משפחה על ‘המדריך החרדי למחבל’: אנו מיצרים אם הובן שלא כהלכה

הסערה שחולל טורו של העיתונאי אריה ארליך במגזין ‘משפחה’, שבראשו הופיעה פנייה בשפה הערבית אל המחבלים “הפסיקו לרצוח אותנו” – הובילה את מערכת העיתון לפרסם הבהרה, תחת הכותרת: “אנשים אחים אנחנו”.

בהבהרה נאמר: “מדינת ישראל ובתוכה הציבור החרדי, נמצאת בימים אלו תחת מתקפה רצחנית של טרור אכזרי שלא מבדיל בין דם לדם. אנשים אחים אנחנו ולכולנו שותפות גורל מול הקמים עלינו.

“טור הדעה שהתפרסם הבוקר בעיתון ‘משפחה’, בא לחשוף את השקר של הפלסטינים הטוענים כי סיבת הטרור היא העליה להר הבית, כשבפועל הם הורגים יהודים מתוך שנאה צרופה ללא הבדל בין אלו שעולים להר לבין אלו שאינם עולים.

“כעיתון חרדי שדרכו היא דרך ההלכה, אנו מתנגדים לעליה להר הבית. כעיתון חרדי שדרכו היא דרך ההלכה, אנחנו לא מבדילים בין יהודי ליהודי, בין דם לדם.

“אנחנו ניצבים במאבק הזה כתף אל כתף עם עם ישראל כולו, מתפללים לשלום העם ולשלום חיילי צבא הגנה לישראל.

“כיהודים, אנחנו מאמינים בערבות הדדית זה לזה, ללא הבדל אמונה, השקפה ודעה. כמערכת, אנו מצירים אם הדברים הובנו שלא כהלכה, ונפעל למניעת טעויות בעתיד”.

הפנייה שהופיעה בטור עוררה ביקורת חריפה, מצד חרדים, דתיים לאומיים וחילונים.

רבים ראו בה פרובוקציה עם משמעות פשוטה: “תרצחו אותם, אל תרצחו אותנו”.

גם הנמענים הערבים הגיבו לפנייה.

בעמוד הפייסבוק ובאתר האינטרנט הפלסטיני quds news הובא צילום של הטור עם הפנייה בערבית. על הפנייה נכתב: “מתנחלים המשתייכים לקבוצה הנקראת ‘חרדים’ פרסמו את ההודעה הזו, הדורשת לא להפוך למטרות לפעולות, על רקע התנגדותם לפריצה למסגד אל אקצא”.

הפנייה מסתיימת בתיוג “האינתיפאדה נמשכת”.

בפנייה של ארליך אל המחבלים נאמר: “אנו הציבור החרדי, אין לנו שום עניין בעלייה להר הבית בזמן הזה. אנחנו מתנגדים לכך בתוקף, יותר מזה: ההלכה היהודית רואה בכך איסור חמור – איסור כרת. לפיכך, לעולם לא תראו חרדים שמטפסים בהר, למעט משפחה אחת, בודדת, שפועלת על דעת עצמה, וזוכה להוקעה על מששיה.

“אז גם אם יש בידיכם מידע מוצק על רצון ישראלי לשנות את הסטטוס קוו בכיפת הסלע, מה שלא נכון למיטב ידיעתנו – לציבור החרדי אין לכך כל קשר. אז אנא, הפסיקו לרצוח אותנו”.

בדברי ההסבר לפנייה, אותה הגדיר ארליך עצמו “מעט ביזארית”, נכתב: “הטקסט הזה שפותח את הטור אינו תוצאה של פעולת זדון או טעות דפוס. זוהי בסך הכל פנייה לבני הדודים החיים על חרבם, מתוך הנחה (קלושה, למען האמת) שהמגזין יתגלגל לעיניו של בעל השפעה ערבי כלשהו”.