לך הביתה, סילבן שלום. אולי אתה יכול עוד לעצור את רכבת החקירה

לך הביתה, סילבן.

לא כדי להציל את כבודך. זה כבר לא יקרה. עזיבת החיים הציבוריים לא תלבין את העדויות הקשות. לך הביתה מהר, כי זה הסיכוי היחיד שלך לעצור את אחת המתלוננות מלהעיד במשטרה – וכל עוד הן לא מעידות, תמיד תוכל להגיד שהתקשורת השמאלנית הפיצה עליך שקרים.

אף אחת מהמתלוננות הרי לא משתוקקת, בלשון המעטה, ללכת למשטרה. הן ראו מה קרה לאורלי רביבו, לאורלי אינס ולרחלי רוטנר, עוד לפני שהלכו למשטרה – והן פוחדות ממך ומאשתך פחד מוות.

אם תעזוב את החיים הציבוריים, יש סיכוי טוב שהן יסתפקו בכך ותינצל מחקירה פלילית, שיכולה גם להיגמר בבית סוהר.

בפעם שעברה הן כבר ראו, המתלוננות למיניהן, מה קורה למי שמעז להתעסק איתך.

סימה קדמון מ’ידיעות’ (לזכות קדמון ייאמר שבסיבוב הנוכחי היא קראה כבר ביום שישי לשלום לעזוב את החיים הפוליטיים), העיתונאית אורלי וילנאי, וחברת הכנסת לשעבר, ענבל גבריאלי, תקפו את מ’, המתלוננת הראשונה נגדך.

במקביל, אוהדיך זיהמו את דף הפייסבוק שלה. העיתונאי גיא מרוז שאל לפתע מתלוננת מרכזית נגדך שאלה תמימה על הקיר שלה בפייסבוק. אולי הוא לא ידע שאפשר לשאול בפייסבוק באופן ישיר? אולי.

מהצד שלה, ביודעה את קשרי החברות בין הזוג וילנאי ומרוז לבינך, היה קשה לפרש את זה שלא כמו מסר מהכיוון שלך.

•

לך הביתה מהר, שר הפנים.

אולי תצליח להשפיע על החבורה המכובדת שאמורה להתכנס היום אצל היועץ המשפטי לממשלה ולדון בעניינך.

מדובר באנשים מנומסים. אף אחד מהם לא יגיד לו – מר ויינשטיין, הסיבה היחידה שהדיון הזה מתכנס היא בגללך. בגללך ובגלל השיטות הפחדניות שלך לבדוק דברים. הסיבה היחידה שבגללה כל הציבור בישראל תקוע עם המצב המוזר הזה של שטף עדויות בתקשורת, בלי אף עדות במשטרה, היא בגללך, כבוד היועץ המשפטי לממשלה.

בתחילת יולי 2006 זימן הנשיא משה קצב את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הוא סיפר לו סיפור מבולבל על כך שבחורה אחת, שעבדה תחתיו, אורלי רביבו, מנסה לסחוט אותו. באותה נשימה, הוא הבהיר שהוא לא מגיש תלונה.

ליועץ כמו מזוז זה הספיק. הוא הורה על פתיחת חקירה פלילית. מפה והלאה נעשו לא מעט טעויות, גם על ידי מזוז, אבל השורה התחתונה הובהרה לפחות בהתחלה לכל העולם, כולל המתלוננות: אנחנו נחקור הכול, מהתחלה ועד הסוף.

במרץ 2014 סיפרה מ’ באומץ להדס שטייף מגלי צה”ל על מעשה שכביכול עשה בה סילבן שלום. היה ברור שהתלונה התיישנה. היועץ ויינשטיין הורה על ‘בדיקה’. לא חקירה.

‘בדיקה’ זה ההליך הפחדני, הלא קיים בחוק, שכל כך חביב על היועץ הנוכחי, כדי לסדר לנבחרינו חקירה בתנאי דה לוקס (ויינשטיין לא המציא אותו, אבל הוא ללא ספק הביא את השימוש בו למדרגות חדשות של אמנות).

כך גם נראתה ה’בדיקה’ בעניין שלום. חלטורה. לא פשטו על משרדי שלום, לא תישאלו נהגים שלו על פרקטיקת המושב האחורי של כבוד השר, לא חקרו את מזכירותיו על התקריות לכאורה של נשים יוצאות נסערות מלשכת השר ולא את מאבטחיו על מה שראו.

עשו את המינימום שבמינימום והסתפקו בכך ששלום הסיר את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה.

מה לעשות שטיפול שטחי במורסות מעין אלו לא מנקה את המוגלה ואז זה מתפוצץ שוב ונאלצים באיחור של יותר משנה וחצי לחקור כמו שצריך, בדיוק כמו שקרה בפרשת הרפז.

•

אז לך הביתה, חבר הקבינט שלום. רק אלוהים יודע איך אנשים אינטליגנטיים כמוך המשיכו לנהוג כך, אחרי שראו מה קרה לקצב ומרדכי.

איך פספסת את ההזדמנות לפרוש בכבוד בזמן הבחירות? יכולת להגיד ‘מיציתי’ ולנפנף בביטול כל קשר בין זה לבין הבדיקה העלובה ההיא.

עכשיו יש לך קש אחרון להיאחז בו. ללכת הביתה מהר.

משה קצב בוודאי מתייסר יום יום, על כך שלא לקח את עסקת הטיעון החלומית ההיא. אולי אולי אתה יכול עוד לעצור את הרכבת הזאת.

• המאמר התפרסם הבוקר בהארץ: drucker10.net