ביוני 2012 התקשר מפקד מחוז ירושלים, ניסו שחם, לפרקליטות ודרש דיון דחוף.
כונס דיון מהיום להיום בראשות היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המשנה לתפקידים מיוחדים שי ניצן. מפקדו של שחם, המפכ”ל יוחנן דנינו, לא השתתף בדיון. אולי הייתה לו מחויבות אחרת.
שחם הראה לנוכחים סרטון. בכירים במערכת הפוליטית, אורי אריאל וצפונה, מצולמים כשהם מבצעים תנועות תפילה על הר הבית. שחם דיבר בתקיפות. זה חמור מאוד, זה מנוגד לסטטוס קוו, אני דורש שתעזרו לי לעצור את זה, להפסיק את זה, זה יביא לפיצוץ.
אפשר לנחש שרוב הנוכחים באותו מעמד לא היו שייכים לקצה הימני של המפה. בכל זאת, הם, כנראה, לא נורא התרשמו. בעיניים מערביות – דמוקרטיות, איזו תנועת תפילה על הר הבית, לא נראית כמו משהו שיכול להדליק מדורה גדולה.
שחם ניסה לשכנע. הנוכחים דיברו על זכות הפולחן וזכותם של היהודים וכולם התפזרו בלי החלטה.
•
אני לא חסיד גדול של אזהרות “יהיה פיצוץ”. במזרח התיכון אתה תמיד יכול להזהיר שיהיה פיצוץ על כל רקע שעולה בדעתך ומן הסתם, תוך 5-10 שנים יתברר שצדקת ואם לא במדויק, אז תמיד תוכל להגיד שהיה פיצוץ אחר, שרק בעקבותיו נמנע הפיצוץ הזה.
בכל זאת, התחקיר שישודר הערב ב’מקור’ של ישראל רוזנר (בעזרתו החשובה של הצלם נאדר בגדסאר) יראה שבמקרה של הר הבית, כדאי לקחת שולי בטחון רחבים, גם אם חלק מהאזהרות יתבררו כמוגזמות.
כל כך הרבה אנשים איבדו את חייהם בגלל מסגדי אל אקצה שלהם, הר הבית שלנו וכולם, לכאורה, על עניינים כמעט פעוטים.
רוזנר יביא היום עדויות מרתקות על עלייתו של שרון להר הבית ועל מנהרת הכותל. בשני המקרים, מה בסך הכל קרה? שרון לא הפר את הסטטוס קוו. הוא עשה סיבוב קטן ברחבה, לא התקרב למסגדים וירד.
למחרת ההר בער והחלא האירועים שהפכו לימים לאינתיפאדה השנייה.
•
מנהרת הכותל בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה לא נחפרה מתחת למסגדים ולא איימה על שום ערך מוסלמי. ההר שוב בער (ונכבה רק אחרי שנתניהו נסע לפגוש את ערפאת בוושינגטון והודיע שמצא ידיד).
במקום הזה, כנראה, שאותו מושג חמקמק שנקרא “סטטוס קוו” הוא באמת קדוש. הוא לא הועלה אי פעם על נייר (כשאליקים רובינשטיין היה יועהמ”ש, היה לו רעיון כזה, אבל די מהר הוא הבין שזה לא חכם), אבל מי שרוצה שקט על ההר, צריך להיצמד אליו ולרוחו באופן ממש קנאי.
מאז תחילת האינתיפאדה המוזרה הזאת, נתניהו חזר ואמר שאנחנו שומרים על הסטטוס קוו. הוא לא מדייק. מאז שהכול התחיל, הפלשתינאים אומרים שישראל מפרה את הסטטוס קוו. גם הם לא מדייקים.
נתניהו צודק שישראל לא חופרת מתחת להר, הווקף והתנועה האיסלמית צודקים שישראל אפשרה שוב ושוב לישראלים, שמקיימים סוג של טקסים דתיים על ההר, לשוב ולעלות ונתניהו לא קרא לסדר את כל הח”כים והשרים שעשו הון פוליטי על חשבון כולנו. אולי הבלתי אחראית מכולן הייתה מירי רגב.
לזכותו של נתניהו ייאמר שאחרי שהתחילה האלימות הוא ידע לעצור אותה. מחמאות גדולות מגיעות גם לאיימן עודה, שהצליח כמעט באופן פלאי לעצור את עליית חברי הכנסת הערבים אל ההר.
כל כך חבל שנתניהו עשה את זה רק אחרי שהכול התחיל.