שמה של מסעדת ‘טוויסט’ יצא למרחוק, והמוניטין שלה היה לשם דבר ולשיחת היום של לקוחותיה הנכבדים.
בין הסועדים במקום, נמצאו אנשי עסקים, שחתמו אגב ארוחה דשנה על עסקאות בנות מיליונים. אנשי החברה הגבוהה שידעו אכילה כדבעי מה היא, ופנסיונרים בעלי הכנסה גבוהה, שהרשו לעצמם לשחזר את ימי עלומיהם בעזרת התפריט הצעיר והערב.
לא בכדי בחרו כל המי ומי להשביע את רעבונם דווקא במסעדה זו, התפריט בה היה מגוון וטעים באופן יוצא דופן, מתאבנים מעוררי תאבון מוגשים לצד סלטים מגרי חושים, מנות עיקריות, בשרים, שיפודים ופרגיות ברטבים מרטבים שונים מגיעים הישר מהמטבח המצוחצח, ומעלים ניחוחות מופלאים.
לחמי הבית רכים מבפנים ופריכים מבחוץ, ומקנקני השתייה ניגרים מיצים טבעיים, שדי בהזכרת שמם להרוות את הצימאון ולרגש את החושים.
אין פלא, אפוא, שעל אף המחירים המפולפלים הייתה טוויסט מלאה תמיד עד אפס מקום, ואנשי החברה הגבוהה היו מתערים בה זה לצד זה. בעודם מתענגים על הטעם העדין, היו מזינים עיניהם בעיצוב הקפדני שסביבם, בנצנוץ מנורות הלדים, וברכות של מרבדי הקטיפה שבלעו בדממה את שאון פסיעותיהם.
וביום מן הימים תהום העיר, הלם ותדהמה אחזו בכל.
שלט הניאון המוצב בחזית המסעדה פלט את השורות הבאות: “להיום בלבד ארוחת גורמה מלאה, מפתיח ועד קינוח – ברבע מחיר”.
הולכי הדרכים שפשפו עיניהם בתימהון, וגבות הורמו בזו אחר זו. הייתכן כי אבי אבות המבצעים, מתממש בזה הרגע למול עינינו המשתאות?
אולם הפלא הגדול והמפתיע יותר, היה שייך דווקא לצלמי העיתונות הרבים, שהסתערו עם מצלמותיהם לתעד את הנהירה ההמונית, וההתנפלות של ההמון שוודאי תגיע. אך מה נדהמו לגלות שטרחו לריק, והגיעו הנה על מכשורם וציודם, על מנת לצלם סועד אחד בלבד.
סועד בודד, שישב כמלך בארמון בבדידות מזהרת, והיטיב ליבו במבחר המעדנים.
כשהוגשו מיקרופונים לעברו, ואנשי המדיה ביקשו לברר ולהבין את המציאות ההזויה שבה סועד איש אחד בלבד במסעדה המחלקת אוכל כמעט בחינם, הרי שהשתוממו מתשובתו.
האיש צחקק, כחכח בגרונו, ענה והסביר את המתרחש: “בשל טעות אנוש, הוכנסה כמות מזערית של חומרי הדברה המיועדים לניקיון המחסן, לסירים הגדולים המבעבעים על האש במטבח המסעדה. החומר הרעיל הקדיח את התבשילים, ועל כן נאלצו בעלי המקום להוריד את מחירם לכדי עלות החומר בלבד, ואני הוא המרוויח הראשי”, ליהג האיש.
•
כמה נואל, כמה מטופש, כמה חסר הגיון ותבונה ללקק במלוא הפה מאכל טיפ טיפה מורעל (בעל כשרות מפוקפקת), ללעוס לעוס היטב מנות בתפזורת עם קצת חומר הדברה (יש חותמת כשרות על החבילה הגדולה), ולבלוע בהנאה הבטחות של “סמוך עלי, איך אני נראה לך? אדם שמאכיל טריפות?”
זה מזכיר את הסיפור הידוע, על קליינט שנכנס לסטקייה וביקש לראות את תעודת ההכשר, ענה לו המוכר: “תראה את התמונה של סבא שלי שתלויה מאחורי, תסתכל בעיניים הקדושות שלו ובזקן הארוך ותבין שאני מוכר לך כשר”.
השיב לו הלקוח: “חביבי, אם המצב היה הפוך, ואתה היית תלוי על הקיר, וסבך הוא זה שהיה מוכר כאן הייתי קונה…”
•
חנוכה, חג של מהדרין מן המהדרין. בלי פשרות, בלי לפסוח על שני הסעיפים. בלי להיות גם וגם, ובלי לאחוז את החבל בשני הקצוות, ולאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.
זה נכון שטומאה הותרה בציבור, והיה מותר הלכתית להדליק במצב כזה את המנורה בשמן הקיים, אך המכבים, אלו שמנחילים את מסורת ישראל האמיתית המזוככת, רצו להציב ‘קונטרה’ נגד תרבות יוון המציעה ביקור שחר בבית המקדש, ושהות ערב במגרש ובאצטדיון.
נגד ערוב קודש בחול, אור בחושך ועיקר בטפל. התרבות ההוליסטית היוונית באה תחילה עם חיוך על הפנים ויד מושטת לשלום. כאומרים אל תזרוק את המלבוש התורני, אך בערב לבש בגדי ספורט ובוא תבנה שרירים.
תמשיך לשמור על חזות ראויה, אך בד בבד בא לצפות במלחמות שוורים ובסופם המזוויע. תהיה גם וגם, בשביל שבהמשך תהפוך לרק ורק. רק עולם הזה, רק תאווה, רק גוף בלי נשמה.
בימים אלו, כשרוח הטהרה של מהדרין מן המהדרין שבה ומנשבת בנו, יחד עם נרות החנוכה הדולקים, נדאג לעלות בקודש, להתעלות להתרומם ולהתנזר מכל מה שרוח זרה בו, ונזכה להיות בגדר מהדרין מן המהדרין.