בחן את צבע דגלך, זה שמאפיין אותך

יהודה אדלר
|
כ"ג אייר התשע"ד / 23.05.2014 15:45
ההסבר הראשון של רש״י מראה לנו את מיקומו של האדם ביחס ל״דגל״ האישי שלו, העיקרונות שלו, ולא ביחס לשאר הדגלים של כל שאר השבטים • פרשת במדבר עם יהודה אדלר

 חומש במדבר נפתח בציווי לפקוד, לספור את בני ישראל, מכאן גם כינויו ״חומש הפקודים״. התהליך עצמו מתחלק לספירה, ואחר כך למיקומו המדויק של השבט סביב המשכן.

״אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם״

רש״י: “כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו.”

דבר אחר באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר (בראשית נ) ויעשו בניו לו כן כאשר צום יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו’ כדאיתא בתנחומא בפ’ זו.

ידוע הכלל במפרשי התורה שכאשר נאמר ״דבר אחר״ הייתה להם סיבה טובה להביא פירוש שני, כי היה להם קושי הבנתי-הסברי עם הפירוש הראשון.

הצורך לפרשנות בכלל נובע מקושי שעולה מתוך הכתוב או מדברים סותרים שנאמרו במקום אחר. למרות שרבות הפעמים נכתבת רק התשובה ולא השאלה עצמה.

הקושי של רש״י לפי דעתי בפסוק הוא המעבר בין לשון היחיד לרבים, שלכאורה אינו הגיוני. מ״דגלו״ ל״אבותם״ היה צריך לכתוב ״איש על דגלו לבית אביו”?

שמעתי פעם פרשן שטוען שכאשר ישנן שתי דעות בתורה או בגמרא או בהלכה, הסיבה ששתיהן נכתבו ושזאת שלא נכונה לא נגנזה, היא כי שתיהן נכונות ועל הקורא לראות כיצד שתיהן משתלבות – “אין דעות סותרות יש דעות משתלבות”.

ההסבר הראשון של רש״י מראה לנו את מיקומו של האדם ביחס ל״דגל״ האישי שלו, העקרונות שלו, ולא ביחס לשאר הדגלים של כל שאר השבטים. ״כך יכיר כל אחד את דגלו״ – היכן האינבדואל עומד ביחס לעצמו. לכן גם ניתנת הדוגמא של החושן, שבו היה מבחר צבעים, וכך לאדם עצמו יש מבחר צבעים ועליו להכיר או לבחור את צבעו. שמתוך מבחר הדגלים הוא בוחר את הדגל שהכי מאפיין אותו בתוכו.

בהסברו השני, רש״י מעמיד את האדם ביחס לדגלים של שאר השבטים ורואים את זה מתוך כך ״יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו״. כאן אנו רואים בחירה הרבה יותר עמוקה של האדם היכן הוא עומד ביחס לבני אדם אחרים.

על האדם קודם לבחון את עצמו ביחס לדגלו, לעצמו לאישיותו

לפי שיטתו של הפרשן מתיישבת שאלתו הנסתרת של רש”י: על האדם קודם לבחון את עצמו ביחס לדגלו, לעצמו לאישיותו. ורק לאחר מכן לבדוק היכן הוא עומד ביחס לחברה “לבית אבותם”.

בדורנו והמודרניזציה שבו המסר רק מתחדד ונהיה יותר רלוונטי כאשר האישיות שלנו נתונה ללא הפסקה תחת מתקפה של ‘כיצד אנו אמורים לחשוב’, מה אנחנו צריכים לקנות, ומה אנחנו צריכים לעשות – אין עלינו ישר לפסול התקדמות, אלא לבחון את עצמנו, את המשכן שבתוכנו, ורק לאחר מכן היכן אנו עומדים ביחס לעולם ולהתקדמות – דבר אשר יעזור לנו להתנהל נכון מול המודרניזציה בלי לפסול אותה על הסף.