אריה, ככה אתה נותן לאריאל אטיאס ללכת? • טור פוליטי

 ישיבת סיעת ש”ס בכנסת הייתה ‘סגורה לתקשורת’.

טוב, אולי בגלל שהחברים עוד היו נרגשים מאירוע גיבוש ‘על האש’ בו השתתפו יום קודם, יחד עם סגני ראשי ערים ושאר קודקודי ש”ס, שארגנו להם ביישוב אור הגנוז.

נכון שלא כולם השתתפו, אבל כל הנעדרים (אריאל אטיאס בחו”ל, יעקב מרגי, משולם נהרי ואמנון כהן) דאגו להתנצל מראש.

האמת, רעיון. בעוד התקשורת מברברת על פילוג עתידי, מדוע לא להציג בפניה אחוות אחים לצד בשרים נחרכים? זה מסיט את האש, וממתג את ש”ס כרגועה הרבה יותר.

“הוא לא ירוץ לבד”, כמעט נשבע באוזניי אחד הש”סניקים, שבטוח שהוא יודע מה יעשה אלי ישי. אבל גם כשהסביר שצריכים ארבעה מנדטים כדי לעבור אחוז חסימה, והמון העם לא אוהב שמפלגים את התנועה – לא השתכנעתי. בעיני דמתה המפלגה החוגגת חגיגת בשרים, לזוג היוצא למסעדה זמן קצר לפני הגירושין.

“להיפרד יפה”, קוראים לזה.

לפעמים נדמה שהקודקודים לא ממש קוראים את מה שכותבים הפרשנים. אילו קראו, היו מכלכלים טוב יותר את צעדיהם. הכרת המצב – חצי רפואה.

גם כלפי ח”כ אריאל אטיאס דומני ששוררת אדישות לא חכמה. בעוד רבים מאנשי התקשורת, בעיקר החילונית, בטוחים שעזיבתו את שורות ש”ס (עזבו קלישאות של ‘אני נשאר חלק מש”ס’) תגרום לה נזק משמעותי, נדמה שהקודקודים בתנועה לא ממש רואים זאת כך.

אז נכון שאטיאס הוא לא איש שטח, אולי לא אחד שמביא מנדטים בצורה ישירה, אבל יש לו חלק בלתי מבוטל במיתוג הרציני של ש”ס בתקשורת. מי יודע איך הייתה נתפסת אם הוא לא היה עושה חריש עומק.

עיתונאים מספרים על שיחות רציניות, אחת לכמה זמן, שיחות שאינן תן-וקח. שכן, הוא ממש אינו מבקש לכתוב עליו או לציין את שמו. להפך, הוא מעניק טיפים, מנתח אירועים, מצבים, הופך בעצמו למעין פרשן פוליטי.

התדמית שלו אצל העיתונאים רצינית, אחראית. בקיצור – נטישתו לא תעשה טוב לש”ס.

מה עשו כדי לשכנע אותו להישאר? האם עשו מספיק? האם עושים מספיק כדי להשיב את הגר”ש עמאר אל חיקה של ש”ס? והאם עושים די כדי למנוע פילוג עתידי?

שאלות מצוינות. נשאיר אותן פתוחות.

  ואחרי הביקורת – הנה מילה טובה:

בשקט-בשקט, בלי עיתונאים ‘צמודים’ – מתבצעת עבודת שטח מרשימה. זה כולל סיורים וביקורים של אריה דרעי במקומות שונים בארץ, אבל גם מעקב יומיומי מתמשך ואישי של ‘האיש המופקד על השטח’, חיים ביטון.

כבר בהיכנסו לתפקיד הגדרתי אותו כ’איש הנכון במקום הנכון’. הזמן החולף מוכיח כי צדקתי. מתברר שהאיש מנהל קבוצות וואטס-אפ עבור קבוצות שונות בשטח, משוחח אישית עם החבר’ה, שומע את הבעיות, פותר, עוזר, קשוב.

אחלה רעיון.

  לא מעט כעס הופנה השבוע, גם מצד ח”כים חרדים, כלפי ח”כ מנחם אליעזר מוזס, שדחף קדימה הצעת חוק פרטית למניעת מחטפים ערב הבחירות לרשויות המקומיות. לפי הצעת החוק, על מתמודד לראשות עיר להתגורר במקום לפחות חצי שנה לפני יום הבחירות.

אבל מאחורי הקלעים, יש המודים כי יש היגיון בהצעתו.

אם מנסים לחשוב על מפת הערים החרדיות, מתברר כי מדובר בסבך לא פשוט.

קחו, למשל, את בני-ברק. מי יחליף את חנוך זייברט בתפקיד? לפי הרוטציה ‘פעם אגודה-פעם דגל’, אמור איש תנועת דגל התורה להיבחר בקדנציה הבאה לראשות העיר. האם יוחזר ח”כ יעקב אשר לתפקיד אחרי קדנציה בכנסת? ואולי יקודם סגן ראש העיר הנוכחי מנחם שפירא לקדמת הבמה. ואולי בכלל יוצנח מועמד מעיר אחרת?

הצעת החוק של מוזס מחייבת לעשות את כל זה בזמן, בלי אופציה של הצנחה ברגע האחרון. משמעותי מאוד כשמדובר בפוליטיקה החרדית שכל-כך מאוהבת ב’רגע האחרון’.

במודיעין עילית כבר לא ניתן להכניס אצבע לזירה, שזה מכבר הפכה לרותחת. האם יוזז יעקב גוטרמן, ראש העיר מזה שלוש קדנציות, מתפקידו? ואם כן – האם יוצב במקומו מרדכי גולדברג, סגנו הממתין לאישור תפקיד הסגן בשכר, תוך דשדוש בבתי הדין בעיר? ואולי יוצנח מועמד מבחוץ? יעקב אשר, לדוגמה?

האם בבית שמש יזכה סוף-סוף הציבור האשכנזי בראשות העיר? לפחות שם ברור שאת התפקיד יקבל אחד משניים – שמוליק גולדברג או משה מונטג. שניהם כרישים שהוכיחו עצמם.

אבל באלעד שוב אפשר לדבר על הצנחה. על פי ההסכם, המועמד לראשות העיר בקדנציה הבאה יהיה איש דגל התורה. האם יוענק התפקיד לשמואל גרוסברג, המקורב לרב העיר הגרש”ז גרוסמן או שמא תבכר ‘דגל’ לבחור בשר מבשרה?

וביתר עילית – מה יהא עליה? על פי ההסכמים המקומיים, תורה של דגל להיקרא שם אל הדגל. האם תבחר ביצחק רביץ, סגן ראש העיר, שהיותו ‘בן של’ עומד לו לרועץ אצל ח”כ משה גפני? האם יוצנח מועמד חלופי?

ומה יקרה בעיריית ירושלים? אם אכן ימצא עצמו ראש העיר אלעד שרוליק פרוש ללא הראשות – האם יישאר באלעד כחבר מועצה מן המניין או שיעדיף להעמיד עצמו לבחירה כמועמד חרדי בירושלים? ואולי יוצנח בבירה מועמד אחר, כמו משה ליאון?

כל השאלות הללו עדיין פתוחות. מה שברור הוא שבכל התרחישים אותם נצייר, בערב הבחירות תשתלב המילה מוזס: “על פי החוק החדש שהריץ מוזס”.

אם אכן יעבור בקריאה שניה ושלישית.

  רגע לפני שדוברי ויועצי המתמודדים לנשיאות מתחילים להפציץ את תיבות המייל – כמה עצות.

הגיתי אותן אחרי קריאה בעצות דומות שכתב לפני כמה שנים העיתונאי משה גלסנר ב’קו עיתונות’. העצות שלו התייחסו ליחצ”נים (אגב, בתקופה האחרונה הוא עצמו נכנס לנעלי תפקיד דובר עיריית ביתר עלית, ועושה זאת בהצלחה לא מבוטלת כנראה תוצאה של עיון לעומק באוסף העצות אותן כתב בשעתו).

על אותו המשקל, כמה עצות טובות לדוברים שבדרך:

 ברור שכל אמירה שלך בכל ועדה מעניינת את הסבתא של העיתונאי. אז אם אתה רוצה שהוא יקדיש לה תשומת לב, עשה אחד מהדברים הבאים: וודא שהוא עובד בעיתון מפלגתי של המפלגה אליה אתה שייך, בעיתון שכזה מאת האחוזים שכל תזוזה שלך בכנסת ומחוצה לה תדווח בבולטות ניכרת. לחילופין, אם זה לא המצב – וודא שהקדשת בחודש האחרון די זמן לעיתונאי, ענית לו לשיחות הטלפון/ נתת תדרוכים/ הדלפת מתוך ישיבות סיעה סגורות – ולא, שכח מזה שהוא יטרח להעתיק-להדביק את הידיעה שלך מהמייל למחשבו האישי. לחיצה על ‘מחק’ פשוטה יותר. זכור זאת.

 אל תסמוך על דובריך המסורים. זה יפה שהם עונים בנימוס ובאדיבות לעיתונאי, אבל כדי שהוא יהיה לצידך ויעריך אותך ‘על אמת’, אתה צריך להיות נחמד, לא רק הדובר. אין תחליף לשיחה אישית, רצוי על כוס קפה או במזנון מזלג מול מזלג. נצל את הזמן כדי ללהג על אופייך הנפלא, בזמנו הפנוי ותוך כדי שהוא ממילא אוכל יש סיכוי שהתדמית הרצויה תיספג במוחו.

 ואל תשכח לעקוב אם יש לך מתחרים שדואגים ללכלך. כי אם על בניית תדמית די בארוחה אחת פעם ב…, בשביל לנקות רפש צריך מינימום סדרה של ארוחות כאלו. המהדרים, יזמינו את העיתונאי לסיור משותף, כדי שיעמוד על אופים האמיתי. אז נכון שאופי אמיתי מכירים רק בני הבית שלך, ובכל זאת, אין כמו נסיעה משותפת כדי לקרב את הלבבות.

 ולא, אל תערוך מסיבת עיתונאים ו/או ישיבת סיעה משותפת – גם אם תחייך אישית לעיתונאי אותו אתה מבקש להרשים, ‘זה לא זה’. עדיף כוס קפה בלשכתך, מהררי בורקס על שולחן הסיעה.

 הכי חשוב – זכור, מול מחלקת השיווק של העיתון או האתר תוכל לרכוש לעצמך ריבוע פרסומי, מקסימום חצי עמוד או עמוד, לעולם לא תוכל לרכוש שם מילה טובה בכתבה או טור של העיתונאי. ואין לה תחליף, למילה הזו. אז תשקיע. לא כסף, חלילה, אבל יחס. ומידע. וסקופים.