1.
סוף סוף “ניצח” השב”כ את חבורת הילדים המסכנים שעינה במשך למעלה מחודש וחצי, בעינויים שאפילו מבוגר לא היה יכול לעמוד בהם, עד שהוציאו מכל אחד ואחד מהם בדיוק מה שהם רצו.
כעת ילך השב”כ עם זה לבית המשפט, וזה יעשה בדיוק מה שיגידו לו. תראו. הוא ירשיע את אלה שהשב”כ אמר לו להרשיע ויזכה את אלה שאמר לו לזכות, אלה שמלכתחילה לא עונו אלא עשו קולות של, אלה שמלכתחילה מסרו את המידע, אך כדי שלא לחשוף אותם נאלץ השב”כ לבצע את העינויים, כדי להביא הוכחה אחרת ממה שיש ממילא לשב”כ.
אני לא ממציא כאן כלום. זו הדרך של השב”כ מאז ומתמיד, הוא עושה את זה בדרך כלל נגד ערבים, אך מפעם לפעם, כנגד הימין הישראלי.
למזלנו, כנגד חרדים הם עדיין לא פועלים בשיטות הללו מסיבה פשוטה: החרדים מונהגים על ידי גדולי הדור מעתיקי השמועה, הרואים הכי רחוק אחורה אל ההיסטוריה וקדימה אל העתיד הבלתי נראה לעין.
הללו מנהיגים אותנו להוריד ראש, לא לנסות למרוד בשלטון, פרט למצב בו ינסה להזיז קוצו של יוד מהדרך המסורה לנו מדור דורות, וגם אז זה יעשה באופן פאסיבי. אנשים ילכו לכלא, אך לא ינסו להתעסק עם השלטון בדרכים אלימות כי בזה הם הרבה יותר טובים לא רק מאיתנו אלא גם מהימין המיליטריסטי, המאומן, החמוש והשואף לקרב.
במילים אחרות: כוחנו בחולשתנו.
2.
וזה לא שלא היו ניסיונות מצד השמאל, לגרום למצב בו יותר דמו של הציבור החרדי.
מה נראה לכם? נושאים כמו “הדרת נשים”, “גיוס”, “ליבה” וכדומה, אינם אלא פתילים שהשמאל מניח בתקווה קלושה שמישהו יעשה צעד שיצית אש וייתן את הלגיטימציה לפגוע בציבור הכי עדין והכי שקט בארץ ישראל.
תארו לכם שלא היינו מונהגים, תארו לכם שהיינו מתפתים להכריז מלחמה נגדם להכריז “כוחי ועוצם ידי”. רוצים לדעת מה היה קורה? פשוט תסתכלו מה הם עשו לחבורה ההזויה הזו שחשבה שהיא יותר חזקה ממדינה דורסנית שיכולה לשלוח 1,000 חיילים למות בלבנון במלחמה נגד אויבים קשים ומרים. נראה לכם שזו בעיה למישהו לדרוס ציבור שאינו יודע לאחוז בנשק ואינו חושב אפילו בכיוונים של אלימות, נשק ושפיכת דם, ואפילו החלטה לצאת להפגין בשקט מתקבלת לאחר מחשבות רבות ושיקולים של ביטול תורה ויציאה לרחוב וכו’.
אנשים שפועלים בכוח ניתן לנצח, אך אנשים שפשוט ממשיכים בדרכם באמונתם, אין שום דרך לנצח. כי הם לא יתנו את התירוץ לפעול כנגדם באלימות, הם ימשיכו בדרכם ובאמונתם בלי קשר למה שמחליטים מבחוץ. כי כשהוויכוח הוא על אדמה אפשר לגרש אותך, אך כשהוויכוח הוא על אמונה איש לא יכול לגרש אותך מאמונתך או לגרש את אמונתך ממך.
דברים כאלו קורים רק כשמישהו יוצא מכותלי בית המדרש ומתחיל להילחם עד שהוא שוכח מדוע הוא יצא בכלל.
3.
ליבי ליבי על אותם נערים חסרי הנהגה. שמצאו להם מנהיגים כלבבם, שיאמרו להם את מה שהם רוצים לשמוע, שיתירו להם לפעול כאוות נפשם, שעודדו אותם לנטוש את בית המדרש ולצאת לגבעות חדורי אמונה בצדקת דרכם, כל כך חדורי אמונה עד שאיבדו את הדרך חזרה לבית המדרש.
מרדו בהוריהם ובמוריהם ובסוף התרגלו לחיים פרועים, בלי שום כללים, בלי שום מחויבויות, בלי מטרה אמיתית הנראית לעין, חוץ מסיסמאות נבובות שאין מאחוריהן ולא כלום.
כשאני חושב על זה אני מתמלא התרגשות, שבח והודיה לבורא יתברך. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שזכינו למנהיגים גדולי הדור, זקנים וחכמים, שמעולם לא הכניסו אותנו למצב שאין לנו דרך לצאת ממנו, ומאז ומתמיד הוציאו אותנו בחכמתם ובתבונתם מגזירות רעות שנגזרו עלינו.
4.
הבה נקרב את זכוכית המגדלת ונתקרב לפרופיל של אותם המכונים “נערי גבעות”.
ובכן, על פי דיווחיהם עצמם והמעטים שמחוברים אליהם, אף אחד מהם לא היה ילד קונבנציונאלי. רובם ככולם נשרו ממסגרות חינוכיות בשל בעיות לימודיות והתנהגותיות, רובם עזים ומחוצפים גם כלפי הוריהם ומשפחתם הקרובה, ועצם היציאה לגבעות נבעה בגלל התיעוב ההדדי, שלהם את החברה ממנה באו ושל החברה ממנה באו – כלפיהם.
נניח שאתה נער שמעולם לא קמת בזמן, מעולם לא הקשבת בשיעור, ומעולם לא הסתדרת לא עם הוריך ולא עם מוריך ולא עם חבריך, וכל חייך היו מנת סבל אחת גדולה ובידוד חברתי.
איזה סיכוי יש לך?
אז זהו, שיש סיכוי, אתה יכול להיות מנהיג.
5.
אתה רק צריך לאסוף כמה אנשים סביבך, רצוי בעייתיים כמותך, להשמיע להם מילים חזקות מאוד של שלילת כל מה שגדלו עליו.
בני נוער נמשכים למרד, אז להמריד אותם, לשכנע אותם שהבעיה מלכתחילה לא היתה שלהם אלא של החברה מסביבם. להטיף להם שכולם מסביבם שקרנים ונהנתנים וחסרי חוט שדרה, וחסרי אידאולוגיה וחסרי אכפתיות לגורל הארץ/התורה/היהדות. ואחרי שניתקת את כל הכבלים אחד אחרי השני, כל מה שאתה צריך זה להמציא אידיאולוגיה חלופית.
יש כאלה שלוקחים את זה לכדור הארץ ולשלמות האוזון. יש כאלה שלוקחים את זה למאבק נגד הקפיטליזם וחברות הענק, והכי מוצלח זה לקחת את זה למקום של דת ואמונה.
לסמן אויב, להחליט שסכנה כלשהי מרחפת על התורה או האמונה או הארץ, וככל שתהיה קיצוני יותר כל מנהיגותך תהיה בולטת יותר.
צעירים, בעיקר כאלה שלא מצאו עצמם בחברה, ימצאו כבר את הדרך אליך. אתה המזור לכאביהם, אתה הצידוק לאפסותם. הנה התגלו האשמים האמיתיים, ההורים, המחנכים, הממסד. כעת יש דרך, יש כיוון, ואנחנו הטובים והם הרעים.
6.
זה יכול היה לקרות רק בחברה בה כל אדם שיודע להשמיע דעה יכול להיות מנהיג, מקום בו אנשים שדעותיהם כוזבות יכולים לקרוא לעצמם רבנים ולהחשב לבעלי דעה “רבנית” הם בעלי דעה, מי פחות מי יותר, אז למה שנער גבעות כלשהו לא ייקח את ההנהגה לידיו?
אבל במקום שיש הנהגה מסודרת של גדולי הדור שהעתיקו את השמועה ממשה שנתן ליהושוע שנתן לזקנים שנתן לנביאים שנתנו לאנשי כנסת הגדולה, ובכן במקומות שכאלה לא יכול לבוא מישהו ולומר דעות.
יש את גדול הדור וכל השאר סרים למרותו מדין “לא תסורו לימין ולשמאל”, כולל הרבנים, המחנכים, העסקנים, ועד לאחרון הלבלרים.
7.
26 שנים אני כותב ב”יתד נאמן”. כאן ראיתי במו עיני ובמוחשיות את שחונכתי בעולם הישיבות. כל השנים ידענו וכתבנו שיש את גדול הדור ואין שום הנהגה ודעה אחרת.
אני זוכר בכל מערכת בחירות היו ממורמרים, עורכי העיתון דיברו ודנו איתנו על הדרך כיצד להסביר לאותם ממורמרים שישימו את המרמור בצד ולא יסכנו את הספינה. אפשר ללכת לארכיון ולראות את הדברים כתובים.
אם למישהו יש ספק בנחיצות ההליכה העיוורת אחרי מרנן ורבנן גדולי הדור, די שיביט מה מתרחש באותן גבעות בהם החליטו נערים להתיר עצמם מן מושכות ההנהגה, זה מספיק כדי להבין את ההבדל בין “גבעות” ל”עולם”.
• הטור מתפרסם ביתד נאמן