אכשר דרי: מפגשם הנדיר של גדולי עולם

לא היה מישהו שלא ידע מתי זה מתחיל.

אלפים התארגנו להגיע למקום עצמו ומי שלא זכה להיות שם, ממש קרוב, ניסה כל טצדקי להשיג בדל מידע. משהו מתוך המשא המרכזי. לא בכל יום שני ענקי עולם נפגשים במעמד נורא הוד שכזה. ממש כסכין המתחדדת על חברתה.

לכל אחד תפיסת עולם שלו. זווית הסתכלות שונה‏. הדרך לפירוק הבעיה ולפתרון הכולל שונה בתכלית השוני.

מדהים כמה כל ניואנס וכל תנועת גוף מחושבת על ידם. ממש מתכננים כמה צעדים קדימה.

איפה אנחנו ואיפה הם. עבודת המידות! כמה מוסר השכל יש כאן.

ברי המזל שזכו לראות במו-עיניהם את מפגש הפסגה, ללא חציצה וללא מתווכים, הגיעו שעות ארוכות לפני תחילת המעמד, מנסים להחזיק את הרגע. להתבשם מהאווירה. רבים הגיעו עם ערימות של דפים ומכשירי כתיבה. לסכם כל פרט, לא לאבד אף מהלך.

זקני העדה הזכירו לצעירי הצאן את הפעם הקודמת שהענקים נפגשו.

העיניים בהקו מהתרגשות והאוזניים התחדדו. איזו יראת כבוד למבוגרים. הם זכו! הם ראו כבר פעם אחת את מה שהצעירים הולכים לראות בפעם הראשונה ומי יודע אם בפעם האחרונה…. ירחם ה’. אימהות רחמניות ארזו צידה לדרך וליטפו את הלחיים של הגדיים. ‘תזכרו להתנהג יפה!’ ‘תנצלו כל רגע….’ הם צעקו רגע לפני שנעלמו בהיכל הגדול.

חסרי המזל עוד המתינו בחוץ. אולי יזכו לרגע חטוף אחד של קורת רוח. הצצה קטנה וחטופה. משהו! תפילה חרישית נלחשת. אנא! זכני! כשעוד רבבות אדם, זקן וטף, נצמדים מבחוץ למערכות התקשורת וההגברה שהמארגנים דאגו להכין מבעוד מועד.

והנה זה מתחיל. שני הענקים שבענקים עולים זה מול זה וכולם בולעים בשקיקה כל פרט. רושמים לעצמם כל תנועה. מנתחים בלהט כל נקודה.

המחנות מתפלגים בעוז. זה מצדיק וזה סותר. זה מחזק וזה מביא ראיות לכאן ולשם.

ואז, ‏בבת אחת זה נגמר. כמו קושיא שאי-אפשר להפריך. צעד אחרי צעד, מהלך אחרי מהלך. הכל ברור.

את השמחה המתפרצת אי-אפשר לתאר. ועל כך כבר אמרו ‘אין שמחה כהתרת הספיקות’. יריבים נהפכו לאוהבים וחיבוקים ואהבה מתפרצת מכל צד, עוברת כהבזק חשמל בכל רחבי הגלובוס.

מכבי ניצחה.

אחח, כמה רציתי לסיים את הטור הזה אחרת.

לציין את שמם של שני גדולי עולם, מנהיגי הדור, שני ענקים של ממש במפגש של תלמידי חכמים, כשאלפים גודשים את ההיכל לשמוע עוד פסק הלכה. עוד מהלך של שקלא וטריא.

אבל אנחנו כאן. 2014. או תשע”ד. איך שתרצו.

עדיין לא מאוחר.

•

נקודה לסיום: זהו הטור השלישי שלי כאן, בבמה שניתנה לי בחרדים10.

התגובות שקיבלתי מהטורים הקודמים היו מדהימות. הן נתנו לי חשק ועידוד לכתוב עוד (אם מישהו נהנה, אז למה לא?!), אבל, לידיעתכם: אין לי פייסבוק (שומו שמיים!). אז אם יש לכם מה להגיד לי, לטוב ולמוטב, להעיר ולהאיר – תגיבו באתר. כך אוכל לקרוא ואפילו להגיב ולשפר.

שלכם,

מיכה שולם.