החברותא של הגראי”ל שטיינמן, הגאון רבי משה יהודה שניידר, מספר על שאלות שהוצגו בפני ראש הישיבה.
בין היתר מספר הרב שניידר, כי הגראי”ל נשאל על ידי אחד מזקני ראשי הישיבות: “אברך שבצעירותו עשה, רחמנא ליצלן, חילול השם גדול מאד ועכשיו רוצה תיקון לנשמתו, לעשות קידוש השם, שיהיה משקל כנגד החילול השם – ונפשו בשאלתו: איזה קידוש השם יכול לעשות אברך בן תורה, השקוד על לימודו יומם ולילה?”
הרב שטיינמן השיב: “עצם הדבר שעוזב את כל הנארישקייטין –כל ההבלים, ויושב ועוסק כל הזמן רק בתורה, אין לך קידוש השם גדול מזה!”
מוסיף הרב שניידר ומספר: “ידידנו הדגול הרה”ג רבי יוסף צבי בן טשארנא טורק, המסור בכל לבו ונפשו לרבותינו מאורי האומה, ביקש מתוך מיטת חליו לשאול את רבינו כמה דברים.
“אחד מהם – למה נתנסה אברהם אבינו בכל כך הרבה נסיונות, וכי לא התפלל ‘אל תביאני לידי נסיון’?”. ואמר על זה הגראי”ל: “אגוטע קשיא” (-קושיא טובה) ולא השיב.
“עוד ביקש לשאול: מה הפשט שרופאים, אף שאינם בני ברית, מסורים מאד לחולים – והרי רחמנים היא מדה של כלל ישראל?!
“והשיב רבינו: שאל לו לחשדם שזה בא ממידת הרחמנות, אלא רוצים לקנות לעצמם שם טוב…”