מה?! חרדים זקוקים למקלט לנשים מוכות?

דמיינו לכם פרופיל של גבר חרדי עם זקן היורד על פי מידותיו או כזה המגולח למשעי ולבוש כליטאי, או אולי זקנו נאה ולבושו חסידי וכל הרואה אותו סבור שבן תורה אמיתי הוא.

ירא שמיים מרבים, מעמיק בלימוד, ובוודאי אינו שוכח שלוש תפילות במניין מידי יום. לעיתים תשמש בבואתו בתפקיד מגיד שיעור בישיבה. לעיתים תתלבש בתפקיד מלמד בחיידר. ומי יודע, שמא יהיה אותו אברך לא יותר מאשר נהג הסעות… אך חזותו החיצונית של בן-תורה היא.

אבל האדם יראה לעיניים.

מאחורי אותה חזות מרשימה ומכובדת עשויה לשכון נפש מסוכסכת, אלימה וקשה.

איש אינו יכול להעלות בדעתו את הסיבות, הגורמים והמניעים שמאחורי נפשו המפוצלת. איש גם אינו יודע על-כך למעט אשתו החסודה וילדיו הרכים. שם, בתוך הבית פנימה, בא לידי ביטוי צדו האפל. אותו צד שאיש אינו יכול לראות.

ומה תגידו לאותה אישה שאחרי שנים של אלימות פיזית או מילולית, בוחרת להימלט על חייה; בוחרת להציל את נפשם הרכה של ילדיה?

מה תגידו כאשר זו אורזת מזוודה בחופזה וממהרת למקלט לנשים מוכות המסתתר אי שם בנתניה או בירושלים?

כיצד תסתכלו בעיניה של אישה שעושה את צעדיה הראשונים מחוץ לטווח זרועותיו ולשונו של ה”בן תורה” המכובד אותו דמיינתם?

אותן נשים שספגו במשך שנים אלימות מאותו גבר עמו התחתנו, עדיין סובלות. אך הודות לבתי מקלט שהוקמו, חייהן וחיי ילדיהן בטוחים ורגועים.

העלאת המודעות לעניין שכולנו מעדיפים לברוח ממנו, נועדה למעשה להציב מראה מול פנינו.

משום שאלימות פיזית גלויה, משקפת אלימות חבויה. כן. גם אצלנו, בחברה המהוגנת והעדינה שלנו.

אותה אלימות שפורצת לעיתים באירועים “תורניים” ומגונה בכל תוקף על ידי כולנו, מחזיקה בשורשים אלימות חבויה. של חברה שלא מוכנה לקבל את דעתו של מישהו שחושב אחרת ממנה.

פיצול האישיות של הגבר המכה (וגם של האישה המכה. יש גם נשים מכות!), הוא מעגל שאין לו התחלה ואין לו סוף, אבל יש בו כדי לעורר אותנו לשנות את גישתנו.

ואגב, שאלתם את עצמכם מדוע חששה רבקה מכך שבבטנה התרוצץ ילד שהתרגש בעת מעברה ליד בית עבודה זרה/חנות פתוחה בשבת/לשכת גיוס? אולי רצה אותו בן תורה למחות, לקיים בגופו את חובת המחאה? מדוע מיהרה לבית מדרשם של שם ועבר?

כנראה שרבקה חשבה שמחאות אלימות ולימוד תורה לא הולכים ביחד… נקודה למחשבה.

בואו נעשה לזה סוף. בואו נתרגל לעובדה שהקב”ה ברא אותנו שונים במראה, במשקל, בגובה, וב…דעות.

כן. מותר לנו לקבל את האחר ואת דעותיו. מותר לנו להכיל את השונה והמיוחד. כולנו בניו של הקב”ה. בני אברהם, יצחק ויעקב. בעיקר בני יעקב… איש תם, יושב אהלים, שפיו ולבו שווים. שחזותו החיצונית אינה מסתירה מאחוריה את מעשר המלח והתבן.

 • הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]