מה השיב הרב שטיינמן על השאלה: איזו משרה עדיפה יותר לאברך?

החברותא של הגראי”ל שטיינמן, הגאון רבי משה יהודה שניידר, מספר בגליון ‘פרי חיים’ שהוא מוציא-לאור, על שאלות שהוצגו בפני ראש הישיבה.

בין היתר מספר הרב שניידר, כי הגראי”ל נשאל על ידי ראב”ד לונדון, הגאון רבי אהרן דוד דונר, שאלה מורכבת בנוגע למשרה של אברך. “והעדיף רבינו”, הוא מספר, “את המשרה שיש בה יותר לימוד תורה, על אף כמה שיקולים אחרים, והתבטא על זה רבינו: ‘אין רֶגע תּוֹרָה אִיז דוחה אַלְץ’…” (-רגע אחד של תורה דוחה הכל).

עוד הוא מספר: “שאל ידידינו המופלג הרה”צ רבי יוסף פוגל על במי שיש לו מקום בסוכתו רק לבן אחד – האם עליו להקדים את בנו שלאחר בר מצוה, היות ומחוייב מן התורה, או בנו הקטן שמוטל על אביו לחנכו קודם?

“השיב לו רבינו”, מספר הרב שניידר, “כי גם כשכבר גדל הבן, עדיין חובת חינוך עליו, ונמצא שבבנו הגדול תרתי איתנהו”.

מורה הוראה חשוב הציג את השאלה הבאה: ישנם אברכים שבאים לשאול על דברים שנוגעים רק לאחר זמן, כגון ארבעת המינים לפני יום כפור, וזה מפריע לו בהכנות ליום כפור – האם מותר לו להודיע שאינו עונה על ארבעת מינים עד לאחר יום כפור?

הגראי”ל השיב: אין כזה דבר, אלא כל ששואלים אותו דבר הלכה, עליו להשיב – ובפרט אם הוא שכיר.

מוסיף ומספר הרב שניידר:  “הרה”ג רב אליהו פאלי סיפר כי סבו הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ”ל נסע פעם בערב שבת קודש מחוץ לעיר, ונפצע בדרך בתאונה, ונלקח לבית החולים.

“לאחר שיצא בא לדודו מרן בעל החזו”א זצוק”ל וסיפר לו אשר אירע עמו. שאל אותו החזו”א: למה זה קרה לך? והשיב: לא חסר לי עבירות…

“אמר לו החזו”א: אבל הרי תורה מגנא ומצלא? – והשיב החזו”א בעצמו: ‘וֶוען מֶעפִירְט זַאך נִישְט כַּהַלָכָה, רוּקְט זַאך דִי תּוֹרָה צוּם זַייט.’.. (-כשלא עושים כהלכה, זזה התורה הצידה… זאת אומרת שאינה מגינה).

“וכשסיפרו הדברים לרבינו התפעל מהמעשה, רק שאמר דצריך לידע מהו השיעור שנחשב שלא כהלכה, ותלוי כל פעם לפי העניין”.

הרב שניידר מציין כי כידוע “כמה שרבינו מזרז תמיד למי שצריך לשבות מחוץ לעיר שיצא מוקדם מאד, שלא יצא ח”ו מכשול. ופעם ביקשוני לבוא לאיזה מקום בערב שבת קודש לדבר מצווה, לנסיעה הלוך ושוב, ולא נתן לי רבינו לצאת אפילו מוקדם בבוקר, מחשש הדרכים”.