על אמונה וביטחון • שיר

בחוץ יהום הסער, תרעד האדמה –

ממרחק ישמע קול צער, תעלם הנחמה.

ברחובות להבה טורפת, אימה וחשכה –

תקוות עתיד נשרפת, האש לא שככה.

בפנים נשמע השקט, כקול דממה דקה –

השלווה אף היא יונקת, משמש וצדקה.

הזמן עומד מלכת, אין כאן מנוסה –

אין סופה ואין שלכת, אין גם נפש אנוסה.

בחוץ תלהט הרוח, תשוט בסערה –

כלום אינו בטוח, קללה ומארה.

מטרי דם יזובו, משמי יגון קודרים –

עבים כבדים יעיבו, על חדוות הנעורים.

בפנים הילה זוהרת, עוטפת בחדווה –

השמחה אף היא נוהרת, נוטעת אהבה.

צהלת פנים ניכרת, חיוך תמידי מונח –

לאות ולמזכרת מאיש אוהב ואח.

*

אין מסך עשן, ואף לא שער –

אין מנעול ישן, המפריד בין שמחה לצער.

  מאום אינו נחוץ, אף לא גדר אבנים –

להבדיל בין הבית שבחוץ, לפזמון שבפנים.

בדיוק באותו הרגע ובאותו השלב –

לאחד הבחוץ כנגע, ולשני הבפנים כזהב.

שניהם יחד באותו המיקום –

לאחד חרדה ופחד, והשני כבקצה היקום.

קו אחר נמתח, מבדיל בין הבתים –

 הוא שנפתח, ומחלק לשבטים.

הוא אינו עשוי מחומר, ולא מלבנים –

במוח ובלב נמצאים המשאבים.

שמחה במה שיש, וחיוך על הפנים –

רק בכוחם להפריד בין האיש שבחוץ לזה שבפנים.

אמונה ובטחון, זה כל מה שנחוץ –

רק בעזרתם נכנס פנימה, מהסופה שבחוץ.

מנחם מן הוא עיתונאי ופובליציסט חרדי

[email protected]