לא רבים יודעים כי במלחמת העולם השניה הצטרפו יהודים רבים לצבא האמריקני.
ביום רביעי צוין בארצות הברית ‘יום החייל’ – והנושא צף ועלה. בטקס שנערך בעיר סוואנה השתתפו ראש העיר וקרול רחל מרים גרינברג – שניהם ממארגני האירוע.
כחצי מיליון יהודים פעלו במסגרת הצבא האמריקני מתוך שליחות להציל את אחיהם היהודים בגטאות ובמחנות המוות באירופה. אחד הסיפורים המפורסמים בהקשר זה הוא התיאור של רבה של העיר תל אביב, הגאון רבי ישראל מאיר לאו, המתאר כיצד נכנס הרב הצבאי האמריקני, וצעק ליהודים: אתם משוחררים.
אחד המפורסמים שבין הצ’מפלינים היה הרב טוקר, שעשר שנים לאחר הטלת הפצת אטום על יפן, נשלח לשרת בבסיס צבאי אמריקני ביפן, שם דאג לשקם את ההריסות של בית הקברות שנחרב בנפילת האטום.
גם בית הכנסת נחרב. אך למעשה לא שוקם עד היום.
במסגרת אירועי יום החייל, נשא הרב קפטן צ’פלין דויד גינגולד אלשיך הרצאה על יהדות בצבא ארצות הברית. את הנאום הוא נשא במרכז היהודי של העיר סאוונה שבמדינת ג’ורג’יה, שם נערכה תהלוכה חגיגית, בה חלקו כבוד מיוחד ליהודים שנלחמו בצבא האמריקני בתקופות שונות.
יש לא מעט סיפורים מרגשים. אני אתרכז בחלק הנשי שלהם. מתברר שיש נשים יהודיות שחלקן השתתפו בפועל במלחמות, כשהן שוהות באפגניסטן ובברלין.
אחת מהן, בתיה בריגס, היא חיילת יהודיה שגילתה מסירות נפש בלתי מתפשרת על מצוות רבות.
פגשתי אותה ושאלתי, האם היא רואה שליחות או אחריות מיוחדת בהיותה חיילת יהודיה. היא השיבה לי, שאכן היו מקרים רבים בהם אנשים שפגשו בה הודו כי זו בעצם הפעם הראשונה בה פגשו בזכר ליהדות.
לעיתים היא נשאלה שאלות לא פשוטות, אך תמיד נהגה ביתר כבוד, מתוך תחושת שליחות, וכאשר לא ידעה לענות, הפנתה לאתרים מסוימים שעוסקים ביהדות. חשוב היה לה שבפעם הבאה בה יפגשו ביהודי, ינהגו בו אף הם בכבוד.
נקודה נוספת ומעניינת עליה סיפרה לי הייתה שדווקא בצבא למדה להכיר את חשיבות המצוות והמסירות עליהם. לעיתים לקחה ספר כדי ללמוד איך לקיים את השבת, דבר כלל לא פשוט בלב מלחמה באפגניסטן. לא פעם מצאה עצמה עורכת סדר פסח לחיילים רבים.
חשוב לציין שלא מדובר ברבנית או בבחורה שגדלה בבית חרדי, אך נשמה יהודית זו נשמה יהודית. כמו גחלים שהרוח נושבת עליהם ומגיצים הופכים לאש בוערת יוקדת ומאירה.
אסיים בסיפור: באחד משליחויותיה נשלחה בתיה לשרת בגרמניה, במקום שהיה לשעבר מפקדה של נאצים והפך לחדרי מגורים לחיילי הצבא.
בהיכנסה למקום, חשה תחושה קשה מאוד, אנרגיה שלילית, אך התגברה על רגשותיה, מיהרה להוציא את המזוודה אותה הביאה עמה, וקבעה מזוזה בפתח החדר.
“זה היה הפילטר”, סיפרה לי. “תוך זמן קצר חשתי שינוי באווירה”.
כשהגיע חג החנוכה היא כמובן העמידה חנוכיה לתפארת, שהתנוססה בחלון. כן, במפקדה הנאצית לשעבר בלב גרמניה. האור כמובן ממשיך להאיר ולהתנשאות בגאון…
את בתיה אני מכירה אישית עוד מזמן שירותה אצלנו בבסיס בג’ורג’יה, עת התארחה בביתנו בשבתות ובחגים.
ושנזכה כולנו לשרת בצבא ה׳ ולהיות שליחים ושליחות נאמנים ונאמנות…
• נילי גינגולד אלשיך היא עיתונאית ומשוררת, אשת רב וחברה באיגוד נשות הצ’פלינים של צבא ארה”ב.
