רק כך ייפסק טרור הילדים הפלסטינים

אחד הרגעים המטרידים באפוס ההוליוודי “ד’ר ז’יוואגו” (ארה”ב, 1965) על מלחמת האזרחים ברוסיה, מתרחש בשדה חיטה בשלהי המלחמה.

מכונת ירייה של הצבא האדום קוטלת שם בקלות מפתיעה פלוגה של ‘לבנים’, שחייליה רצים היישר אל מטח האש, ובזה אחר זה נופלים מדממים בינות לשיבולים הצהובות. הסיבה לקלות של הטבח מתגלה כאשר המצלמה מתקרבת ומתברר, כי ‘חיילי’ הצבא הלבן אינם אלא נערים בני 12-15.

בעולם המודרני, השלכת ילדים אל המערכה מסמנת בדרך כלל את סופה. זוהי תחתית החבית של עתודת הכוח הלוחם.

במערכה על ברלין, שחתמה את המלחמה העולמית השנייה באירופה, עמד הצבא האדום מול פלוגות הנערים של היטלר יוגנד, שתעמולה נאצית ופחד ליפול בשבי הרוסי דחפו אותם לגבורה של ייאוש. בעולם העתיק, לעומת זאת, ניצול ילדים ונערים צעירים ללחימה היה חלק מהפרדיגמה החברתית.

היוונים השתמשו בנערים צעירים כשוליות ללוחמים בוגרים, ושירות זה היה חלק מתהליך החניכה של כל לוחם בוגר.

נראה כי גם אצל הפלסטינים ניצול ילדים לפעולות טרור רצחניות אינו מסמן את סופה של המערכה.

נערים צעירים וילדים פלסטינים משמשים כמפגעים כבר שנים. ב-2002 גינה מחמוד עבאס (אבו מאזן) ניצול ילדים לטרור על ידי החמאס ברצועה: “לפחות 40 ילדים ברפיח נותרו נכים לאחר שקיבלו חמישה שקלים כדי לזרוק מטעני צינור שהתפוצצו בידיהם”, קבל בראיון לעיתון כווייתי.

במארס 2004 נתפס במחסום צה”ל נער פלסטיני בן 14 כשעל גופו חגורת נפץ. הוא נשלח לבצע פיגוע התאבדות על ידי גדוד חללי אל־אקצה של הפתח. לטענת דובר צה”ל, במהלך הקרבות במבצע ‘עופרת יצוקה’ ב-2008, עשה החמאס שימוש בילדים כבמגן אנושי.

מצב מקומם זה, שילדים פלסטינים הורגים ונהרגים במלחמה של המבוגרים ובמקומם, ומשמשים נשאים של שנאה ומוות, נמשך כבר שנים מבלי שיעורר מחאה משמעותית ברחוב הפלסטיני.

השאלה היא מה הופך זאת לאפשרי?

ילדים נוצלו ומנוצלים בעולם בדרכים שונות, מהקרבתם לאלים, דרך מכירתם לעבדות ועד להעסקתם בתת־תנאים. דומה כי רמת הניצול תלויה באופן ישיר בהשפעה שיש לנשים על התנהלות החברה.

מחקרים אנתרופולוגיים מצביעים על כך שהאימהות היא רגש עתיק ומושרש יותר מהאבהות. נשים דואגות לילדיהן יותר באופן טבעי, ובחברות שבהן קולן נשמע, הן לא תאפשרנה להקריב אותם במלחמות של הגברים.

ניצול ילדים, פונקציה של השתקת נשים

ניצול ילדים במלחמות ובטרור, כמגינים אנושיים וכפצצות חיות, הוא לפיכך, תופעה אופיינית לחברות שבהן הנשים מושתקות.

בתרבות המערב צמחו חוקים להגנה על ילדים מפני ניצול, בד בבד עם התרחבות השפעתן החברתית והפוליטית של הנשים.

הדרך להצלת הילדים הפלסטינים מניצולם כרוצחים בשירות ההתקוממות מתחילה בשחרור האשה הפלסטינית מדיכוי.

“האם תרצי שבתך תהיה שהידה כשתגדל?” נשאלה אשה עזתית בכתבה ששודרה לא מזמן באחד הערוצים. האשה, שבתה התינוקת נולדה עם מום בלב והוצלה ממוות על ידי צוות רפואי ישראלי, ענתה, אינשאללה כמי שכפאה שד.

כל עוד ימשיכו נשים פלסטיניות לדקלם את הזמירות הדתיות־לאומיות, לחזור כהד על המנטרות הפטריארכליות, אין סיכוי לשינוי.

אין סיכוי לילדים בחברה שבה נשים אינן מרגישות בטוחות. איזה כוח יש לאשה, שבעלה יכול להתחמק מעונש על רציחתה, אם רק ישתמש בתבונה בקודקס הדתי?

מי יציל את הילדים הפלסטינים מרצח, ואותנו מן המוות המקולל שהם נושאים לרחובותינו?

האם העברית

מחקרו של דניאל בויארין על החברה היהודית האשכנזית באירופה של שחר העידן המודרני מעלה, כי לנשים תמיד היה מעמד חזק במיוחד בחברה היהודית.

שילוב של חיים כמיעוט מדוכא וחובת לימוד התורה לגברים, הפך את האשה למנוע כלכלי מרכזי בחברה היהודית ולפיכך, גם לדמות הדומיננטית דה-פקטו במשפחה היהודית המסורתית. ה

מיתוס של האשה היהודייה אינו מיתוס: האשה היהודייה מגינה על ילדיה יותר, לא משום שהיא אוהבת אותם יותר, אלא משום שהיא יכולה. מעמדה במשפחה מאפשר לה זאת.

דומה כי החברה בישראל הטמיעה עוצמה נשית זאת ונותנת לה ביטוי. אין זה מקרי שישראל דורגה לאחרונה במקום הרביעי בסקר שנועד לקבוע היכן המקום הטוב בעולם לגידול ילדים. די להסתובב ברחובות הערים הגדולות ולראות את הגינות עם מתקני המשחקים כדי להבין שלמרות הטרור, למרות הטירוף הכלכלי, הצפיפות והזיהום, ישראל היא מקום טוב לילדים. בזכות נשותיה.

הדאגה לילדים בישראל אולי אפילו קצת מוגזמת.

צה”ל הפסיק מזמן להיות צבא העם – הוא הפך להיות המקום בו נמצאים “הילדים שלנו”. ההתנהלות הצבאית במבצעים האחרונים מלמדת על כך שבמקום לסכן חיילים בהגנה על אזרחיה, מעדיפה ישראל לסכן אזרחים כדי לשמור על חיי החיילים. נראה כי בחשיבה הישראלית, מאחר שחייל הוא ילד של מישהו, הוא הרבה יותר יקר מאזרח, שכבר אינו ילד של אף אחד. האלוהים של הישראלים מרחם על הילדים.

לאחרונה פירסמה בעיתון הארץ אם פלסטינית, קרול דניאל כסברי, מאמר (“הארץ” 4.12) ובו גינתה את השימוש בילדים באירועי הטרור האחרונים. בקריאתה לשנות את המצב ולהציל את הילדים, היא פונה אלינו, הישראלים, הקורבנות של האירועים הרצחניים.

אולי זו לא פנייה אבסורדית, כי במובן מסוים רק הנשים הישראליות יכולות להציל את הילדים הפלסטינים.

• ד”ר רמי קמחי מלמד בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל