הרשת קרסה והותירה חובות של מליונים. מה יעשה הנושה ה’קטן’?

מתוך עסקים רבים שנפתחים, רק מעטים שורדים. המצב קשה עוד יותר בעסקים הקטנים. עסקים אלו אשר קורסים, פעמים רבות מותירים אחריהם נושים רבים.

בין קבוצות הנושים[1] קיימים הבדלים וניגודי עניינים. כך, למשל, בין העובדים, הלקוחות, הספקים, הרשויות ועוד.

לשם המחשה נתאר רק את הלקוח שרכש טובין ושילם את מלוא התמורה בעבורם, מול הספק שאמור לספק טובין דרך בית העסק ולא מקבל את התמורה בעבור הטובין. כך, למשל, העובדים בדרך כלל מול הנושים האחרים, שכן הם יכולים לקבל את כספם (לפחות בחלקו) מהביטוח הלאומי ואילו הנושים האחרים מבינים כי קריסת בית העסק, בסבירות גבוהה משמעותה אי פירעון החוב.

הגופים הגדולים, החזקים, אשר בדרך כלל מקבלים ייעוץ משפטי, יודעים במרבית המקרים איך להגן על עצמם, הן במסגרת העדיפות המוקנית על פי החוק, והן בנקיטת הליכים משפטיים מקדימים, למשל על ידי רישום שיעבוד, או קבלת בטוחה כלשהי או אולי אפילו ערבות אישית של בעלי העסק שלימים קרס. כך פועלים למשל הבנקים, או ספקים גדולים אחרים.

גם רשויות המדינה, יודעות להגן על עצמן, למשל בחקיקה.

מי שאינו יכול בדרך כלל להגן על עצמו הם ה”נושים הקטנים”, אשר גם בגלל אופי עבודתם וגם בכלל “היעדר כוח” מול בית העסק, מוצאים עצמם כאשר בית העסק קורס ומשאיר אחריו חובות – עם חובות שספק אם ייפרעו.

אפילו אם החובות אינם גדולים מידי, לעסק קטן אשר מתבסס על מחזור לא גדול – אפילו פגיעה של כמה אלפי שקלים בודדים, עלולים להוציאו מאיזון.

לא פעם קורה כי עסק אחד שקרס גורם לקריסה של עסקים נוספים אחריו (הדוגמא הבולטת ביותר היא קריסת רשת קלאבמרקט).

אז מה יעשה נושה “קטן” ?

מניעה

כמו ב”שפעת” – מניעה היא התרופה הטובה ביותר. ספק, או בעל עסק, צריך להימנע ממתן אשראי ארוך טווח על סכומים גדולים מאד לבית עסק אחר. ראית שבית העסק שמכרת לו בהקפה אינו עומד בתשלומים, בדוק היטב את מצבו, אולי הוא עומד בפני קריסה, צמצם את הנזק הצפוי ופוטנציאל הנזק. חברינו בעלי העסקים טועים פעמים רבות שעה שהם “מזרימים” עוד סחורה על מנת שבית העסק יוכל להמשיך לעבוד ולמעשה גרמו בכך להגדלת החוב כלפיהם.

מזעור נזקים

היה ובית העסק כבר קרס או עומד בפני קריסה, בפניך הנושה מספר אפשרויות – ראשית, אסוף את הסחורה אשר נתת לבית העסק. ההלכה המשפטית הנוהגת היא שהבעלות בסחורה הינה של הספק עד אשר לא שולמו כל התשלומים בגינה.

אפשרות אחרת, מוגבלת במידה מסוימת, היא קיזוז. כאשר יש חיובים הדדים בין שני צדדים ואפילו נקלע אחד להליך חדלות פירעון – אזי רשאי כל צד לקזז מתוך מה שהוא חייב לצד השני את החיוב אשר לא נפרע אצלו.

הגשת תביעת חוב

במידה ולא ניתן לפעול באחת הדרכים הללו למזעור הנזקים וכבר נקלעתם למצב שבו חייבים לכם כספים ואין לכם בטוחה או ממי להיפרע, עליכם להגיש תביעת חוב (או בשמה הידוע גם הוכחת חוב).

פעמים רבות נושים, פותחים ומשקיעים בהליך משפטי כנגד גורם אשר חייב להם כספים, ובסיומו מגלים כי “אין ממי לגבות”, שכן בית העסק נסגר או קרס או שהחייב מצוי בהליכי חדלות פירעון.

על מנת לייתר הליכים משפטים אלו, נקבע בחוק כי מי שטוען שחייבים לו כספים, יכול להגיש “תביעת חוב” אשר מעמדה הוא כמעט כמו של תביעה רגילה בבית משפט.

תביעת החוב מוגשת לכונס הנכסים הרשמי או לבעל התפקיד אשר מונה מטעם בית המשפט, ואליה יש לצרף את כל הראיות אשר תומכות בטענת החוב. בעל התפקיד הינו בעל מעמד של “מעין שיפוטי” והוא בודק את טענת החוב ופוסק האם קיים חוב ומה גובהו וכן על החלטתו ניתן לערעור בפני בית המשפט.

תביעת חוב יש להגיש על טופס אשר ניתן למצוא ברשת האינטרנט וכאמור לצרף לה את מלוא הראיות. שימו לב – הזכות להגשת תביעת חוב מוגבלת בזמן !!! ולאחר מועד זה נדרשת רשות של בעל התפקיד לקבל את תביעת החוב אשר הוגשה באיחור.

במסגרת סמכויותיו, בעל התפקיד צריך לכנוס את כל נכסי החייב, למוכרם ומהכספים אשר יתקבלו לחלק (ולו לפחות חלק מהחוב) לנושים. כך ניתן כאמור לקבל לכל הפחות חלק מהכסף.

עוה”ד יובל ישי  ממשרד וולפסון ויינשטיין ושות‘, עוסק במשפט מסחרי ובדיני תאגידים, פירוק ושיקום חברות.