רוצים גאולה? תפסיקו לריב!

מירי שניאורסון
|
כ"ו כסלו התשע"ו / 08.12.2015 00:40
החג שהיה מזוהה בתחילה רק עם חסידי חב”ד, הפך לחג כלל יהודי • איך כל זה קשור למחלות כמו דמנציה ואלצהיימר, ומה אומרים פרופסורים ודוקטורים על ספר התניא ותורת החסידות?

עטוף באריזת צלופן מרשרשת הגיע אלינו י”ט כסלו של תשע”ו.

תכניות הרדיו הוצפו במרואיינים שסיפרו על השפעתו של ספר התניא על חייהם. אלירז שדה, פליט ריאליטי, ראיין אותי לתכנית טלוויזיה שהועברה בשידור חי מההתוועדות המרכזית של יט כסלו בכפר חב”ד, היה סקרן לדעת מה יחסו של בעל התניא לנשים.

ברקע שמענו את קולו של זמר חסיד ויז’ניץ מנגן את “צמאה לך נפשי”, בעודי מנסה להסביר למראיין שהגעגוע והאהבה עד כלות הנפש של האישה היהודייה לבוראה, הן המתנות שהעניק לנו בעל התניא שידע כבר אז מה מצפה לנו בדור הזה.

אנרגיות אדירות

פרופסור חביבה פדיה ניסתה להסביר כיצד התת-מודע של פרוייד מתאדה לנוכח התת-מודע או “הנפש האלוקית” שמגלה לנו בעל התניא.

והדוקטור יחיאל הררי שיתף את כולנו במסעו הפנימי אל הריפוי שבתניא. מהזדמנות פז לכבוש את העולם האקדמי בסערה עד הוויתור על תהילת עולם בדרך אל השמחה שבתניא. “מצאתי את כל הריפוי של הנפש”, הסביר בחיוניות רבה לכל מי שרק רצה לשמוע.

רק עכשיו, לאחר מסע של עשר שנים בעקבות בעל התניא, הדפיס הררי את חיבורו ‘לנצח כל רגע מחדש’ – חיבור שהפך בתוך שבוע בלבד לרב מכר ועומד בראש רשימת הספרים הנמכרים בחנויות.

הפסיכולוגית רחל ווילר סיפרה כיצד נראה המאבק בין חושך לאור שמגיע לספה בקליניקה שלה, בדור עצוב ובודד זה, מוכרע כאשר היא מציעה למטופלות שלה פיתרון מעשי מספר התניא.

הדוקטור יקיר קאופמן, המנהל את בית החולים ‘הרצוג’, הפתיע כאשר עלה לבמה בבנייני האומה כשהוא עטור זקן חסידי וכיפה גדולה, וסיפר את מה שכולנו יודעים מזמן: האדם מחפש משמעות. ובדור שלנו, דור כואב, מיוסר, מפוחד ומבוהל, כאשר למרות השפע הגשמי שנמצא בכל מקום, קיים צורך במשמעות רוחנית. צורך שגובר ומשתלט על כל חלקה בנפש האדם.

הוא סיפר על מחקר המראה סקירה של מוח האדם לפני תפילה ואחריה. הוא סיפר על מראהו של תא במוח אחרי חוויה רוחנית.

עוד אמר כי היום מתברר שאלצהיימר ודמנציה הן תוצאה ישירה של סטרס במוח, וכי אנשים שחווים חיים של משמעות, חולים פחות במחלות “איבוד האני”, ומכאן שחיים של משמעות יכולים להותיר את היהודי בריא במוחו ורוחו.

אין ספק שהמחלה האחרונה של המאה ה-21 נקראת ׳משמעותיתוס׳.

ממש לא מפליא היה לגלות ש-65 אלף איש פקדו את בנייני האומה במחצית השבוע האחרון. חג הגאולה נחוג במשך ארבעה ימים רצופים כאשר קהל הרבבות שהסתובב במתחמי החג כלל את כל מגוון הזרמים והחוגים בעם היהודי. היו שם דתיים לאומיים, חרדליים, מתנחלים ושמאלנים. חרדים אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים. בקיצור, כווווולם.

אין שום צורך לחזור ולמנות את כל הזמרים שעלו לבמה בזה אחר זה וביצעו ניגונים בני מאה ומאתיים שנה. אין שום סיבה לחזור ולתאר את האקסטאזה בקהל. וגם אין צורך להתאמץ על מנת לסכם את נאומה של הרבנית ימימה, משום ששתי מילים תספקנה לכך – משיח וגאולה.

מאידך, קשה לתאר את האנרגיות האדירות שהיו באולם שעה שהציבור כולו שמנה אלפי נשים, התחבר לנקודה המהותית ביותר – גאולה! גאולת עם ישראל תיכף ומיד ממש. היה נדמה לי כי חסר רק ניצוץ קטן שיצית את עוצמת האמונה ששרתה בחלל האולם.

המחלוקת הסתיימה

מסתבר שהעולם לא יכול להתנהל יותר בחד-ממדיות. גם הגויים מודים שהעולם כולל ממד בלתי נתפס בכלים הגשמיים. נכון אמנם שאנחנו צריכים להיות כלי קיבול על מנת להרגיש את האור האלוקי הממלא את כל העולם. לשם כך העניק לנו אדמו”ר הזקן את ספר התניא. ספר ההדרכה לכל נפש יהודית. ספר ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה בה תימלא הארץ דעה “ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה'”, כלשון קודשו של הרמב”ם.

מנחת קבוצות וותיקה שאצלה אני לומדת הנחיית קבוצות, מגדירה את עצמה “ליטאית מובהקת”, ישבה שם באולם הגדוש והעמוס ויצאה משם עם “אורות בעיניים”, כפי שתיארה זאת באוזניי. “הייתי לי חוויה רוחנית שלא חוויתי אף פעם”, אמרה האישה שכבר חיתנה את כל ילדיה.

אם היא מתרגשת, מה תגדנה נשים צעירות יותר שלא חוו עדיין חוויות רבות בחיים.

אני מרגישה שכל עניין המחלוקת בין חסידים לליטאים, זו שבעקבותיה נאסר בעל התניא, ובגינה נוצרה כל החגיגה הזאת, כבר מזמן הפכה לנחלת העבר. נדמה לי שהיום אין מחלוקת חסידים-ליטאיים.

במאמר מוסגר, נכון, כשניאורסון קשה לי לשכוח שהם אלה שהלשינו על אדמו”ר הזקן, אך אני חייבת להודות להם, שכן לולא אותו מאורע מעציב, לא היה לנו חג כה שמח מידי שנה. חג שגם הם חוגגים יותר ויותר משנה לשנה.

הדבר היחידי שעולה בדעתי הוא שמכיוון שאנחנו רגע לפני הגאולה, זה הזמן להוסיף בתפילה כדי שהליטאים יפסיקו לריב בינם לבין עצמם ואז בוודאי יבוא משיח. משום שעם החסידים הם כבר סיימו לריב מזמן.

ואם זה עדיין לא ברור לכם, הנה סיפור: יש לי בני משפחה שמתגוררים בקרית מלאכי. יש שם ישיבה ליטאית קלאסית של מה שהיו קוראים פעם “מתנגדים”.

לעיתים קרובות קורה ובני שכונת נחלת הר חב”ד הסמוכה מזמינים את הבחורים לסעודות שבת, כך שרבים מאותם בחורים ליטאים נחשפים ומכירים את שיחותיו של הרבי ואת ניגוני חב”ד.

בני משפחתי מספרים כי בתקופה האחרונה נתקלו פעם אחר פעם באותם ליטאים מסתובבים עם רמקול בשכונותיה של קריית מלאכי כשהם מכריזים שהרב קנייבסקי אמר שיש להתחזק במצוות כי הנה משיח בא ו”הגאולה קרבה”…

נו. מישהו מכם עדיין חושב שיש מחלוקת בין החסידים והליטאים?

 • הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]