איך זה שלא סופרים את בוגי יעלון?

זה קרה בעוד אחד המשברים הבלתי נגמרים של ערוץ 10. אנשי הערוץ שירכו רגליים משר לשר, חיפשו מישהו שיעז להיכנס לראש הממשלה ולדבר איתו נגד סגירת הערוץ.

לא הייתי שם, אבל אני מבין שכמעט כל השרים היו מסבירי פנים וחלק אף הסבירו בלהט כמה הם עוזרים לערוץ מאחורי הקלעים, ממש מדברים עם נתניהו על זה.

בין השאר, מסתבר, שאנשי הערוץ נכנסו גם לשר לעניינים אסטרטגיים דאז, משה בוגי יעלון. הפגישה ארכה 7 דקות. יעלון דיבר מעט מאוד וההנחה הייתה שמי שרוצה להתמנות לשר בטחון, לא ממש מתכוון לשים את נפשו בכפו ולריב עם נתניהו על משהו שהוא בכלל לא מזוהה איתו.

ביום ראשון התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה לדיון בנושא. שר התקשורת, משה כחלון, ידע להסביר בחדרים סגורים שזה טמטום של ממש, היה מדובר בפריסה של אחד מחובות הערוץ. זה לכאורה היה בכלל במגרש שלו, אבל כחלון, כנראה, פחד מנתניהו ולא רצה לריב איתו על זה.

ואז, משום מקום, התפרסמה לפתע הודעה מטעמו של יעלון, שתקפה בחריפות את הכוונה לא להיענות לבקשת הערוץ ואפילו יותר מרמזה שהשיקולים מאחורי הסירוב, לא ענייניים.

•

מה שמעניין הוא שיעלון מעולם לא ניסה לגרוף את הקרדיט על זה. לפחות לא מולי.

בימים ההם הייתי מורגל בחברי כנסת שהיו לוחשים לי בסוד במסדרונות הכנסת שהם ורק הם הצילו את הערוץ (ואת משרתי). ייתכן ששר הבטחון יותר מתוחכם מהם והוא סמך על זה שאנשי הערוץ יזכרו, בלי שהוא יצטרך להזכיר להם – עובדה שאני כותב את זה עכשיו – אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבתחום הזה של מנהל תקין, שלטון חוק ובית המשפט ליעלון יש רקורד מרשים למדי.

יעלון לא מגמגם כשמגיעים פסקי דין על פינוי מאחזים, הוא יצא בלי היסוס נגד הימין הקיצוני, עמד לצד נשיא המדינה רובי ריבלין, וגיבה בלי היסוס את השב”כ על חקירת הרצח בדומא.

אל מול ראש ממשלה שבנושאים הללו, אם הוא בכלל מתבטא, אז זה באיחור ובגמגום, יעלון נראה כמו מעיין מים חיים. יש לו קו עקבי גם בנושאים שעשויים להיקרא ליברליים.

מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא שכשבאים לנתח פוליטית את היום שאחרי נתניהו, אם יהיה בכלל יום כזה, לא סופרים את בוגי.

איכשהו עולה השם של גדעון סער, שאומנם ממשיך לבוא בתדירות בלתי אפשרית לאירועים של חברי מרכז הליכוד, אבל לא ברור מה הוא מביא למאבק הירושה חוץ מהיותו אנטי ביבי.

אפילו האפשרות ההזויה שישראל כץ יהיה היורש עולה (בעיקר מטעמו) – ורק שמו של בוגי נפקד.

•

שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא מצביע פוטנציאלי. לא שכחתי לבוגי את התבטאויותיו נגד הממשל האמריקני, אני לא חושב שיש לו הרבה מה להתגאות בתוצאות “צוק איתן” ועמדותיו על ‘ניהול הסכסוך’ נראות בעיניי כמרשם בטוח להמשך הטירוף.

יעלון שב ואומר שאם לא נהיה צבאית בשטחי יו”ש, אז החמאס ישתלט שם. נניח. הוא לא מסביר איך עוזר לבטחון הלאומי נוכחות של עשרות אלפי מתנחלים באזורים האלה.

גם ההתנהגות שלו בסיפור של ועדת לוקר ותקציב הבטחון היא לא משהו שהוא צריך להתגאות בו – ובכל זאת, עם יעלון אני יודע שלא נצטרך להתעסק עם ניתוח פסיכולוגי מפורט של אישתו, נתקשה לזכור את שמות ילדיו, ואני מנחש שגם יאח”ה לא תידרש לפגוש אותו בעתיד הקרוב.

בואקום המנהיגותי הנורא שאנחנו חווים, כשמהצד השני בכלל אין אתגר אמיתי לנתניהו, יעלון הוא לפחות פוטנציאל למנהיגות שפויה בימין.

• מתוך הבלוג של רביב דרוקר