בנו של סילבן: “אין תלונה אחת והוא מורשע ודינו נחרץ בכיכרות העיר”

נמרוד ניר, בנו החורג של סילבן שלום, התייחס אמש (ראשון) בעמוד הפייסבוק שלו להאשמות כנגד אביו ולפרישתו מהחיים הפוליטיים.

“כולם מבקשים תגובה או שואלים איך אני מרגיש עכשיו.

“אבל האמת היא שאין לי מושג. מצד אחד מקומם אותי שהאשמות אנונימיות יכולות לשרוף חיים של בן אדם ומשפחתו”, כתב ניר. “במדינה הגיונית או שמתלוננים, או שלא, אבל קמפיין של האשמות אנונימיות שאין שום דרך להתגונן מפניהן הוא קפקאי. אומרים שזה בגלל הפחד להתלונן או להחשף, אבל זה נראה לי הפוך במקרה הזה”.

ניר הוסיף: “נדירים המקרים שצבא של עיתונאים התחנן, שידל והעניק לגיטימציה כה מוחלטת לתיק כמו לזה. עדיין אין תלונה אחת נגד הבנאדם ובכל זאת הוא מורשע ודינו נחרץ בכיכרות העיר..

“אולי בעוד עשרים שנה נוכל להיות במציאות שבה מתלוננים או נתבעים על דיבה. אבל עד אז, תיקון היתר המעוות הזה שבו אפשר לשרוף אנשים בלי לקום מהמיטה או להזדהות ימשיך לגבות גם קורבנות תמימים על מזבח צודק”.

ניר משבח את אביו: “מצד אחד אני מכיר את האיש שבחר בי כבן וגידל אותי ב-25 השנים האחרונות; אולי הבנאדם הכי ישר והגון שאני מכיר. בנאדם שבנה עצמו מאפס, אדם עם אינספור תארים אקדמאיים, אבל גם פרקטיקום מכונן, חנון טורבו, יבש אבל מעמיק, רציני, טוב ואוהב.

“בנאדם שעוזב את מפעל חייו לא מפחד על טענות על חיזור אגרסיבי מלפני שנים רבות, שאף אחת מהן לא הבשילה אפילו לתלונה – אלא מתוך הרצון לחסוך לי ולארבעת אחיי הקטנים, את המציאות התקשורתית הזו.

“מצד שני, כשאני חושב על הדברים הכי גרועים שאני עשיתי בחיים; אני מבין שכולנו אנושיים וכולנו מועדים לטעויות; זה לא שורף את כל הטוב שהשגנו במקביל לחולשות הללו (אם אכן היו).

“מצד אחד כואב לי שעוזב את הנהגת המדינה אדם ישר, חרוץ ומעמיק כל כך, שהקריירה שלו היא קונטרסט בין אינסוף עשייה אמיתית לרווחת העם, לצד מינימום פופוליזם, סאונדבייטים ופוליטיקה.

“מאידך, התחננו אליו שיעשה את הצעד הזה מזמן. מגיע לו לחיות סופסוף בלי להיות נתון למתקפות בלתי פוסקות מבית ומחוץ. ובממד האגואיסטי, יש משהו נורא משחרר במחשבה שעכשיו, לראשונה בחיי הבוגרים, אוכל להגיד את כל מה שאני באמת חושב ומרגיש, בלי פילטרים במשקל טון, בלי לחשוב על ההשלכה של זה עליו, ובעיקר, בלי להיתפס כאיזשהו מייצג או פרוקסי של העמדות שלו, או של המשרד הממשלתי שהוא מוביל, או של ממשלת ישראל או של הליכוד – מפלגה שמעולם לא הצבעתי עבורה (איזה כיף שאפשר סופסוף להגיד את זה עכשיו), אבל משום מה כולם חושבים שאני דוברה הרשמי, מתוקף היותי ‘הבן של’.

“ברוך השם, להיות הבן של ג׳ודי זה מספיק קשוח גם ככה (ואני חושד שמעכשיו זה יהפוך לאפילו יותר מאתגר).

“ברוך הבא לחיים אחרי הפוליטיקה פפי. נתת מספיק לעם ישראל, עכשיו תורך לחיות קצת”.