האיש שריפד לעצמו את סופהשבוע עם כתבות יח”צ מלאות חנופה
1.
בתואר כתבת השטח הטובה ביותר של השבוע אפשר להכתיר את כתבתו של אהרן גרנות בחדשות משפחה.
אחרי שעבר על בשרו אינתיפאדות, בפעם הראשונה הוא חש פחד כשנסעו על כביש מועד לסקילה באבנים. במקרה הטוב, כמובן.
“מלאך המוות פגש אותי די מקרוב לפני 14 שנה, כשביקר בביתי באמצעות שני מחבלים שהרגו את השכנים שלי, משפחת הורביץ הי”ד.
“בפעם השנייה הוא מסר לי דרישת שלום דרך מאיר פבלובסקי הגדל בביתי כבן, שנדקר אנושות בבית הכנסת ‘חזון דוד’. אבל זאת הפעם הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי שאני מפחד לנסוע בכביש”.
אין ספק שאהרן גרנות הוא כתב השטח הטוב ביותר בעיתונות החרדית. הוא אמיץ, ומוכן ליטול סיכונים. ואם הוא מפחד – סימן שהמצב מתוח ביותר.
גדליה איתן, רכז הביטחון של הישוב מעון, מספר לו על תחושת אי הבטחון של התושבים, על כך שאפילו הוא חושש לנסוע לירושלים, לחותנת.
2.
כתבת שטח טובה הייתה גם במגזין של בקהילה: הכתב יצחק הלוי נכנס אל קו התפר שבין השכונות ארמון הנציג וג’בל מוכבר.
בין השאר, הצליח לשוחח שם עם ‘מסתרעבים’ שאחרי שנים בשירות הצבאי, הצטרפו למשטרה.
“המחבלים יודעים שיש אנשים כמונו. אנחנו נמצאים על הכוונות שלהם, אבל כשצריך לעבוד, אף אחד לא מכיר אותנו ולא מזהה אותנו”.
לא מזמן עשו להם “כיפה אדומה.. עשינו מעצר, וידעו שאנחנו באזור. ארגנו אירוע פח”ע. ידעו שאם אנחנו באזור – נופיע שוב. עשו לנו מארב מתוכנן היטב, עם נשק והכל. בקושי נחלצנו ממנו. זה היה נס”.
3.
מי שדאג לרפד לעצמו את עיתונות סוף השבוע בכתבות יח”צ הוא ראש עיריית ירושלים ניר ברקת.
בהמודיע פרגן לו הכתב הצבאי, ישראל קצובר.
בלי קשר, או אולי עם קשר, לכך שהעיתון שייך לחסידות גור, שהובילה לבחירתו של ברקת כראש העיר.
קצובר מתאר כיצד ברקת “הצליח במה שאחרים נכשלו”, ואיך בתוך לא הרבה ימים, “בתיאום טוב עם שירותי הבטחון, מפקדי המחוז במשטרה, ותוך הצגת התובנות שוב ושוב בפני הקבינט הבטחוני, הוא היה בעצם זה שבלם את התפשטות פיגועי הטרור בעיר”.
לא רוצה חלילה לבאס. רק מקווה שהשבוע הקרוב לא יוכיח את ההיפך מהכתוב.
ושאלתי: האם במקרה שהפיגועים בירושלים ימשיכו, או-אז יודה ראש העיר כי מדובר בכישלון אישי, כפי שנטל את היוקרה לעצמו?
משפחה, אגב, עשה את אותו דבר, אבל תוך שבירת שיאים של חנופה.
הכותרת, לא פחות מאשר: “טוען לכתר”. ובכותרת במשנה: “האיש שכבר זכה לכינוי ‘רודי ג’וליאני הירושלמי’ – ראש העיר ניר ברקת”. בתוכן עצמו (ראיון עם אליעזר שולמן וישראל יוסקוביץ’), ראיון מפרגן.
ברקע, כמובן, הטענות על כך שהוא בפועל מחלק את ירושלים. בהצבת בטונדות ושאר מיני הפרדות בין שכונות יהודיות לערביות.
“בתחילת השבוע סערו הרוחות בקבינט. משטרת ישראל, בתיאום עם עיריית ירושלים, הקימה גדר בטון החוצצת בין השכונה היהודית ארמון הנציג לבין ג’אבל מוכאבר, הערבית. שרים טענו שמדובר בצעד שאין ממנו חזרה. בחלוקה מעשית של העיר”.
אחרי שספג מתקפה מימין, הלך לרפד לעצמו עמודים מפרגנים בתקשורת החרדית. בתקווה שהימים הקרובים יהיו שקטים ורגועים בבירה, ושלפחות לא ייצא ‘בדיחה’.
ב’יתד נאמן’ הציגו גרסה הנראית אמיתית יותר לסיפור של ברקת.
בטורו הפוליטי של אריה זיסמן הוא בהחלט מגולל את האשמה לפתחו של ברקת:
“ביום ראשון לפנות ערב התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני… השרים תקפו את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, בטענה שהקבינט לא החליט להציב חומה זמנית או קבועה בין שכונות הבירה.
“טענתם הייתה שתמונת החומה משדרת מסר של חלוקת העיר בפועל, בניגוד למדיניות הממשלה. השר ארדן ניסה להסביר כי זו החלטה שקיבל ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת… ללא התערבותו או אישורו. בדבריו הזכיר להם כי לפני כחודש הסמיכו השרים את עיריית ירושלים לקבל החלטות כאלו”.
הנה האמת.
ברקת, בשיתוף המשטרה, החליט על מדיניות. בלי להיוועץ בקודקודי הנהגת המדינה.
4.
ד”ש מהחינוך העצמאי.
תפגשו אותו בלא פחות מבשתי כתבות בחדשות משפחה.
אלא שבשתיהן, הכותרת זהה: “מלחמת העצמאות”.
הלו, החברים במשפחה, זקוקים לרעיונות של לכותרות מבריקות?
5.
את הניתוח הטוב ביותר של ההסלמה הביטחונית בכלל ומפת הפיגועים השוטפים את ארץ הקודש בפרט, הגיש המודיע.
תחילה, בניתוח מבריק של הכתב הצבאי א.פאר, שהסביר איך גובה הלהבות אינו מספק את מארגני הפיגועים האחרונים, וכיצד הארגונים הגדולים – חמאס והרשות הפלסטינית – לא ממש מעודדים או עוזרים למפגעים.
על הפרעות בקבר יוסף שעלה באש, הוא מסביר, כי השוטרים הפלסטינים חרגו מכללי הרשות.
“אבו מאזן… בשקט הנחה את מנגנוני הביטחון שלו ‘לשבור את העצמות’ לכל מי שינסה לגרור אותו ואת הרשות לאינתיפאדה חדשה. ואנשיו של אבו מאזן נשמעו לו. המשיכו בשיתוף הפעולה בין מנגנוני הביטחון לצה”ל, ולא אפשרו לאירועים לעבור סף מסוים. עד לאותו לילה שבו חרגו מכל ההוראות והוציאו את יו”ר הרשות מן הכלים. וזה קרה בקבר יוסף שבשכם”.
ניתוח בהחלט מעניין.
אבל הכתבה המעניינת עוד יותר הייתה זו של בנימין חינקיס, תחת הכותרת ‘מפת הטרור’.
בזה אחר זה מנתח חינקיס, לפרטים, את הפיגועים של השבועות האחרונים, לצד המקומות מהם יצאו המפגעים, ומציג כיצד רובם יצאו משטחי ירושלים רבתי.
במפה מעניינת וברורה, הוא מציג את העיר ירושלים, על שכונותיה, הערביות כיהודיות. לצד זאת הוא מציג פירוט נרחב של הפיגועים עצמם, תוך שהוא מציב זכוכית מגדלת מעל לכל פיגוע, ודרכה צופה אל רחובות השכונה מהן יצא המפגע, ועד כמה צמודים רחובות היהודים אל אלה של המפגעים.
תמונה ברורה שכזו, לא קראתי כבר זמן רב.
תענוג צרוף.
6.
אם רציתם סימן לכך שיום ליום כבר אינו בטאון הבית של ש”ס, הרי היא טמונה בנסיעתו של הראשל”צ, הגר”י יוסף, השבוע, לקבר יוסף שבשכם. ליום ליום שוגרה תמונה בלבד. כתב העיתון לא הוזמן להצטרף למסע.
מי שמכיר את מסכת הקשרים בין לשכת הראשל”צ לבין לשכת יו”ר ש”ס אריה דרעי, מבין את המשמעות של הדברים.
7.
המשפט המודגש ביותר מסיורו של שר הכלכלה אריה דרעי במודיעין עילית, השבוע (הסיקור אגב ממש לא זכה לתהודה בשאר העיתונות החרדית) היה: “מי שרוצה ללמוד תורה נעשה הכול כדי לסייע בידו”. כך דרעי.
ברקע: הודעה שהוציאה לשכתו זמן קצר אחרי תום הביקור. בהודעה, משום מה, נשמט חלקו הראשון של נאומו, החלק המדגיש את זכות לומדי התורה, והובלט רק החלק לפיו חובה לסייע לחרדים להשתלב במקומות העבודה.
רגע אחרי שהתפרסמו הכותרות בדבר המילים המאוד לא הולמות שר חרדי, הבינו בלשכה את גודל הטעות ושחררו את הנאום המלא, המדויק והאמיתי.
ובש”ס – נשמו לרווחה.
8.
הגם ש’יום ליום, רשמית ועל פי הודעות תנועת ש”ס, ממש לא מייצג את התנועה, הרי שמסריו מקפידים לשמור על האינטרסים.
הנה, למשל, סיקור אירועי שנתיים לפטירת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל.
אף מילה ביום ליום על אירוע אלטרנטיבי שנערך על ידי ‘קול ברמה’, ואשר בו השתתפו הגר”מ מאזוז והראשל”צ הגר”ש עמאר.
גם אף מילה על אירוע שנערך בביתו של ראש בד”צ בית יוסף, הגר”מ יוסף, בו השתתפו משגיחי ארגון הכשרות. באירוע השתתף גם הגאון רבי אברהם יוסף רבה של חולון, ומי שמככב בידיעה ביום ליום על השתתפותו באירוע המרכזי, שנערך על ידי התנועה.
תגובות
אין תגובות