ראש עיריית ירושלים לשעבר הגיע אחר הצהרים (שלישי) לבית ‘יד שרה’ בירושלים והתקבל על ידי מאות מתנדבים וידידים בשירה וריקודים. בנאום שנשא, כשרעייתו עומדת לצידו, הוא הודה למתנדבים על שלא האמינו לטענות הפרקליטות, ורמז כי “תפרו לו כל מיני דברים”.
וכך אמר:
“אחרי הודאה בפה מלא לקב”ה כפי שאמר דוד מלך ישראל בתהילים “אודה ה’ מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו” . אחרי שאנחנו מודים לקב”ה, אני רוצה להודות לאשתי, לילדיי, לבני משפחתי, ולבני משפחתי המורחבת והאוהבת – משפחת יד שרה.
‘שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה’. אנחנו היום שמחים באהבה גדולה של העם כולו, שמחים שהנה ב”ה הוציאנו הקב”ה מידי— , ונתן לנו לשרת את עם ישראל הלאה בהמשך הדרך – לא שישה חודשים ולא שש שנים, אלא הלאה, הלאה, כפי שכל יהודי צריך לחיות, לצאת ולראות בצרת אחיו, לעזור להם להיות אכפתי כלפיהם, לעזור ולראות כיצד ניתן לסייע עוד ועוד לבני עמו.
נכון, השמחה מהולה קצת בעצב, שהרי לא כולם זכו. אבל נפסק בשולחן ערוך שמברכים ברכת ‘הטוב והמטיב’ גם כאשר כלול איזשהו צער בזה. ולמרות שיש צער על האחרים, אנו שמחים כפי שנאמר הטוב והמטיב.
במשך שש שנים עברנו אירועים, כל מיני בקשות ועניינים… כל מיני הצעות, והיתה תקופה לא קלה, מהפכים לכאן ולכאן. ולכן כשאני אומר ‘שמחנו כימות עיניתנו’, אני שמח שהנה אנחנו יכולים – כולם באהבה גדולה – להמשיך ולהיות כאלו שאכפתיים וכאלו שממשיכים הלאה ועוסקים בצרכי ציבור באמונה,
אנחנו יודעים, וחשתי זאת במשך השנים וזה חיזק אותי עד מאוד, כשראיתי את המשך הפעולה הנפלאה של משפחת יד שרה, את האהבה הגדולה את אי האמונה באלו שתופרים כל מיני דברים, ויודעים שאכן הכל נעשה כאן באמונה כדי לעזור לאחרים.
כשהיינו בגן סיפרה לנו הגננת שצריך לגרש את החושך. היה לה מקל גדול והיא אמרה באנו חושך לגרש.
אנחנו יודעים שחושך לא מגרשים במקלות אלא באור. כשיש רשעות צריך להוסיף אהבה, וכשאחד לא מפרגן לשני ומחפש את השני, אנחנו מחפשים כיצד לעזור לו, כיצד לראות בצרתו ומה לעשות שיהיה לו יותר קל, כדי להקל עליו את מכאוביו וחוליו.
אנחנו בעז”ה נמשיך הלאה ונעשה, נעשה ונפעל למען עם ישראל כל אחד ואחד בבריאות בשמחה ובטוב לבב ובנחת, ובשם ה’ נעשה ונצליח”.