטספרק‘ לפני כמה חודשים וביקש לפתח שירות שיינתן לקבוצת תלמידים ביחד. הוא לא לקח אחוזים על הסטארט-אפ הזה, אבל לפי החזון שלו, בעוד כמה שנים זה יהיה הסטנדרט בכל מוסד חינוכי, מבית ספר יסודי ומעלה.

”הסלולרי בעצם הופך כל אחד מאיתנו ליוסף הצדיק במצרים, כל הזמן“, אמר שם אורי שוורץ, ”אבל לא נעים להעלות נושא כזה לדיון. אני אומר לכם: שקט הוא האויב שלנו. תחזרו לישיבות שלכם ותתחילו לשגע את הבחורים. לכו עם הראש בקיר, ואז תגלו שהקיר הוא מדומה. ומי שיגיד לכם שזה לא צנוע לדבר על זה, תגידו לו שיותר לא צנוע לא לדבר על זה. תחפרו לאנשים“.

אחד הבחורים שישב לידי בקהל סיפר לי על חבר שלו שכבר התקין את הסינון, אבל מתבייש לשים את המדבקה. ”זה מה שצריך לשנות. המטרה שלי היא להפוך את זה לתו תקן, לאות כבוד, אתה מבין?“, הוא שאל.

כן, אני מבין. ביציאה אני עובר ליד הדוכן של ’נטספרק‘, מתקין לעצמי בשתי דקות סינון ומדביק את המדבקה.

גם אני חלשלוש גאה.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’