“עושים סמינרים לאקדמאיים, להביא את האקדמאים זה קשה.. ‘מה אני צריך אותך שתגיד לי’, אבל מה? כשהם באים הם חוזרים בתשובה… ואתה חושב שבסמינר אקדמאי נותן לאנשים חומר אחר ממה שנותנים בעממי? בדיוק אותו דבר. רק לאקדמאי צריך להסביר שמונה שעות בגלל המחסום של האינטלגנציה והגאווה שמפריע להם, ולעמך – שעתיים. זה הכל [רבי אמנון יצחק, 28.2.2010].
בדבריו של הרב יצחק מצויה אמת גדולה פשוטה בחריפותה: אין כל הבדל, בטכניקת ההחזרה בתשובה בקרב העוסקים ב’קירוב’ – המשתייכים לחברה החרדית – בין הרבנים, ובין הקהלים השונים.
במילים אחרות: אין באמת שוני בין הרב מרדכי נויגרשל לצורך העניין, לרב אמנון יצחק. אופי ההרצאה, צורת ההגשה, אולי אפילו האינטראקציה עם הקהל אמנם אינדוודואלית, אבל הטקסטים זהים. החומר נשען על אותם יסודות.
שאלות בסיס כמו הוכחה לבריאת העולם על ידי האל, תורה ומדע, נבואות שהתגשמו, אלוקים ושואה, חרדים וצבא, שכר ועונש, גלגולי נשמות, משיח ותחיית המתים וכו’ מקבלים טיפול זהה על ידי כל המחזירים בתשובה. תפיסת היהדות, ומקומו של האל אצל הרבנים מ’ערכים’, אינה נבדלת קונספטואלית מזו הנמצאת אצל הרבנים מ’שופר’. ההתמודדות עם תיאוריית האבולוציה אינה משתנה בין הרבנים מ’אור החיים’, לרבנים מ’הידברות’.
התפיסה החרדית הזו שונה מתפיסות יהדות אחרות. הרב אורי שרקי ממכון מאיר למשל, יציג טענות והיגדים אחרים מאלו של עמיתיו החרדים. כך גם הוגים ופילוסופים דתיים מזרמים אורטודוקסיים וניאו-אורטודוקסיים שונים שאינם בהכרח חרדיים.
מי צודק? קשה, או בלתי אפשרי לדעת. ועם זאת, כאשר הדיון הוא על מרחב ‘ההחזרה בתשובה’ המגיע ממקורות חרדיים, חשוב לזכור, כי כולם בסופו של יום מדברים בקול אחד. לא ניתן לזלזל ברב פלוני על ‘שטחיות טענותיו’, או להעריך רב אחר על עומק דבריו, שכן התפיסה הבסיסית זהה. את אותם דבריו שאומר רב אחד במילים גבוהות, ובטרימינולוגיה הלקוחה מהשדה האקדמי אומר הרב האחר בהומור ובשחוק. זה כל ההבדל.
אם בחרתם לזלזל ברמת טיעוניו של רב ‘עממי’, שמטתם את הקרקע מתחת רגליו של הרב ה’אינטלגנטי’. בסופו של יום, הם אומרים בדיוק את אותם דברים. לא מתאים לכם? חפשו תפיסות יהדות חדשות. במרחב החרדי, אם בו בחרתם לחיות, תפיסת היהדות וההתמודדות עם טיעונים שכנגד – לגמרי זהות.
למי אכפת. פטירת הנשיא יצחק נבון, שחרורו של יהוונתן פולארד, טבח 129 האזרחים בפריז, הם אברים בסטטיסטיקה אכזרית המשליכה לפח האשפה התקשורתי את החדשות החשובות ביותר, ומלמדת משהו על הערבות האנושית החלולה.
כשנשיא המדינה לשעבר נבון החזיר את נשמתו לבוראו למשל, ידעו כולם כבר בדקות הראשונות למותו, ששעותיו התקשורתיות ספורות. מותו לא באמת עניין או העציב מישהו, ועם הבוקר שאחרי, ניתן לקבוע כי איש לא זכר כי היו מספר רגעים בהם נוצר עניין במותו.
יהוונתן פולארד השתחרר, נשיא המדינה, ראש הממשלה ואישים נוספים מיהרו לברך את המרגל שהקריב 30 שנים מחייו עבור המדינה, אך לאיש זה לא היה באמת אכפת. אחרי שעות ספורות והתמונות הראשונות הוא איבד עניין. ישב 30 שנים בפנים, עכשיו הוא בחוץ. זהו נגמר. למי אכפת.
כך גם רציחתם של 129 אזרחים צרפתים, או אפילו מותם של יהודים בפיגועים ‘סטנדרטיים’ בישראל.
לאיש לא אכפת, וקולות הצקצוק כל כך מזוייפים, שהשאלה היחידה שנותרה היא מדוע איש לא קם ואומר בקול את מה שכולם חושבים בלב: זה לא באמת מעניין אותנו. זה לא ממש מכאיב לנו.
ואגב, החתונה של מיכאל בן הדוד השני שלנו, היום בשעה 8:00 בהיכלי מלכות? איך אתה מגיע לשם, יש לכם מקום במכונית?
הרש”ר חדש. מוסד קרן הרב יוסף ברוייער בניו-יורק הוציא את פירוש הרש”ר הירש לתורה בתרגום חדש. למה צריך תרגום חדש, מה חיסרון יש בהוצאת מוסד יצחק ברוייאר משנת תשל”ד? התשובה ניתנת על ידי העורכים בהקדמתם לחומש בראשית: הלשון האקדמאית שלא כולם הורגלו בה.
אז הנה הרש”ר הירש מוגש גם בשפה ‘עממית’ יותר, אולי ‘חרדית’ יותר, אך הפירושים – אותם פירושים.
יוזמה מבורכת שיש בה כדי להאדיר את זכרו של המורה הגדול, ובכל זאת, אני מעדיף את הכרכים השחורים הישנים, את הפירוש עם האותיות השחורות הקטנות מחד, והדקות מאידך, אותם תרגם וערך פרופ’ מרדכי ברוייאר.