מה הסתתר מאחורי הקריצה השובבה של ח”כ ישראל אייכלר?

1.

יפה מצד עורכי משפחה שחשפו את שהתרחש בתוך חדרו של האדמו”ר מבעלזא כשנפגש עם ‘החויזר’ של האדמו”ר מליובאוויטש זצ”ל, הגאון החסיד רבי יואל כהן.

הצעתי: רגע לפני שאתם מחתימים את שער המגזין בשחור בולט עם ‘תיעוד בלעדי’, חשבו ושקלו בשנית. כי מה תעשו אם המתחרה בקהילה יפתיע עם תיעוד זהה-דומה, באדיבות שבועון כפר חב”ד?

וזה, בעצם, מה שקרה השבוע, כששני העיתונים הביאו שכפול די דומה של אותו תיאור, בהבדל אחד ‘קטן’ – משפחה ציין שמדובר בתיעוד ‘בלעדי’.

פרטים מעניינים הובאו על ידי יוסי אליטוב ואריה ארליך במשפחה.

אחד לדוגמה ממשפחה:

שאל האדמו”ר: “עלה במחשבתי שצריך קצת להבין את פשרו של י”ט כסלו בחב”ד, הרי הרבה מתלמידי הבעל שם טוב ישבו גם כן בבית האסורים. למה לא מצינו שביום שחרורם יחגגו יום טוב מיוחד כמו בחב”ד. למשל, הרה”ק מרוז’ין היה אף הוא בבית האסורים”.

השיב ‘החויזר’: “קראתי בספר שבו לוקטו סיפורים על הרה”ק מרוז’ין סיפור מעניין שמבטא את הייחודיות במאסרו וגאולתו של בעל התניא… בוודאי זהו משום שבחב”ד נעשה עתה מאורע גדול. ומהו המאורע הגדול? ‘דער רב איז ארויס’ – בעל התניא יצא ממאסרו'”.

ודוגמה מבקהילה:

האדמו”ר: מה בדעתכם לומר בהתוועדות הגדולה של י”ט כסלו?

ה’חויזר’ השיב שאת עומק הדברים הוא לא יכול לומר בהתוועדות, אבל הנקודה העיקרית תהיה לגבי לימוד החסידות והליכה בדרכי החסידות.

2.

אם יש עדיפות למשפחה, הרי זה בשל תיאורו הצבעוני של דוד דמן, בעל הטור הממוקם בסוף המגזין.

הוא מספר כי במוצאי שבת קודש (שהסתיימה מהר מדי) “שמחתי לגלות במחוז הצפוני שלנו את דמותו התמירה של ר’ יוסף יצחק אליטוב, העורך הוותיק שלנו ובעל הטור הפופולרי, כשהוא חבוש במגבעתו ועטוף בסיטרוקו החב”די המבריק – מחכה בדומייה מחוץ למעונו של הרבי בקרית בעלזא.

‘הישאר כאן עוד מעט’, הוא לאט באוזניי, ‘עוד כמה דקות מתעתד להגיע לכאן ה’חוזר’ החב”די המפורסם הגאון רבי יואל קאהן שליט”א לביקור אצל הרבי’.

כמובן שנשארתי והודיתי לקל על מזלי הטוב, שכן הייתה זו שיחה מרתקת ונדירה מאד”.

3.

בשבת, כשדמן עשה את דרכו אל בית חתן שהוא גם חברו וגם נכדו של ח”כ ישראל אייכלר, יצא לו לדרוך על פשקוויל שהכפיש את אייכלר. בפשקוויל היה ציטוט של “דברים שאמר פעם על אודותיו פוליטיקאי חילוני, הכל כדי שאנחנו, האזרחים הפשוטים, נסיק מכך שחוק הגיוס המתוקן שעבר בברכת מועצות גדולי התורה של כל עם ישראל, חסידים כליטאים כספרדים, הוא דווקא חוק אומלל ומסוכן ועשוי להחריב את עולם התורה…”

בשעה שהוא חיכה, יחד עם אייכלר עצמו, לעוד אורחים ובני משפחה וחברים, הסביר לו אייכלר את ההסבר הנפלא הבא:

“חוק הגיוס וגיוס חרדים לצה”ל הם שני דברים נפרדים. החוק הוא חוק קיים, שאנחנו מתמודדים מולו, ועלינו הוטל לנסות ולרכך אותו ככל שניתן.

“מצד שני, העובדה שישנם חרדים שמתגייסים לצה”ל והפתרונות האפשריים מול המצב הזה – לא בתחום אחריותנו ולא קשור אלינו כלל וכלל. אלו כשלים חינוכיים שורשיים שאנחנו לא אמורים להעניק להם פתרון.

“אולי מדובר בבחורים שלימדו אותם להסית כנגד גדולי ישראל במסווה אידיאולוגי, מה שגרר בעקבותיו שבר רוחני כולל’, הוא אומר לי בקריצה אייכלרית שובבה…”

אהבתי.

4.

חסר היה לי תיאום בין שני כותבי משפחה בהקשר לקשרים של ישראל-רוסיה.

מחד, בטורו של ישראל יוסקוביץ קראתי על הצלחה אדירה של נתניהו בוועידת האקלים, מול הדוב הרוסי.

רק לפני מספר שבועות עלה נתניה על מטוס, בדרכו למוסקבה. “ברגע הראשון זה נראה כמו מהלך חסר סיכוי. לא רק שפוטין לא היה קשוב לתאם עם ישראל את פעילותו האווירית, אלא שעוד קודם לכן המסרים שיצאו מהקרמלין כלפי התקפות חיל האוויר הישראלי בסוריה היו חריפים מאד. אף על פי כן נתניהו לא ויתר.

“השבוע התברר שהמהלך הזה היה סופר-מוצלח. בשולי ועידת האקלים, כשפוטיין ונתניהו נפגשו לשיחה קצרה שעסקה… במשבר עם טורקיה ובמלחמה בסוריה החמיא הרוסי לישראלי. ‘כשהצעת את הקמת המנגנון הטלתי ספק ביעילותו’, אמר פוטין לנתניהו, ‘עכשיו אני יכול לומר שהתיאום הזה פועל בצורה יעילה, ומביא להישגים חסרי תקדים בעבור שתי המדינות”.

לעומתו, במרחק דפדוף של שני דפים לאחור, מציג הכתב הצבאי אליעזר שולמן אחרת את התמונה, כשהוא מצטט את פרופ’ אייל זיסר, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב: “הרוסים לא סופרים אותנו. אנחנו לא מעניינים אותם. הם הולכים אחרי האינטרסים שלהם שהם בחלקם מנוגדים לאינטרסים שלנו… בישראל מבינים שלא כדאי להסתבך ולא כדאי להיקלע לעימות ומבקשים לצמצם את הנזק. לדבר הזה אנחנו קוראים ‘חימום היחסים’.

זיסר סבור כי “עם כל הכבוד לנו, מטוס רוסי שחודר לשטח ישראל זה לא מקרה, זה לא טעות. פשוט לא סופרים אותך… הם מבינים שצריך לדבר איתנו ולצמצם את הנזק כי אנחנו גורם רלוונטי, אבל אין כאן יחסים חמים או שיתוף פעולה כפי שמבקש ראש הממשלה להציג. המסר הרוסי הוא – אנחנו פה כדי להישאר ולעשות את מה שאנחנו רוצים, אם תרצו ואם לא תרצו”.

5.

למרות שזה עצוב, נאלצתי להסכים עם דבריו של חיים ולדר בטורו ‘אות חיים’ ביתד נאמן.

ולדר מתאר, תחילה, ממה נבע כעסו של ח”כ אורן חזן על ההצבעה של ח”כ קארין אלהרר. “לפני 12 שנה, בשנת 2003, הואשם אביו של חזן, ח”כ לשעבר יחיאל חזן, בהצבעה כפולה במקום חברת הכנסת ענבל גבריאלי. מה לא עשו לאבא שלו. פרסמו את זה בכל העיתונים ואח”כ העמידו אותו לדין. אחרי 3 פעמים שבהן ניסו להסיר את חסינותו ולא הצליחו.

“בסוף הוא הועמד לדין בשנת 2006 ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר (שהומרו לעבודות שירות).שנתיים לאחר מכן פורסמו צילומי וידאו שבהם נראה גם ח”כ רוני בר-און כשהוא מצביע במקומה של ח”כ גבריאלי… אדון בר-און כיהן כיו”ר ועדת הכנסת שדנה בענינו של חזן!… למרות זאת החליטה הוועדה להסתפק בעונש של נזיפה חמורה, בשל חלוף הזמן מהאירועים ובשל העובדה שכיום החומרה שבהצעה כפולה ברורה לכל, ואין צורך בענישה הרתעתית”.

מקומם? כן.

“תחשבו שזה היה אבא שלכם שככה הצביע והושמץ והועמד לדין ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר ועף מן הכנסת, ואולי פתאום נבין מה קפץ לאורון חזן כשראה את עיסאם פריג’ מצביע הצבעה כפולה”.

ולדר טוען שח”כ קארין אלהרר מסוגלת להצביע בכוחות עצמה, למרות נכותה, והסיבה שהצביע עבורה ח”כ פריג’ נובעת מכך שהיא הייתה עסוקה בהקשה על הטלפון שלה. אני לא משוכנעת שהוא צודק בקטע הזה, אבל בכל שאר דבריו, צודק גם צודק.

“ההרחקה של ח”כ חזן היא כאין וכאפס לעומת הלינץ’ הציבורי שנעשה לו. אי-אפשר לכמת את גודש הארס והשנאה שנשפכו עליו. דומה שמאז משפט אייכמן לא הושמץ אדם בישראל כמו שהושמץ אורן חזן…”

ולדר ממשיך: “אדם מהיישוב יודע שיש אנשים שלא מתקוטטים איתם, גם אם הם צודקים. ברשימה הזו נמצאים אלמנות, יתומים, הורים שכולים ובהחלט גם נכים”.

אבל אז, הוא מספר את סיפורה של האם השכולה דבורה גונן, אמו של דני גונן הי”ד שנרצח לפני מספר חודשים בפיגוע ירי ליד דולב שבבנימין (ולדר כותב “בגדה המערבית”). גנון פנתה לשופטים במהלך העתירה בבג”ץ והביעה ביקורת נגד אנשים השמאל שעתרו נגד הריסת הבתים.

“אני שומעת כמה המשפחות של המחבלים מסכנות. אנחנו לא?”.

ומה השיבה לה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור? “גם לאם שכולה יש גבול במה שהיא יכולה לומר פה. הגברת לא תהפוך פה את הזכות שניתנה לה להטחת ההאשמות”.

גונן השתתקה.

האם מישהו ביקר את “דברי הבלע של השופטת”? שואל ולדר, ותשובתו, לא ולא.

“כל עוד אחוז מצדה השמאלי של האוכלוסייה ישלוט כאן על התקשורת ועל בתי המשפט, בסדר הזה, יחיאלים ואורנים חזנים יהיו למרמס ולמשיסה על דברים של מה בכך, וה’בראונים’ וה’נאורים’ ימשיכו לעשות אותם דברים, ואף יותר מכך, ושערה משערות ראשם לא תיפול ארצה”.

את זה כותב כתב יתד נאמן. לא בשבע, גם לא מקור ראשון.

רצוי לקרוא, ולהפנים.

6.

משום שחסרו השבוע כתבות שטח בעיתונות החרדית, צדה את עיני כתבה מרתקת בהמודיע – של ישראל קצובר, המדווח מוועידת האקלים בפאריז.

“נחתנו בפאריז בעוד לילה. חיפשנו את העיר המוארת ומצאנו עיירה בחושך. בפחד. כבר בשדה התעופה על שמו של שארל דה-גול פגשנו יהודי מקומי שאמר לנו, תוך שהוא מנמיך את קולו: ‘העצה היחידה שאני יכול לתת לכם היא שתזהרו מלהיות יותר מדי ליד אנשי הצבא והבטחון. הם אמנם מחזיקים בנשק בידיהם, אך סכנה שהם יפלטו כדור לא פחותה מן הסכנה שמחבל יצוץ בפינה האחרת”.

כך התברר לו שהבעיה של הצרפתים קשורה לאובדן תחושת הביטחון.

“איש איננו סומך על אנשי הביטחון, שלאורך דורות הסתובבו בלא נשק בידיהם ולפתע קיבלה הממשלה הצרפתית החלטה לציידם בתתי מקלעים. הם קיבלו אותם, אך לא עושה רושם שהם אפילו יודעים כבר איך בדיוק להחזיקם.

“עוברים צומת ועוד צומת, ובכל מקום ניצבים השוטרים וחובשי הכומתות האדומות של הצבא הצרפתי. העיר מלאה בהם”.

במסעדת ‘כבוד’, אגב, סירבו לפרט לו מה אכל אצלם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתארח שם באותו ערב.

“כן, לפני כמה זמן היה אצלנו ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, וזהו כבוד גדול לנו”, נאמר לו. אבל הוסיף מידי: “אנחנו מסעדה של כבוד, ובמסעדות מן הסוג שלנו זה סוד מי אוכל אצלנו ומה אכל”.

הלוואי על כולם, אגב.