1.
רבים כתבו על השבוע שעבר על העיר תל-אביב בכלל, ועל מפכ”ל המשטרה הנכנס רוני אלשיך בפרט – מאז הפיגוע ביום שישי ברחוב דיזינגוף.
אני אהבתי את התיאור של אליעזר שולמן במשפחה, על מה שעבר על אלשיך שומר המצוות, שנאלץ כמובן לחלל את השבת.
תחת הכותרת ‘מפכ”ל של שבת’ הוא מספר איך כבר “בשעה 3 בצהריים.. הבין מפכ”ל המשטרה.. כי עליו לעזוב את ביתו ואת ההכנות לשבת המתקרבת…
“במקום בגדי שבת, מצא עצמו מקבל את השבת בבגדי משטרה… בצד עמדו פקודיו והביטו בהשתאות בשמירת השבת שלו. כאשר הציעו לו אוכל – סירב. ‘זה בושל בשבת. אינני מסוגל לאכול זאת’, הסביר. לאורך כל השבת לא טעם דבר מבושל.
“במהלך השבוע הנוכחי, כאשר נשאל מדוע נשאר במקום, הסביר: ‘אם רוצח מסתובב ברחובות תל אביב, התפקיד שלי הוא להורות ולכוון את הכוחות”.
השורות שמציבות זרקור אנושי ומעניין על האיש נבחר לתפקיד מפכ”ל משטרת ישראל.
2.
מאחר והוא לא כתב מהי דעתו האישית על “יוני” – אסתפק בהבאת קטעים מתיאורו את האיש.
תחת הפתיח “קוראים נכבדים, אני רוצה להכיר לכם את חברי יוני”, מגולל אריה ארליך בטורו במשפחה תיאור ססגוני של “צעיר חרדי, גדוש מרץ… חרדי ממוצע”.
ובכן, לצד סדר יום חרדי שגרתי, ומכשיר טלפון ש”עבר את המשוכה הקהילתית הנדרשת” והצבעה לג’ בבחירות, “יוני חשוף.. במידה מקסימלית.. יודע על העולם החיצון יותר משהעולם החיצון יודע על עצמו… בקי בטיבם של מפורסמים, יודע על מעשיהם ועוקב אחריהם באדיקות רבה.
“ואין הכוונה לגפני ולמוזס ולהוא מבני ברק שאומרים עליו שהוא יהיה ראש העיר הבא, אלא למפורסמים מהמחנה האחר, הן פוליטיקאים והן אושיות תרבות ובידור שיוני הוא מעריץ סמוי שלהם.
“במכשירו הוא מחזיק את מספר הטלפון של רבים מהם. כשלא יתאפק ירים טלפון ידבר אל המפורסם הנערך עליו בקול רוטט מהתרגשות. בחיל ובחרדת קודש עד כדי סף עילפון יאמר לו עד כמה שהוא אלוף וענק רוח, ועד כמה הוא נמנה עם ראשי רשימת מעריציו ההולכת וגדלה. יוני ידאג מראש להקליט את השיחה ולהשמיע אותה לאחר מכן באוזני חבריו, למען ייווכחו עד כמה הוא מקושר ורהוט ויודע לתקשר עם אישים שנערצים עליו בעולם המפורסמים הישראלי”.
למרות שלא מצאתי בטור אף מילת ביקורת, מבין השורות והעקיצות ניתן להבחין בביקורת, הגם שהיא הושחלה בחכמה ובטוב-טעם.
אני יכולה להניח, למרות שזה לא נכתב במפורש, שארליך מתבסס על הקלטה שפורסמה בחרדים 10 בה נשמעת אשה חרדית מחייגת אל שחקן (נוחעם, מכוכבי ‘שטיסל’) כדי לספר לו עד כמה חוג חברותיה צופה “באדיקות ” בסדרה, ועד כמה הוא משחק נפלא.
פרסום ההקלטה עורר ביקורת בחוג חברותיה של המטלפנת, שדאגה להקליט ולהשמיע אותה באוזני מכרותיה בקבוצת וואטסאפ. הן טענו שבכך זהותה נחשפת. משמע, היא התביישה במעשה, וטוב שכך.
הפרטים טושטשו לבל תיגרם בושה למתקשרת ולמשפחתה, אך נותרה הידיעה כעדות אילמת לתופעה, המלחכת בשולי המחנה.
3.
הסכמתי לגמרי עם הכתב הפוליטי של בקהילה, יעקב ריבלין, ולפיה בחירת מנהל המחוז החרדי בוצעה בגיבוי מלא של שר החינוך נפתלי בנט, וזאת למרות שבפגישה עם הנציגים החרדים, כמה ימים קודם לכן, הבהיר להם ש”אין לו כל גישה להליך הבחירה”. נו, באמת.
המועמד שנבחר היה יקיר שר החינוך, וממילא גם הועדף על ידי המנכ”לית שלו, מיכל כהן.
כפי שכתב ריבלין, מאחר ומנכ”ל משרד ממשלתי הוא איש אמון של השר היכול להדיח אותו בכל רגע נתון, בלי להעניק הסברים לאף אחד – “זה קצת משעשע לחשוב שהמנכ”ל ייתן יד לבחירה של מועמד שהשר עצמו אינו חפץ ביקרו”.
פחות הסכמתי עם הקביעה לפיה הנציגות החרדית זעמה על הבחירה. מלבד סגן השר מאיר פרוש, שלא ידע קודם לכן על הבחירה ואף זעם עליה, גפני היה שבע רצון מהבחירה עליה ידע מראש, ולש”ס הבחירה לא הפריעה באשר חזקה על חילוני שיטפל היטב בסוגיית האפליה במוסדות.
אם בדגל התורה היו כועסים, תסמכו על יתד נאמן שכבר היה דואג לשפד את הבחירה החדשה.
“גורם בכיר בש”ס העריך באוזנינו שבנט לא היה יורק להם כך בפנים אלמלא קיבל רמז מנציג חרדי ביהדות התורה שלא ילכו על כך למלחמת עולם. יש איש בתוכנו, אומר הגורם הבכיר, שמסוגל להעדיף נציג חילוני על פני חרדי לאחר שזכויותיו של החוג אותו הוא מייצג הובטחו מראש”.
עבד עליך, הבכיר בש”ס. בש”ס אמנם העדיפו מועמד משלהם, אך בבחירה בין נציג חרדי שאינו מחויב לטיפול בנושא האפליה, ומחויב גם מחויב למנהלי הסמינרים, הם העדיפו חילוני למהדרין. לפרוטוקול, הם חייבים, כמובן, למחות נגד מינוי חילוני.
4.
אינני יודעת על איזה פוסק הלכה נסמך כתב יום ליום קובי לוי, כמי שמאפשר לחמות להעיר לכלתה.
אותי לימדו שחמות המעירה לכלתה פוגעת בשלום הבית של בני הזוג היקרים.
“הכלה שלנו מגיעה עם מכשיר טמא לביתנו ויש לנו עוד ילדים קטנים. בני אינו מעיר לה ואנו חושדים שגם לו יש מכשיר טמא שהוא מסתיר. לשמחתנו יש ביניהם שלום בית, אבל אני מתפרקת וסולדת מן העובדה שהיא נכנסת עם ‘טלוויזיה’ ענקית לביתנו בערב שבת”, כך שואלת החמות הנפלאה את כתב העיתון.
ותשובתו, לא תאמינו: “חמות יקרה. אינך פטורה ממחאה, שמשלבת אהבה. אין שום סיבה שתסבלי כל השבת מאחר שכלתך עברה את סף הבית עם השטן. לכן, שוחחי עמה בכנות, ותודיע לה – חד משמעית – לבית הזה לא נכנסים עם השטן. ושוב, לא לריב, לא להרים אוקטבות, הכול בשלום נעימה ואוהבת משום שחמות אינה מחנכת של הכלה”.
אם תשאלו אותי, ההערכה שלי היא שהכלה תגיב באי הגעה לבית חמותה, הבן-הבעל יכעס, ושלום הבית הנפלא יעלה על שרטון.
גם לוי עצמו מבין זאת, וכפי שהוא מסיים: “בנוסף, את מעידה שיש ביניהם שלום בית, ואני הקטן מודיע לך חד-משמעית: שהכול כלפי חוץ והכול שברירי וסדור ורקוב והשטן הולך לפוצץ את זה כי את התפקיד שלו הוא עושה על הצד הטוב ביותר”.
אז אינני יודעת אם השטן הוא שיחריב את שלום הבית, אבל העצה האחרונה, בטוח תחריב…
חמות יקרה, גשי לאחד מגדולי הדור והתייעצי איתו באשר עליך לנהוג. כשמדובר על שלום בית ועל פירוק בית עליו בוכה המזבח – ממש אל תסתמכי על עצות ‘מהעיתון’.
5.
אהבתי לקרוא בטורו של מ’ כרמלי בהמודיע על דברי שר האוצר משה כחלון אודות ריצה משותפת עם הליכוד או עם גדעון סער.
כמי שנכחה בפגישה, ציפיתי למצוא קרדיט ולפיו נאמרו הדברים בשיחה עם תא הכתבים הפרלמנטריים. לא מצאתי.
“אם להתייחס לכחלון הרי שזה אומר בתשובה לשאלה לגבי האפשרות ששר החינוך לשעבר גדעון סער יצטרף למפלגת כולנו: ‘אני אשמח, אבל אני עושה לו עוול בכך שאני משבץ אותו. זה לא הוגן'”.
אני, אגב, ראיתי בכך התחמקות שלו. השאלה הייתה מי יעמוד במקום הראשון ומי בשני – וכחלון התחמק. משמע, זרועותיו פתוחות לסער, רק אילו יעמוד זה במקום השני. על המקום הראשון הוא לא יוותר עבורו. הוא אמנם לא אמר זאת במפורש, אך זו הייתה פשרה של ההתחמקות והאמירה לפיה לא מכובד ולא הוגן לשבץ אותו כבר כעת…
“סער חבר שלי”, אמר – אך הדגיש, “אין שום מגעים בינינו”.
בבקהילה, אגב, הציג יעקב ריבלין את הפגישה כך: “שר האוצר משה כחלון, שכינס השבוע מסיבת עיתונאים די תמוהה בכנסת”.
אז ככה: לא מדובר במסיבת עיתונאים כי אם במפגשים שלו עם תא הכתבים הפרלמנטריים. זו כבר הפגישה השנייה שלו עם חברי התא ומתוכננות מצידו פגישות נוספות בהמשך. יו”ר התא, עמרי נחמיאס מאתר ‘וואלה’, היה שמח, אגב, לקבל קרדיט לתא באזכור ציטוטים מהפגישה…
6.
חמלה גדולה התעוררה בליבי על עמי פופר, שעיתון בקהילה מנסה להעניק לו חנינה. כלומר, לא בדיוק העיתון, אלא הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, המספר על כך בטורו בעיתון.
התרגשתי מאוד מהמשפט: “השבוע במהלך ביקורי בכלא רימונים פגשתי בו שוב. עיניו זהרו באור יקרות הוא התחזק ומחזק אחרים”. נוגע ללב.
כואב עד מאד גם “סיפורו האישי הטראגי” ש”הפך לאבן דרך ולמוסר השכל לכל מי שנפגש עמו”.
אני, אישית, הייתי מציעה לנשיא המדינה רובי ריבלין לזכור כמה נקודות בטרם יעניק לו חנינה.
האחת – עמי פופר הוא טרוריסט שרצח שבעה פלסטינים חפים מפשע. השניה – עמי פופר נהג ללא רישיון בצאתו מחפשה מהכלא, בשנת 2007. בתאונת הדרכים שאירעה אז שיכל את אשתו ואת בנו. השלישית – ואולי המשקפת מכל: כאשר נכנס נשיא המדינה לשעבר משה קצב לכלא, הציק לו פופר עד שהנהלת הכלא נאלצה להעביר אותו לכלא רימונים.
גם אם אתה כועס עליו על שלא חנן אותך בעבר, כשאתה רואה נשיא שהושפל ממרום מעמדו עד כדי כליאה מאחורי הסורגים, ואתה מתעלל בו – אתה חוצה כל קו אדום של התנהגות ראויה ואנושית.
אז נכון שקצב פשע, נכון שהעונש הגיע לו, אבל לא הגיע לו ‘עונש על עונש’ ובטח שלא אתה, פופר, אמור להתנדב ולהיות המתעלל.
7.
צדק מאוד חיים ולדר בטורו “אות חיים” השבוע ב’יתד נאמן’.
“סוף סוף ‘ניצח’ השב”כ את חבורת הילדים המסכנים שעינה במשך למעלה מחודש וחצי, בעינויים שאפילו מבוגר לא היה יכול לעמוד בהם עד שהוציאו מכל אחד ואחד מהם בדיוק את מה שהם רצו.
“זו הדרך של השב”כ מאז ומתמיד, הוא עושה את זה בדרך כלל נגד ערבים, אך מפעם לפעם כנגד הימין הישראלי”.
וכאן הוא מגיע לנקודה:
“למזלנו כנגד חרדים הם עדיין לא פועלים בשיטות הללו מסיבה פשוטה: החרדים מונהגים על ידי גדולי הדור מעתיקי השמועה, הרואים הכי רחוק אחורה אל ההיסטוריה וקדימה אל העתיד הבלתי נראה לעין. הללו מנהיגים אותנו להוריד ראש, לא לנסות למרוד בשלטון, פרט למצב בו ינסה להזיז קוצו של יוד מהדרך המסורה לנו מדור דורות”.
האמת, לא חשבתי על זה קודם, אבל ולדר מניח את האצבע על הנקודה: “אם למישהו יש ספק בנחיצות הליכה העיוורת אחרי מרנן ורבנן גדולי הדור די שיביט מה מתרחש באותן גבעות בהם החליטו נערים להתיר עצמם מן מושכות ההנהגה. זה מספיק כדי להבין את ההבדל בין ‘גבעות’ ל’עולם'”.
צודק בכל מילה.
8.
שתי כתבות שטח מצוינות היו השבוע בעיתונות החרדית.
האחת, כתבה של אהרן גרנות ממשפחה, שירד מאות מטרים מתחת למים כשהוא בתוך הצוללת ‘אח”י דולפין’.
אהבתי את התיאורים על ניתוק מהמשפחה למשך שבועות ארוכים בהם מפליגה הצוללת, כמו גם את המשניות והגמרא אותן מצא ליד מיטתו של ב’, אחד הלוחמים, שומר מצוות, הקורא בהם יחד עם עוד שני חיילים שלצד מיטתם פזורים ספרי קודש והשקפה.
“אין הרבה שעות פנאי בצוללת, אבל כשיש – אני משתדל ללמוד כמה שאני יכול”, סיפר לו ב’.
אבל באופן מיוחד אהבתי את כתבת השטח של שמואל גרינוולד. לא, הוא לא ירד לצוללת משוכללת, גם לא תיאם עם כוחות הביטחון את הגעתו.
הוא פשוט לקח את הרכב וירד ל…תל-אביב. שם שוחח עם יגאל מהמכבסה, עם משה מהניקיון – ועם תושבים מפוחדים, שסיפרו לו על המחבל נשאת מלחם, כפי שהם הכירו.
“ביום חמישי האחרון עוד הסתובב כאן חופשי”, סיפרה לו בעלת חנות פרחים ב’מרכז שוסטר’ הממוקם בשכונת רמת-אביב ג’, המקום שהפך ליעד החיפוש. בשכונה הזו הוא עבד במשך תקופה ארוכה, שם גם נראה בטרם יצא למסע הרצח.
“איזה כפוי טובה, איזה יחס הוא קיבל כאן. הוא הרגיש כאן כבן-בית”, המשיכה המוכרת הנדהמת. “הנה אתה רואה את המכבסה כאן לידי? בעל המכבסה, יגאל, דיבר איתו ביום חמישי. המחבל בא להתייעץ אתו היכן כדאי לו לקנות חומרי בניין לצורך שיפוץ הדירה שבה עבד בעת האחרונה”.
ואיך אפשר לכתב חרדי בלי מילה על בית כנסת?
אז הנה, מוכרת הפרחים נתנה לו גם כותרת: “אם אתה כותב בעיתון של דתיים אז הרבה יותר מעניין לכתוב על הסיפור הזה של בית הכנסת. שמעת על שכונה שכבר קיימת כמעט 35 שנה ויש בה בקושי בית כנסת אחד?!… זה שיש כאן בסך הכול בית כנסת אחד זה ביזיון ובושה, זהו בעצם הסיפור העגום של השכונה ואני לא דתית”, אמרה מוכרת הפרחים.
כתבת שטח מבריקה.