הרב חיים דרוקמן על טורו של אריה ארליך: “מזעזע עד היכן השפל יכול להגיע”

הפניה של אריה ארליך בטורו במגזין ‘משפחה’ אל המחבלים שלא לרצוח חרדים, כיוון שהם אינם עולים להר הבית – זעזעה מאוד את הגאון רבי חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני עקיבא – ובשיחה עם ערוץ 7 הוא קורא לרבני המגזר החרדי להביע מחאה ולחדד מסרים של אחריות ואחדות.

“אני מרגיש כאב שאין כדוגמתו”, אומר הרב דרוקמן לנוכח הפרסום בעיתון. “לא האמנתי למראה עיניי כשהראו לי את זה. ממש מזעזע עד היכן השפל יכול להגיע”.

לדבריו, אם משמעות מה שכתב של סגן עורך העיתון היא ש”יהודים שהם בעד עלייה להר הבית אפשר לרצוח – זה לא מזעזע?”

הרב דרוקמן מדגיש בדבריו כי הוא “דן לכף זכות את הכותב שוודאי הוא לא מתכוון לזה, אבל כך משתמע מדבריו”. הרב מוסיף ומגדיר את הפרסום כ”שטות שביטויה רשעות”.

“איזה בלבול, איזו מנטאליות גלותית יש כאן, לפנות לאויבינו בנפש, למרצחים, ולהגיד להם שאותנו אנא אל תרצחו, ומכאן משמע שיהודים אחרים מותר לרצוח… אני מקווה שהרבנים שהם נשמעים להם יגיבו על כך בחומרה המתאימה ויפקחו עיניהם לאחריות יהודית, לאחדות ולאחווה היהודית גם כשישנם חילוקי דעות”.

על היעדרה של תגובה משמעותית של רבנים חרדים לפרסום, אומר הרב דרוקמן לערוץ 7, כי קשה לו להאמין שאכן אין ולא תהיה תגובה כזו. “אולי לא ראו את זה. אני לא יכול להבין”.

לאותם הרואים בכך מעין בדיחה או הלצה הוא אומר: “זה לא בדיחה. זה רציני מאוד. זה לא בדיחה. גם בדיחה כזו היא איומה ונוראה. אני פונה לרבנים ומבקש מהם שיעשו את מה שהם מצווים לעשות”. 

הרב דרוקמן מדגיש בדבריו כי אינו רוצה לומר לרבנים החרדים כיצד לפעול אל מול הפרסום המקומם, אך לטעמו חשוב שתהיה תגובה ברורה ונחרצת בסוגיה.

בפנייה של ארליך אל המחבלים נאמר: “אנו הציבור החרדי, אין לנו שום עניין בעלייה להר הבית בזמן הזה. אנחנו מתנגדים לכך בתוקף, יותר מזה: ההלכה היהודית רואה בכך איסור חמור – איסור כרת. לפיכך, לעולם לא תראו חרדים שמטפסים בהר, למעט משפחה אחת, בודדת, שפועלת על דעת עצמה, וזוכה להוקעה על מששיה.

“אז גם אם יש בידיכם מידע מוצק על רצון ישראלי לשנות את הסטטוס קוו בכיפת הסלע, מה שלא נכון למיטב ידיעתנו – לציבור החרדי אין לכך כל קשר. אז אנא, הפסיקו לרצוח אותנו”.

בדברי ההסבר לפנייה, אותה הגדיר ארליך עצמו “מעט ביזארית”, נכתב: “הטקסט הזה שפותח את הטור אינו תוצאה של פעולת זדון או טעות דפוס. זוהי בסך הכל פנייה לבני הדודים החיים על חרבם, מתוך הנחה (קלושה, למען האמת) שהמגזין יתגלגל לעיניו של בעל השפעה ערבי כלשהו”.