בשיחה חריפה שנשא ביום רביעי בפני חסידיו לרגל חג החנוכה, תקף האדמו”ר מצאנז את מי שחורג מסמכותם של גדולי ישראל, וקבע כי הוא ‘זקן ממרא’ גם אם הוא ‘פרומער’.
“הזקן ממרא שסבר, אני יודע יותר טוב. הוא החמיר, (טען) הם טועים, אני יודע בטוח, מאה אחוז! הם אומרים לא טוב. רח”ל הוא זקן ממרא, שחייב מיתה.
“כי חלק מקבלת התורה הוא אמונת חכמים. להיות נכנע לדבר חכמים. מה שהם אומרים, צריך לדעת, כך צריך לקיים. לא רק כשהם אומרים להחמיר, כשהם אומרים להקל גם צריך כך לעשות.
“אוי, שוטה שכמותך… היונים, איך זה התחיל? איך היוונים התחילו להחריב אידישקייט ולקחת יהודים מהתורה? קודם הם התחילו לערער על גדולי ישראל. יכול להיות שגם אז יצאו כאלו שטענו שהם ‘פרימער’, הם יודעים יותר טוב; “איי, הללו מקילים, הם לא יודעים, מפתים (מרמים) אותם…”
“בכל דור ודור היו כאלה. קרח גם אמר ככה, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם, הוא היה ‘פרימער’, הוא היה יותר ‘ערלאך’, הוא יודע יותר טוב. וזו ההתחלה. ברגע שהוא מערער על דבריהם של גדולי ישראל, יורדים רח”ל מטה מטה בפריקת עול, נהיים אפילו פורקי עול תורה לגמרי. או הם בעצמם או הילדים או אחר כך, אבל זו המציאות.
השכלה ופריקת עול
האדמו”ר ציין כי כך התחילה ההשכלה: “כל המקומות שהתחילה ההשכלה, התחילה עם זה. נהיו רח”ל פורקי עול, כי ערערו תחת הסמכות של גדולי התורה.
“רבי יהושע הגיע לרבן גמליאל ביום כיפור שחל לפי חשבונו במקלו ותרמילו. הרי אני אוחז אחרת, הוא בירר אחרת, על מי מדברים כאן? – על ה’הייליגן רבי יהושע’. אבל רבן גמליאל הוא נשיא, וכשהוא אמר ככה אני צריך לקבל. אינני יכול להיות ‘חכם’.
“וזהו עיקר חנוכה. החנוכה שמלווה אותנו, כמו שכתוב בספרים הקדושים, שכל החנוכה מבטא את העניין של קבלת תורה שבעל פה. לדעת ולקבל, שכאשר יסבלו בגלות שידעו זאת, אם יקבלו את דברי חכמים כפשוטם, ויקיימו את כל מה שחכמי התורה אומרים, אזי היהדות תתקיים, ויהיה אפשר לעבור את כל הגלות, ואם לא אזי רח”ל לגמרי יתבוללו. כל התבוללות נהייתה מכל המשכילים.
את הדברים קישר האדמו”ר לימי החנוכה: “כשמתתיהו הלך וניצח את היוונים, נהיה שמחה בכל ירושלים, כתוב במגילת אנטיוכוס וכתוב ביוסיפון, שהדליקו נרות בכל ירושלים… חוזרים לבית המקדש והולכים לחזור ולהדליק את המנורה, ובא מתתיהו ומוצא פך אחד, ולוקח מעט שמן ומכניס, אנשים התחילו לטעון ולכעוס, מה זאת אומרת, תכניס את כל השמן להדליק את המנורה כראוי, הרי טומאה הותרה בציבור ועל פי הלכה מותר, תכניס לגמרי את השמן, ומחר ידליקו בשמן אחר בטומאה, זה מותר ללא פקפוק.
“אבל מתתיהו מטעמו שלו הבין שלמיגדר מילתא, צריך להכניע את הטומאה, צריכים להכניע בעת צרה כזו ליעקב, צריך ללחום עם הטומאה, ובשום אופן לא להיכנע, אקח רק מעט שמן בדיעבד, ולא אקיים את הדין תן לה כמדתה, כמו שאומרים הראב”ד ורבי אליהו המזרחי שזה אינו מעכב, ולא אקיים בטומאה, ואכניס רק את המעט.
היו יוצאים בהפגנות
“ה’פרומע’ היו יוצאים בהפגנות נגדו … אם הוא היה היום, איני רוצה לומר מה היה קורה, היו עושים ‘געוואלד’, היו עושים קולות וברקים, איזה מין דבר הוא זה, הוא רח”ל נעשה מין וצדוקי, הוא לגמרי סטה מהדרך המתתיהו הזקן הזה, כך היו צועקים. אילו כך היה לא היה חנוכה. הם ידעו שאם מתתיהו אומר לא להכניס, יכניסו רק את המעט שמן, אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, ובאופן זה נעשה הנס, וכך נעשה כל החנוכה.
האדמו”ר סיים ואמר: “בשיחה זו מובן המנהג שמסובבים הסביבון, פשט פשוט, יודעים אתם מה כל הנס היה? – ‘גדול’ היה שם… ידעו שיש את מתתיהו הגדול וסומכים עליו. מה שהוא אומר, ולא עסק שלנו כלום.
“לא עשו שום הפגנות נגדו, לא אמרו הוא הולך לצבא, הוא הולך כך… הוא יוצא למלחמה, מה קרה למתתיהו הזקן? הוא ממש רח”ל פרק עול, אם היו אומרים כך ח”ו לא היה כלום, ‘גדול היה שם’ זה היה הנס”.
האדמו”ר חתם: “איני מתכוון ח”ו לאף אחד, מדברים רק כך, אליבא דאמת”.