שלושה מכתבים המתעדים התכתבויות בין האדמו”ר רבי אברהם לנדא מטשכנוב זצ”ל לבין בניו – האדמו”רים רבי זאב וולף מסטריקוב ורבי דב בעריש מביאלה זצ”ל – נמכרו בסוף השבוע האחרון במחיר שיא של 644,000 ש”ח.
המכתבים נמכרו במסגרת מכירה פומבית של פריטים נדירים ומיוחדים בבית המכירות הפומביות קדם בירושלים, הנחשב לגדול בעולם בתחום היודאיקה.
באותה המכירה נכללו גם מכתבים של החזון איש, החפץ חיים, המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ’ ממיר, האדמו”ר מליובאוויטש, זצוק”ל, ועוד.
סך הכל נמכרו במכירה פריטים בהיקף של מעל חמישה מיליון ש”ח.
מחירי הפתיחה של שלושת המכתבים עמדו על 43,000 ש”ח בלבד, פחות מעשירית (כ-7%) מהמחיר בו נמכרו המכתבים לבסוף.
תוכן המכתב הראשון ששלח הטשכנובער לבנו הסטריקובער בשנת תר”ח (1848) עוסק בעניינים משפחתיים ובדברי תורה. בין היתר, מופיעות בו ברכות ללידת “בן זכר למז”ט – תזכו לגדלו לתורה לחופה ומע”ט”.
תשובה על מכתב בדברי תורה ששיגר לו בנו: “יפה כתבת… שפלפלת בעניין זה, נהניתי כי דבריך נאמרים בשכל הישר…”.
בשולי המכתב הוא מבקש ממנו שישלח מכתבים לאמו (-הסבתא, אמו של רבי אברהם), ומבקש ממנו גם לברר פרטים לצורך היתר עגונה, על מקרה פטירה של יהודי, שהיה מקבץ נדבות מעיר לעיר, ואשר נפטר ונקבר בעיר ברעזין.
באשר לתוכן שני המכתבים הנוספים: הראשון מבין השניים בכתב ידו ובחתימתו של הסטריקובער אל אביו הטשכנובער משנת כת”ר (1860).
במכתב אל “ידידי אבי מורי עטרת ראשי הרב הגאון… המפורסם, נזר הקודש שר התורה, בוצינא קדישא, יסוד העולם…” מודיע הבן לאביו על נסיעתו לשמחת נישואי בנו, דרך העיר טשכנוב (“דרך מחניכם הטהורה”).
הוא מספר לו על כך שאשתו לא תסע עמם ל”שמחת פרי בטנה” עקב מצב בריאותה, “וה’ ישלח לה מהרה רפואה שלימה וישלם שמחות לי תחת עמלי, כי גם אנכי חלש מרוב טרדה”.
המכתב השני בכתב ידו וחתימתו של הביאלער לאביו הטשכנובער משנת תרכ”ו (1865).
במכתב “אל כבוד אהובי אבי אדומו”ר הרב הגאון… הצדיק המפורסים, קדוש ה’ מכובד”, מספר הבן לאביו, על רכישת בית בעירו ביאלה, ועל שידוך שעשה לבנו ר’ אהרן צבי עם בת הנגיד רבי פישל ליצבארסקי ממלאווא, שהיא נכדת רבי אריה לייבוש חריף, הרב מפולוצק.
האדמו”ר הגאון הקדוש רבי אברהם לנדא אב”ד טשכנוב (תקמ”ד-תרל”ה), “גאון הגאונים”, “רבן של ישראל”, היה מגדולי גאוני פולין המפורסמים בדורו. תלמיד מהרא”ל צונץ, גאון מופלג ואיש קדוש ומופלא. נודע במלחמתו ב”גזירת הלבוש” יחד עם בעל ‘חידושי הרי”מ’ ועמד בראש קבוצת הרבנים שפסקו שדין גזירה זו כדין גזירות-השמד, שדינן “יהרג ואל יעבור”.
קיבל בחסידות מרבי שמחה בונים מפשיסחא ומרבי פישל מסטריקוב, אך סירב לשמש באדמו”רות.
רק לאחר פטירת בעל ‘חידושי הרי”מ’ מגור, כשרוב חסידיו קבלו את הנהגת רבי חנוך הניך הכהן מאלכסנדר, הגיעו אליו חלק מגדולי החסידים (רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, רבי אלעזר הכהן מפולטוסק, ועוד) וקיבלו את הנהגתו. אז הסכים לשמש להם כאדמו”ר בתנאי שימשיך במנהגו להתפלל בנוסח אשכנז ולהתפלל תפילת שחרית כ”ותיקין”.
בנו הבכור, האדמו”ר מסטריקוב – רבי זאב וואלף לנדא (תקס”ז-תרנ”א), תלמידו המובהק של האדמו”ר רבי מנדלי מקוצק ושל ממשיך-דרכו בעל ‘חידושי הרי”מ’. בשנת תרל”ח לאחר פטירת אביו, הוכתר רבי זאב וואלף לאדמו”ר ואלפי חסידים קבלו את מרותו והנהגתו, שהיתה בדרכי קוצק – דרך החריפות וההבנה.
הבן השני, האדמו”ר רבי דוב בעריש לנדא מביאלה (תק”פ-תרל”ו), תלמיד אביו הגדול, וחסיד מקושר של האדמו”ר רבי יצחק מוורקא ובנו האדמו”ר רבי מנחם מנדל מוורקא. רבו האדמו”ר רמ”מ מוורקא היה ממעט בדיבור ומפורסם בשתיקתו.
רבי דוב בעריש שהיה ראש התלמידים היה מפרש את עומק כוונת רבו בדבריו הקצרים. בשנת תרכ”ח נפטר האדמו”ר מוורקא ורוב החסידים נטו אחרי רבי דוב בעריש והכתירוהו לאדמו”ר. היה שופע דברי תורה והשמיע את דבריו אף בימי חול, שלא כדרכם של אדמו”רים אחרים.
מבניו: האדמו”ר רבי אהרן צבי מביאלה (נפטר תר”ע), והאדמו”ר רבי אלימלך מנחם מנדיל לנדא מסטריקוב, מגדולי אדמו”רי פולין – ואבי שושלת אדמו”רי סטריקוב בזמננו.
מכתב הטשכנובער לבנו הסטריקובער:
מכתב הסטריקובער לאביו הטשכנובער:
מכתב הביאלער לאביו הטשכנובער:
