את עושה את דרכך לטיפת חלב, עדיין תשושה מהלידה שחווית, עינייך טרוטות מלילות נטולי שינה ורוויי הנקה/האכלה, ואז זה מגיע. יועצת הנקה צעירה שואלת אותך בעדינות האם “כבר נפגשת עם יועצת לתכנון המשפחה?”
אין דבר שיקר לנו בכל העולם יותר מהילדים שלנו. היית מוכנה לטפס על האוורסט למענם. היית מוכנה להביס צבאות שלמים כדי להצילם. זו המתנה הגדולה ביותר שה’ נתן לך. את צופה בגאווה בהתפתחותם, כל אחד מהם נותן לך סיבה לחיות ולמרות הקונפליקטים וההתמודדויות, למרות הלילות נטולי השינה וכאב הלידה, את תאהבי אותם לעולם, כמו שה’ אוהב אותך ויאהב אותך לעולם.
ה’ הביא את המתנה וגם את ה… כאב שבא איתה. ילדים הם אוצר כה יקר, ששווה את הכאב ואת המאמץ הכרוך בגידולם. חכי, יום אחד בעזרת ה’ תהפכי לסבתא, את יודעת איזו נחת מחכה לך?
כשדוד בן גוריון ביקר בכפר חב”ד בשנות ה-60 ופגש ב”מפעל חייו” של דוד בעלי, ר’ משה שניאורסון ז”ל, שמנה כבר אז למעלה ממניין ילדים, הוא נפעם והורה לאפשר לו להקים במקום מכוורות דבש, כאמצעי לפרנסה וכעידוד לחקלאות בכפר חב”ד. ברור שזה לא מה שעודד את דוד מוישה ודודה עוזית להרחיב את המפעל לשני מניינים!
מפעל חיים – ילדים
בשבת פרשת נשא שנת תש”מ אמר הרבי מליובאוויטש את הדברים הבאים: “ישנם הורים ש’מרחמים’ על הקב”ה, הזן ומפרנס ארבעה מיליארד אנשים, ולא רוצים להטריח עליו לדאוג לפרנסתם של מספר נפשות נוספות, ולכן מסתפקים בבן ובת. ומה גם על פי המבואר בספרי קבלה שעל ידי אב ואם ובן בת נעשה הציור של שם ה’ (אב ואם – י-ה, בן ובת – ו-ה)…
“בדורות עברו ידעו שמשפחה גדולה זוהי הברכה הגדולה ביותר, ורק בדורנו, בגלל חושך כפול ומכופל, שמים חושך לאור ואור לחושך, בטענה שמיעוט ילדים זהו ברכה, כשהאמת היא שבכך מונעים בידיים את אחת הברכות הגדולות ביותר שהקב”ה מעניק לאדם! הורים מונעים מעצמם את הברכה והאור הכי גדול – ילדים, וילדים רבים, עד שיהיה מניין אצל השולחן… ולא רוצים להרשות לעצמם את התענוג של גידול ילדים אלו לתורה לחופה ולמעשים טובים!”
שמעתי את דבריו של הרב אליעזר מלמד, בהם ניסה לבדוק בזהירות האם לא הייתה זו מגמה שבין הנשים שהדליקו השנה את המשואות, לא הייתה אימא שמפעל חייה הוא הקמת משפחה ברוכת ילדים. בחוגים רבים, בעיקר אצל מי שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, קוראים למשפחות כאלו “מרובות ילדים” כמו מרבה רגליים… כינוי שמקטין ומגמד את הברכה שיש במשפחה שזכתה לברכת ה’.
לצערי, הביטוי חלחל גם לציבור שלנו וישנן נשים חרדיות (?) שמשתמשות בו ואף פועלות להקטנת הילודה בציבור שלנו בשורה של נימוקים מנוגדים לתורתנו הקדושה. “שה מובל לטבח” – הן קוראות לאישה החרדית ששמחה לקיים את רצון ה’ ולהביא עוד ילדים לעולם. “תשמיני בהריון” – הן מאיימות. “אין לך כסף לקנות לו את מה שהוא רוצה” – הן חושבות בקול ומנסות להשכיח את העובדה שה’ הוא זה שזן ומפרנס לכל והוא זה שציווה אותנו ללדת ילדים – והרבה.
בינן לבין עצמן, ובנוכחות אנשים שאינם שומרי מצוות, הן מזלזלות באימא החרדית שלא מסוגלת לקנות לבן שלה אדידס או כדורגל ממותג, ויכולה לתת לו מקסימום גמרא מצהיבה שיהפוך בה ויהפוך בה… והן לא מתביישות לכנות עצמן חרדיות.
“הבן שלך יהיה מגיד שיעור בישיבה? מה ייצא לו מזה?”, הן שואלות שוב ושוב.
לצאת ידי חובה
כאשר הרבי אמר שבכל בית יהודי צריך להיות מניין ילדים, עמדה שם אישה אחת צעירה ושאלה את עצמה: “למי הרבי מתכוון, בטח לא אליי…”. היא הייתה אז בהריון עם ילדה השני, היום היא גרה בשיכון חב”ד בלוד, שם משמש בעלה כרב הקהילה. כמה ילדים יש לה? בלי עין הרע, 14 ילדים, והרבה הרבה נכדים. כמוה אני מכירה לא מעט נשים מכל רחבי הארץ. כולן פעילות, כולן שמחות וכולן מאושרות גשמית ורוחנית.
אסיים בהתייחסות נוספת של הרבי מליובאוויטש: “יש להשתדל ולהפוך עולמות כדי ללדת ילדים. התורה מצווה ‘פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה’, ולכן עד שלא קיים את המצווה כפשוטה (באופן של ‘כבשוה’) הרי אפילו שיש בידו תירוצים, שכבר יצא ידי חובתו על פי ‘שולחן ערוך’ וכיוצא בזה, הרי בשעה שעושה חשבון צדק (אמיתי) בנפשו אין ספק לאיזו מסקנה יגיע… בוודאי שאין לעשות חשבון שילד נוסף יביא לידי הוצאות נוספות כי בודאי הקב”ה יכול לזון ולפרנס ילד יהודי נוסף כשם שהוא זן ומפרנס את העולם כולו!”.
כל מילה נוספת מיותרת.
הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו