ג’ודי, תבדקי שאת על אש קטנה

1.

בשבוע שעבר פורסם תחקיר של כתבת החינוך של חדשות 2 יעל אודם, על כך שבלימודי הבטיחות בדרכים בבית ספר בהוד השרון, למדו הילדים גם את תפילת הדרך לא עלינו, רחמנא ליצלן.

במסגרת לימודי הבטיחות בדרכים, “ההורים הזדעזעו”, וגם הילדים, “לומדים לסמוך על אלוקים במקום על עצמם”. כפייה דתית של ממש, בטח חשבו לעצמם ההורים וכתבת ערוץ 2 המזועזעת.

ובכן, לא שהיתה כאן כפייה או דבר דומה לזה. אבל כל דבר שנחשד חס וחלילה בקרבה לדת, גורם להתרחקות ולסלידה מהתרבות היהודית. אחרת אי אפשר להבין את המילה “זעזוע” – משל עוסקים אנו בהטפה לדאע”ש.

סיפור זה גרם לי להיזכר שבבית הספר היסודי שלי (זה היה לפני שנים, אבל מסתבר שאני זוכר), החליפו הנהלה, וההנהלה החדשה החליטה שבבוקר, בשעה הראשונה, יתקיים שיעור תפילה. מי שירצה – יצטרף, ומי שלא – יוכל ללכת לשיעור אחר (אקטואלי). הרבה ילדים בחרו ללכת לתפילה, והנה הם לא יצאו משם חרדים.

מצד שני, הם יצאו עם קצת הכרה מבורכת של מסורת עמנו בת אלפי השנים.

2.

אם אנו כבר מדברים על שנאה/פחד מדת זכור נזכרתי בשני בתי-כנסת שעלו לאחרונה לכותרות: האחד בית הכנסת בשכונת רמת אביב ג’, והשני – בגבעת זאב.

הורי הילדים בשכונת רמת אביב התלוננו כנגד בית כנסת שפועל 35 שנים בבית ספר, וטענו “שנוכחות המתפללים מפריעה לתלמידים” – אולי הם פחדו שחס וחלילה הילדים ירצו להניח תפילין. עיריית תל-אביב האנטי- דתית נענתה במהירות לבקשה, ובית הכנסת נסגר.

35 שנה בית הכנסת פועל, ועכשיו התושבים החליטו שהם לא רוצים שום מבני דת במחוזותיהם הליברלים? כך נשמע.

והנה משפט מתוך העיתונות: “במחסן בית הכנסת יש שומשום, שאליו רגיש אחד התלמידים”.

אז אולי זו לא שנאת דת אלא בגלל השומשום, ואולי בכלל בגלל שבמטבח יש סכינים לחיתוך בשר, וזו פשוט שערורייה שהם מחזיקים דברים אסורים שכאלו…

3.

ומבית כנסת אחד לבית כנסת אחר – ‘איילת השחר’ בגבעת זאב.

בכל כלי התקשורת דווח כי בג”צ הורה להרוס את בית הכנסת, ועל כך שמתפללים מתבצרים במקום עם בלוני גז.

עוד אני מסתפק אם לכתוב על כך, ובביתי מצלצל הטלפון. על הקו תושב מגבעת זאב. הוא פנה בעצב אמיתי לבקשת עזרה.

אמרתי לו את האמת: אין כל כך מה לעשות, לצערי, רק להתפלל. אין ברצוני להיכנס במסגרת זו להתנהלות הלקויה של בג”צ, אבל אסכם בקצרה בקריקטורה אחת ברשת, המתארת יותר טוב מכל המילים.

בקריקטורה המצויינת, נראה הבולדוזר של בג”צ ומלפניו בתי המחבלים ובית הכנסת איילת השחר. הבולדוזר פונה במהירות לבית הכנסת, בזמן שהמחבל עומד על גג ביתו בצהלה רבה. יותר מזה, אני סבור,  אין מה להוסיף.

ולגבי יעלון שפער את פיו? לפחות יש מי שענו לו, וחסכו לי תגובה.

4.

ולתיקון חוק הגיוס שעורר סערה השבוע.

העליהום כמיטב המסורת חזר, וההסתה גרמה לי ל-דז’ה- וו. הפעם לא על קצבאות כמו בתקופת הבחירות, אלא על גיוס לצה”ל.

ומי הייתה מהראשונים להסית? ג’ודי שלום ניר מוזס שצייצה: “רותחת מבעבעת ועצבנית על הבוקר. לא מבינה למה הבן שלי מתגייס בעוד שבועיים והבן של החרדי לא? למה להורים הלא חרדים כמונו, סיכוי נוראי לאבד ילד”.

מוזס הוסיפה: “ולחרדים שמתפרנסים מהמיסים שאנחנו משלמים, אין סיכון כזה, כי הם לא מתגייסים, למה? הדם של הילד שלי פחות סמיך? חייו פחות חשובים משלהם?”

מוזס פנתה לנתניהו: “קוראת לביבי המלך לזרוק לפח לאלתר! את ההצעה לביטול החוק לגיוס החרדים! או לחילופין שיתנו 3 שנות שירות לאומי”.

מה יש להגיד על ההסתה הפרועה של ג’ודי? אולי כדאי שתבדקי שאת על אש קטנה, שלא תגלשי כרגיל לציוצים טיפשיים (כמו זה על אובמה).

דרך אגב את בטוחה שרוצים חרדים בצבא? אפילו צו גיוס לא שלחו לי. הייתי צריך לצלצל ללשכת גיוס כל יום, רק בשביל שישלחו לי צו ראשון (ידעתי שכבר כולם אמורים לקבל צו) – ועדיין לא שלחו לי.

כך יצא שאני רודף אחרי לשכת גיוס , תוך זמן המתנה רב, ובכל פעם השיחה מתנתקת… לא נראה שהם ממהרים לגייס. אילולי עירנותי הייתי מוצא את עצמי עריק בכלא 6.

ג’ודי אני לא מאחל לך לאבד ילד, אבל תכניסי קצת פרופורציות. מי שמשרת בקרבי מסכן את חייו. לא כולם מסכנים את חייהם. בטח לא כל הפקידות/ים שיושבים במשרד הממוזג.

וכרגיל, אחרי שאת מסיתה בלי לחשוב פעמיים, מגיעה ההתנצלות הצנועה שלך. צורפת לקבוצת הוואטס-אפ ‘חם מהשטח’, בה משתתפים כוננים, מתנדבים ומעסיקים חרדיים גדולים – ונדהמת לשמוע מהם עדויות אישיות על התנדבותם. אגב, במהלך הדיון, בו הציגו עצמם המתנדבים, נקטע לא פעם כשחלק מהחברים היו צריכים לנטוש כדי לזנק לעוד קריאה, אחת מני רבות, כדי להציל ולטפל בנפגעים.

ואז אחרי שקיבלה פרספקטיבה שונה לגמרי, מכלי ראשון, על חרדים המוסרים נפשם בהתנדבות מלאה, 365 ימים בשנה, במשך כל חייהם, כתבה מוזס: “חברים היה לי ממש זכות להכיר ולקרוא, הלוואי שכל השיח היה כזה. חבל שפחות רואים את הפנים האלה. חייבת לצאת, מנסה להתפרנס…”

בכך סיימה ג’ודי את הדיון המרתק והנדיר בקבוצת הכוננים החרדית, לא לפני שציינה את הידוע לכל: “ליצמן הוא שר הבריאות הכי טוב בישראל…”

5. ולמאמר שכתב העיתונאי גדעון לוי ב’הארץ’ תחת הכותרת “אנטישמיות בתל אביב”.

לוי עסק בסגירת בית הכנסת ברמת אביב ג’ והוא תוקף את תושבי השכונה הכביכול נאורה, ליברלית, בגזענות לשמה כלפי חרדים. האם הם היו מתנהגים כך כלפי ערבים? לוי גם מזכיר את ועד פעולה במקום כנגד חרדים, וכנגד השכרת דירות לחרדים – והוא שואל: “אילו היו נוהגים כך כלפי ערבים ישראלים, אולי היו הרמת אביבים מקימים קול זעקה; אבל כנגד החרדים מותר הכל, כי זה הבון-טון: לתקוף את ה’שחורים'”.

אז נכון, כנגד חרדים מותר הכל. מקווה שמישהו במערכת הפוליטית יעשה קצת חושבים עם עצמו.

נ.ב החרדים משתלבים במעגל התעסוקה והחברה הישראלית יותר מאי פעם.