כפייה נשית או הטרדה פמיניסטית?

כותרת עסיסית צדה את עיניי בתחילת השבוע הקודם.

חיילות “נלקחו” לטקס הפרשת חלה בכפר חב”ד, דיווחה הכותרת המחרידה.

אני רק יכולה להניח שהעורך לא התעצל וחיפש את המילה המזעזעת ביותר שאפשר למצוא במילון התשקורת הישראלית. חיילות נלקחו נשמע מזעזע ברמה סבירה. מזל שלא בחר במילה “נחטפו”.

האמת היא שכבר משעות הבוקר המוקדמות של אותו יום ידעתי שזה מגיע. אחד מראשי כפר חב”ד התקשר אליי כדי לברר את מספר הטלפון של מי שמארגנת הפרשת חלה בכפר. הוא סיפר שכתבת של ‘וואלה’ מסתובבת בכפר חב”ד ומחפשת חומר לכתבה.

אז כן, מאוחר יותר באותו יום התברר כי מאמר חז”ל ‘יגעת ומצאת – תאמין’, תקף גם כאשר מדובר בכתבת של ‘וואלה’. נכון גם שהחיילות שמגיעות לכפר חב”ד יוצאות מרוצות וגדושות בתוכן יהודי, ולא משנה אם מדובר בהפרשת חלה, בביקור ב-770 או במאפיית המצות, ובכלל.

התברר לי כי אימא של אחת החיילות הייתה זקוקה לתשומת לב, תופעה לא נדירה בעידן הרשתות החברתיות – ו’הטרף’ נמצא חיש מהר. בתה ‘נלקחה’, לא עלינו ולא עליכם, לכפר חב”ד וזכתה למנת יהדות מזערית.

אוי. אוי. אוי. בעידן בו אנשים ממציאים סיפורי צדיקים, נבואות אימה וחטיפות שלא היו ולא נבראו, גם אותה אימא הייתה זקוקה לסיפור משלה.

לא סתם סיפור, אלא כזה שהגיע לכותרות באתרי התקשורת הישראליים הידועים באהבתם הגדולה לעם ישראל ודתו.

שה’ ישמור. מי יודע מה עושים שם לחיילות ש”נלקחו”. שמא מאסלמים אותן או חס וחלילה שוטפים את מוחן במסרים אנטישמיים?

וכך עלתה ידיעה רצינית עם תגובתו של דובר צה”ל ש”הודה” בעובדות, וציין שהמדובר היה ב”יום רשות” וכל חיילת יכלה לבחור אם להשתתף בו או לא.

מעניין מה זה אומר על אותה אימא ש”נחרדה” מהעובדה שבתה “נלקחה” לכפר חב”ד. האם עליה לעשות חשבון נפש בשל תוצאות חינוכה הקלוקל? עובדה שבתה בחרה מרצונה ללכת לטקס הפאגאני הזה שעורכות החרדיות החשוכות מכפר חב”ד.

וזה לא נגמר.

משום שבמשך כל השבוע חגגו כלי התקשורת על דמו של חבר כנסת ממפלגה דתית. נכון שלא תצליחו להוציא ממני מילת הגנה בזכותו, אך בכל זאת הנה כמה מילים שלא יתרמו לפופולאריות שלי בקרב ארגוני הנשים.

אני שואלת אתכן, פמיניסטיות חרוצות. תגידו, כאשר אישה מגיעה לעבודה כאילו היא בדרכה לחוף הים או גרוע מכך, כאשר אישה מפגינה אפס הבנה בביגוד ומתחרה בלבוש חווה, היא אינה מטרידה את הגברים בסביבתה?

ולא. לא הצעתי לכן להתלבש כמו ‘דוסיות’ חרדיות אדוקות וחשוכות.

מה יקרה אם תתלבשו בכבוד, כפי שראוי למקום עבודה? מה שמקובל אפילו בקרב הגויים, לא מקובל על חסידי הפמיניזם המדומה, השקרי והאגרסיבי.

במיוחד אמורים הדברים כלפי עובדות מדינה חסרות כל קוד לבוש אתי ומכובד. להתנהגות כזו קוראים הטרדה או אם תרצו כפייה נשית במסווה של ליברליזם ופמיניזם.

בלבוש כזה ישנה אמירה. אמירה בוטה, מתריסה ופוגענית.

סיפרה לי אשת תקשורת לא דתייה שאחותה, שגם היא אינה שומרת מצוות, מקפידה להגיע בצניעות לעבודתה במשרד עורכי הדין בו היא עובדת. “היא לא מתלבשת כמו חרדית, אבל היא מכבדת את האנשים שעובדים איתה”, אמרה.

מעט מן האור

אנחנו כבר במחצית השנייה של חודש האור – כסלו.

תפקידנו הוא להפיץ אור שידחה את החושך הגדול בו אנו שרויים, כאשר התקשורת מעלה על נס את המתירנות והופכת את החושך לאור.

הלילה נחגוג את ראש השנה לחסידות – י”ט כסלו – יום ההילולא של מורנו המגיד ממזריטש, תלמידו של אור שבעת הימים, מורנו הבעל-שם-טוב הקדוש, ורבו של מייסד חסידות חב”ד, האדמו”ר הזקן – שיצא ממאסרו ביום זה.

ראש השנה הוא זמן לחשבון נפש וקבלת קבלות טובות לשנה הבאה עלינו לטובה.

אנו, כנשים שומרות תורה ומצוות, צריכות לנקוט עמדה, להוביל קו של אור, של העצמת הנשיות היהודית. של חיזוק הפצת המעיינות – מעיינות הנצח שלנו, וקירוב נשים נוספות לאורה של התורה הקדושה.

אדרבה, אם כבר מופיעה כותרת הזויה שכזו בוואלה, במאקו או בכל אתר אחר, זו הזדמנות להדגיש את נקודת האור שבכותרת: חיילות צעירות בוחרות מרצונן להשתתף בקיום מצוות הפרשת חלה. הן יוצאות מהבסיס, למרות שניתנה להן רשות להישאר בו, כדי לקבל מנת יהדות ולו גם מזערית.

מה היה התפקיד של דינה?

על הפסוק “ותצא דינה בת לאה לראות בבנות הארץ”, אומר רש”י שהתורה בחרה לכתוב “בת לאה” ולא בת יעקב, משום שאף אימה הייתה יצאנית, ככתוב “ותצא לאה לקראתו”.

זה מאוד מוזר שהתורה מגישה לנו כאן פיסת “רכילות” זולה. התורה הקדושה שמקפידה לא לדבר בגנותה של בהמה טמאה, מקדישה פסוק שלם ל”גנותה” של לאה?

האמת היא שההסבר הפנימי הפוך בתכלית: על אותו פסוק עצמו שרש”י מצטט “ותצא לאה לקראתו”, מבאר רש”י: “שהייתה מתאווה ומחזרת להרבות שבטים”. זו היצאנות של לאה. זו אינה גנות. להיפך, זהו שבח. ובמילא מתורצת גם השאלה הקודמת.

דינה שיצאה לראות בבנות הארץ, רצתה להביא אליהן את אור התורה. כאימה לאה, ביקשה דינה “להרבות יהדות”.

עובדה היא שדינה הייתה מצוידת ביכולת השפעה על אחרות, שכן בתחילת הפרשה מספרת רש”י שיעקב אבינו נעל את דינה בתיבה כדי שלא ייתן בה עשיו עיניו.

רש”י ממשיך ומסביר כי יעקב נענש על-כך.

נענש? למה? משום שמנע אותה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב… מכאן לומדים את כוחה הגדול של דינה. התורה מייחסת אותה ללאה, כדבר שבח, לא כדבר גנות. היא יצאה לראות בבנות הארץ כדי להחזירן למוטב ולהכניסן תחת כנפי השכינה.

העובדה שנפלה בידיו של שכם לא הייתה עונש עבורה, כי אם עבור יעקב שמנעה מעשיו.

יצאנית הייתה. נכון, במילים של ימינו זו אישה שיוצאת לפעול עם העולם, שהולכת לקרב יהודיות נוספות לאביהן שבשמיים. בדיוק כמו סבתה, שרה, שעליה נאמר: “אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים”.

וזו גם השליחות שלנו. להפיץ את התורה הקדושה בעולם, כפי שהיא מוארת באור תורת החסידות שאת ראש השנה שלה נחגוג השבוע.

חסידות כבר מזמן אינה נחלתם של החסידים בלבד. בכל החוגים ובכל העדות תמצאו מי שלומד חסידות.

הניגונים החסידיים והתורות החסידיות שהיו פעם נחלתם הבלעדית של החסידים, הפכו לנחלת הכלל. וזה הזמן להפיץ את האור הזה לכל יהודיה בעולם. ללכת בדרכן של האימהות הקדושות ולעשות את העולם דירה לה’ יתברך.

חג שמח!

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.

הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]