לא מקרה הוא שהמצווה היחידה שיש בה מרכיב של פרסום המופנה אל הרחוב ואל הציבור באה בעקבות עימות עם תרבות כלל-עולמית, השוטפת את כל העומד בדרכה.
במצבים כאלה הנטייה היא להתכנס פנימה, להסתגר מאחורי חומות, להתגונן מפני הסחף. אולם חז”ל מלמדים שהדרך להתמודד עם שיטפון כזה היא על-ידי יציאה החוצה דווקא.
כאשר תרבות כל-עולמית מנסה לסחוף עמה את הציבור, בשם הקִדמה והחדשנות, אי-אפשר להגן על הבית ובה בשעה להפקיר את הרחוב. גישה כזאת יכולה להוליד תפיסה של ‘היֵה יהודי בביתך ואדם בצאתך’.
בני הנוער והצעירים יקלטו מסר ולפיו היהדות והאמונה הן עניין לבית הכנסת ולבית הפרטי, אבל בחיים המתנהלים בחוץ חלים כללים אחרים.
ימי החנוכה מציגים עמדה הפוכה.
מול הרוחות הנושבות בחוצות נצא החוצה ונדליק שם את האור. את החנוכייה יציב היהודי “על פתח ביתו מבחוץ” דווקא. הוא לא יסתפק בהדלקת הנרות מאחורי קירות הבית, אלא יעשה ‘פרסומי ניסא’ – פרסום חיצוני לנס החנוכה.
תרבות באה וחולפת
המאבק הרעיוני שמאחורי נס חנוכה, בין האמונה היהודית ובין התרבות הכללית, אינו שייך להיסטוריה הרחוקה. זה בדיוק האתגר העומד לפנינו כאן ועכשיו.
בימים ההם זו הייתה התרבות ההלניסטית, שאותה נשאו היוונים, ובזמן הזה אנו עומדים מול התרבות המערבית, המצוידת בטכנולוגיה חדשנית, המנסה להפוך את העולם כולו לכפר גלובלי אחד.
התרבות הזאת קובעת מה אוכלים, מה לובשים, מה קוראים, מה שרים, במה מאמינים, מה מקדשים ומה דוחים.
היהודי, המנסה לדבוק באמונתו ובערכי התורה, חש לפעמים צורך להתגונן ולהתנצל, להסביר ולהצטדק. העולם שייך לצעירים, ואילו הוא נאחז בערכים נושנים ובתורה עתיקת יומין.
הצבת החנוכייה בחוץ משדרת מסר כי האמונה היהודית אינה נרתעת מפני רוחות הזמן המנשבות בחוצות. השלהבות הקטנות של נרות החנוכה בכוחן להאיר לא רק את הבית אלא גם את הרחוב. זו יהדות בוטחת בעצמה, שאינה מסתגרת ואינה מסתתרת, אלא מתייצבת בגאון מול התרבות הבאה וחולפת.
מגדלור בחושך
בימינו הננו עדים ל’פרסומי ניסא’ בממדים שטרם נראו כמותם לאורך ההיסטוריה. בחוצות הערים הגדולות בעולם מוצבות חנוכיות ענק ומפרסמות את נס החנוכה. בשדרה החמישית בניו-יורק ולרגלי מגדל אייפל בפריז, בכיכר האדומה במוסקווה ובכיכר טרפלגר בלונדון, בחוצות רומא וברחובות בואנוס איירס.
מיליוני יהודים רואים את נרות החנוכה מאירים את החשֵכה ומחממים את הלבבות.
גם המוני לא-יהודים נחשפים לאור היהודי הנצחי, שראה ממלכות קמות ונופלות, תרבויות באות והולכות, ערכים משתנים ואופנות מתחלפות. האור היהודי נשאר טהור ומקורי, אינו מושפע משינויי הזמן, והוא עומד כמגדלור ומסמן את הנתיב הנכון.
נרות החנוכה מעניקים לנו כוח להיות יהודים גאים ביהדותנו גם בהיותנו מיעוט וגם כשהרחוב נוהה אחרי תרבויות זרות.
אנו נושאים בגאון את שלהבת האמונה היהודית, שלאורה חי העם היהודי לאורך אלפי שנים, מקיים חיי משפחה נאמנים ושומר על ייחודו. זה האור שיביא בסופו של דבר את העולם כולו אל הגאולה.