האם הנשיא לשעבר משה קצב בדרך לשחרור? בקרוב ועדה תחליט
הנשיא לשעבר משה קצב יגיע בתוך כחודשיים אל ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר, כדי לבקש את קיצור עונשו בשליש.
המועד המדויק של כינוס הוועדה עדיין לא סגור, אבל לפי דיווח של העיתונאי גיא פלג בחדשות 2 זה יקרה בחודשיים הקרובים.
ועדת השחרורים תהיה זו שתחליט אם להיעתר לבקשתו של קצב ולקצר את מאסרו.
על קצב נגזרו שבע שנות מאסר בפועל, ולפני כשבועיים הוא סיכם ריצוי של ארבע שנים.
אם הוועדה תסכים לקצר את עונשו, קצב ישוחרר בטווח הקרוב כמעט מיד לאחר הוועדה.
גורמי טיפול בשירות בתי הסוהר כבר נדרשו להכין את חוות הדעת שלהם, על מנת לקבוע אם נשיא המדינה לשעבר מסוכן לציבור. משום שקצב יוצא לחופשות סדירות כבר יותר משנתיים וחצי, סביר להניח שהוועדה לא תוכל לקבוע שהוא מסוכן לציבור.
עם זאת, העובדה שקצב כפר בהאשמות, לא לקח אחריות על מעשיו, ולא הביע חרטה עלולה להזיק לו במעמד ועדת השחרורים.
מצבו של קצב עלול להסתבך אפילו עוד יותר כיוון שהפרקליטות יכולה להביא בשלב הזה את עמדת הקורבנות של הנשיא לשעבר.
לפני כשבועיים פתח ליאור קצב, אחיו של הנשיא לשעבר, בקמפיין לשחרורו, כאשר פרסם פוסט בעמוד בהפייסבוק שלו, בו קרא “לשים קץ לסבלו”.
וכך כתב:
“כל חיי גדלתי בצלו של אחי הבכור, הנשיא לשעבר, משה קצב.
נולדתי בשנת 1969, עת הוא נבחר לראשונה, בגיל 24, להיות ראש המועצה המקומית בקרית מלאכי. כשעליתי לכיתה א’, בשנת 1977, הוא נבחר לראשונה לכהן כחבר בכנסת ישראל. כשעליתי לחטיבת הביניים, בשנת 1984, הוא נבחר לראשונה לכהן כשר העבודה והרווחה בממשלת ישראל. כשבגרתי ונבחרתי אני לכהן כראש העיר קרית מלאכי, אחי הבכור נבחר לכהן כנשיא מדינת ישראל.
כל חיי, משה היווה עבורי דוגמא, סמל ומופת לצניעות, ענווה, יושר אישי, ניקיון כפיים. דוגמא, סמל ומופת לשרות העם והמולדת.
כל חייו הוא היווה משענת ותמיכה לכל בני המשפחה. לצערי, בשנים האחרונות נאלצתי אני הצעיר שבאחיו, לתמוך בו ולעודדו.
משה קצב ראה את כל מהות חייו בשרות העם והמולדת ובעזרה לזולת. משרת הציבור בכל איבריו, גידיו ונשמתו. הוא היה לשכת רווחה של איש אחד למען הכלל. למען הציבור. למען כל מי שנזקק.
משה קצב סימל את פריצת הדרך של בני המעברות, עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. הוא סלל את הדרך עבור רבים.
בימים אלה ממש, משה, אב לילדים, סבא לנכדים, מציין את יום הולדתו השבעים. מתוכם – ארבע שנים מלאות, ארוכות, מפרכות וקשות ביותר במעשיהו…
למשה קצב נגרם עוול רב.
באחת, נשכחו כל הישגיו כראש המועצה המקומית בקרית מלאכי. כחבר כנסת. כסגן שר הבינוי והשיכון. כשר העבודה והרווחה. כשר התיירות והתחבורה. כסגן ראש הממשלה. כנשיא המדינה.
משה קצב, יושב היום בבית הסוהר, מושפל, מובס ומבוזה, על לא עוול בכפו.
השופטים הרשיעו אותו ושלחו אותו למאסר על סמך אינטואיציה ותו לא. ללא ראיות. ללא הוכחות.
ישבתי בכל הדיונים בבתי המשפט, אני בקיא בכל חומרי החקירה ובכל הראיות.
עתה, במלאת לו שבעים שנה, ולאחר שריצה כבר ארבע שנים במאסר, אני מבקש מכם לשקול את זכויותיו. לחשוב על אמי ועל סבלה. לחשוב על רעייתו גילה. לחשוב על ילדיו. לחשוב על נכדיו. לחשוב על אחיו ואחיותיו. לחשוב על משפחו המורחבת.
משה קצב נענש דיו. הוא נענש יותר מפעמיים: פעם אחת הוא נרמס בתקשורת, עת הרשיעו וחרצו את דינו בתקשורת, עוד בטרם משפט, ואחר כך, כאשר גם נשלח למאסר ממושך בבית הכלא.
זה לא אנושי, להמשיך לבזות ולהשפיל אותו. לא אנושי, להמשיך לבזות ולהשפיל כל אדם. בוודאי לא את מי שעמד בראש המדינה, סמל למוסד ושלטון במדינת ישראל, כאשר שולחים אותו לרצות עונש מאסר בבית הסוהר, מושפל לעפר, בשידור ישיר, מול עיניהם של אזרחי ישראל ורשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם.
יש גבול כמה אפשר להביא לביזויו, להשפלתו ולפגיעה משמעותית בגופו ובחייו, או לרמוס את כבודו כאדם.
זה לא אנושי לקחת את האיש שייצג את מידת הרחמים מול מאות משפחות שכולות (למרבה הצער והכאב, יותר מכל נשיא אחר) וניחם אותן בדמעותיו, ומתוך דם לבו, ולהגיד לו: אין לנו רחמים בשבילך.
חברה תרבותית ואנושית נמדדת גם ביחס שהיא מעניקה לאנשים שהיא שפטה.
משה קצב הושפל והתבזה די בתשע השנים האחרונות.
הגיעה העת, מבלי להפר את החלטות בית המשפט, ובהתאם להוראות החוק, לעצור את הטירוף. הגיעה העת לשים סוף וקץ לסבל, לביזוי ולהשפלה”.
תגובות
אין תגובות