יתומי הפיגוע מדברים: “אנו לא יודעים מתי ואיפה נתחתן”

“אין לנו כאן ביטחון. אבא שלי כל פעם שיצא מהקריה היה לוקח אקדח, וכל פעם צריכים לחשב מתי יש אוטובוס ממוגן ירי ומתי לא. זה לא מגיע לנו. ארץ ישראל היא שלנו ואנחנו צריכים לחיות פה בגאווה. לא מגיע לפלסטינים ללכת פה בצורה כל כך בטוחה. הם נוסעים פה כמו פראי-אדם, כמו חיות, אין פה אכיפה של חוקי התנועה. גם זו דרך לרצוח אותנו”, כך אמרה בדמעות היום (ראשון) בראיון לאלירן אהרון מערוץ 7, שרה תחיה ליטמן, שהתייתמה מאביה יעקב הי”ד ושכלה את אחיה נתנאל הי”ד, שנרצחו בפיגוע הירי סמוך לעתניאל ביום שישי.

“אני לא יודעת מאיפה להתחיל. הכאב הוא קשה”, היא פתחה, “אני רוצה להגיד לכל הראשים שעומדים למעלה, להרוג, אפשר בסכין, אפשר ברובה ואפשר גם באמבולנס של הסהר האדום שברח ולא נתן טיפול”.

שרה שהיתה אמורה להתחתן השבוע, סיפרה על ההכנות שנגדעו ביד אכזרית: “רוב הדברים היו מוכנים. אבא כאילו ניבא שלא נוכל השבוע להמשיך את הארגונים, הוא כבר גיהץ את החליפה וחיבר אפילו את העניבה לחולצה כי הוא לא רצה שהיא תזוז בתמונות.

“הכל היה מאורגן ביום שישי. נתנאל איכשהו חש משהו והוא אמר, ‘אני אגהץ כבר עכשיו את החולצות כי בתחילת שבוע הבא הבית יהיה עמוס’, והנה הוא עמוס בכל כך הרבה מנחמים”, היא אמרה ודמעות מילאו את עיניה, “חשבנו שזה יהיה עמוס בהכנות אבל זה עמוס במנחמים”.

שבת כלה

ההודעה הקשה על מות אביה ואחיה הגיעה לשרה כאשר שהתה בביתה עם חברותיה ל’שבת כלה’:  “המשפחה הייתה בדרך לשבת חתן ואני נשארתי פה עם חברות לשבת כלה. בהתחלה שמעתי עדכונים מכל מיני מברקים וטלפונים ואחרי שכבר הבנתי אבל עוד התכחשתי, הגיעו לכאן מהשירות הפסיכולוגי”.

אריאל ביגל, ארוסה: “אנחנו עוד לא יודעים מתי ואיפה נקיים את החתונה. אנחנו נשב ונראה איפה אנחנו עומדים ונראה לפי הכוחות שלנו מתי נעשה את זה. כרגע אנחנו לא מסוגלים”. גם הוא סיפר על הרגעים הקשים של הבשורה: “הייתי עם חברים וארגנו את השבת, וכשנכסנו הביתה ראיתי את כולם עם עיניים מלאות דמעות. שאלתי האם קרה משהו, הושיבו אותי על הספה ואמרו לי שהיה פיגוע ולא בטוח שכולם בחיים וכך לאט לאט סיפרו לי את הפרטים. למזלי כל האחים שלי הגיעו לשבת וכך הייתי מוקף כל הזמן במשפחה והם חיבקו אותי”.

על הרב יעקב הוא סיפר: “החיוך אף פעם לא מש מפניו, אפשר לראות את זה בכל התמונות, וזה למרות שהוא התייתם בגיל צעיר ולא היו לא חיים קלים. היו לו מאור פנים שמדבק, אי אפשר היה לעבור לידו ולא להידבק בחמימות שעטפה אותו”.

התייחס אליו כמו לבן

שרה תחיה סיפרה על היחס של אביה לארוסה: “אבא התייחס לאריאל כמו אל בן. אחרי האירוסין הוא הלך לקנות לו ספרים במתנה, ובהקדשה הוא כתב ‘לאריאל בננו היקר, מזל טוב לשבת חתן’. אבא אהב מאוד את אריאל. ואריאל ואני נקים עכשיו בית שימשיך את הדרך של אבא ונתנאל. הרוח שלהם תהיה איתנו בחתונה והרוח שלהם תהיה איתנו בחיים”.

“עם ישראל ימשיך את הדרך שלהם בגאווה. אנחנו נמשיך לנסוע בגאווה בצירים. הערבים לא יגדעו לנו את השגרה. אנחנו נמשיך בשגרה. ה’ ייתן לנו כוח כמו שעכשיו הוא נותן לנו. ואנחנו מקווים שהממשלה והמדינה יעשו את מה שהם צריכים לעשות”.

אריאל הוסיף: “אנחנו נתחתן ואנחנו נמשיך. החיים לא נעצרים. אנחנו נחזיר את השמחה למשפחות. אנחנו נמשיך את מה שהם השאירו לנו ונקים בית בדרך שהם התוו לנו”.