מה הרגיז את שוטרי נהריה?

דו קיום

אין מה לעשות. הקונפליקט יימשך עד שיבוא משיח. לא רק הקונפליקט הישראלי-ערבי, אלא גם המחלוקת. המחלוקת בין יהודים שהיא זו שכנראה מדרדרת אותנו למדרון תלול עם כל ההשלכות שלה.

אבל, כיהודים אנחנו יודעים שכל ירידה היא צורך עלייה. כך שגם בשלילי יש איזו נקודה חיובית. גם במצב הנוכחי, יש יתרון. כמו שבמקום בו עומד בעל תשובה לא יכולים צדיקים גמורים לעמוד, משום שהירידה העניקה לו נקודת זינוק גדולה יותר כלפי מעלה.

וזה מה שנדרש מאיתנו בשלב הזה. לגשר על חילוקי הדעות. לעשות הפרדה מלאה בין המוח והלב. נכון, הלב מבקש מחלוקת. הוא בוער באש “צדקת הדרך”. המוח צריך לשלוט בו ולמנוע ממנו להתפרץ. כי המוח יודע שיהודים לא יכולים להיות נפרדים זה מזה.

גם אם ישנם חילוקי דעות בין שמאל וימין. בין דתיים לאלה שאינם שומרי מצוות. בין דתיים לאומיים לחרדים. בין חסידים לליטאים. בין אשכנזים לספרדים. בין הפלג הבני-ברקי לפלג הירושלמי. צריך לזכור שלפני הכל כולנו אחים.

בימים טרופים אלה, צריך לנקות את הלב משנאה ומשטמה. מותר לא להסכים, אך אסור לשנוא! המחלוקת תישאר, אבל השנאה תיעלם. ואם היא תיעלם, נוכל כולנו לבקש “ברכנו אבינו כולנו כאחד”.

“נו. מה את אומרת?”, שואלת אותי חברה מייד בהיוודע אירוע דקירה נוסף. “הכאב הוא כאב”, אני עונה לה. “לחוות אותו קשה, להגיב עליו, זה החלק הקל”…

 תצוגת אופנה

שבוע האופנה התל-אביבי במתחם גינדי נפתח בקול תרועה רמה. בעיקר עבור התל-אביבים ושכמותם, החושבים שהעולם ממשיך להסתובב סביב הציר שלהם. היה זה היה די מוזר במיוחד לאור העובדה שהמחבלת המתאבדת המשיכה בפעילותה כאילו אין שבוע אופנה ואין טרנדים חדשים. גם בירושלים הייתה עוד דקירה. סכיני מטבח ומברגים הפכו אופנתיים.

ולמרות הכל מצאתי נקודה חיובית גם באירוע הזה. שמעתי שאחת המעצבות בחרה לסיים את תצוגת האופנה שלה לצליליו של השיר ‘אנחנו מאמינים בני מאמינים’ בקולו של הזמר החסידי מרדכי בן דוד…

מסתבר שהמצרך הנדרש ביותר בימים אלה הוא אמונה ולכן לא הופתעתי כאשר את התצוגת אופנה שהתקיימה במכללה למקצועות העיצוב, פתחה הקולקציה של אישה חרדית חסידת נדברונה בת 27 בשם חווי איינהורן. על ראשה התנוססה פאה בהירה וסרט, הדוגמנית שעלתה הציגה אופנה צנועה ומדהימה ביופייה.

הרגע המרגש ביותר היה כאשר המעצבת, אותה איינהורן, עלתה על המסלול עם בנותיה הצנועות. מחיאות הכפיים שהריעו על גג בניין המכללה, העידו על מידת ההערכה ללבוש הצנוע ולמעצבת האמיצה. להבדיל זכתה גם הקולקציה של המעצב הערבי לתשואות רמות, ואני לא יכולתי שלא לחשוב על קווי הדמיון בהדר בפאר ובצניעות,

בוודאי תתקשו להאמין. אבל פעם, לפני שנים, כאשר עיצבתי קולקציות ל’אסתי’ ו’מנדיס’ שנמכרו בחנויות הרשת שלי – ‘קידי שיק’, הופתעתי שוב ושוב לגלות שבני דודינו אוהבים את העיצובים החרדיים.

 ארץ פצועה

ארז תדמור כתב את התסריט לסרט ‘ארץ פצועה’ אותו ראיתי השבוע ביום הפתוח של בית הספר לקולנוע ‘מעלה’. בית ספר שמזמין סטודנטיות חרדיות לעשות קולנוע בין היתר במטרה להוביל שינוי בדעת הקהל הישראלי.

אחרי כל דברי ההבל והשטנה נגד יהודים ולאחר שכולנו מבינים את משמעותה הקטלנית של ההסתה, שמחתי לגלות סרט מסוג אחר. סרט שמציג את הקונפליקט מזווית אחרת.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. סיפור הפיגוע בנהרייה בשנת תשס”ג (2003). מחבל מתאבד השליך מטען חבלה על בית קפה בנהרייה ונפצע קשה. בכתבה ששודרה בערוץ 2 רואיינו שני שוטרים ששמרו על המחבל בבית הרפואה.

השוטרים היו מתוסכלים מהעבודה שמרבית תשומת הלב ניתנה למחבל ולא לפצועי הפיגוע וארז תדמור החליט להפוך את זה לסרט באורך מלא. הוא גילה שחיתיות ופוליטיקה על כל צעד ושעל ושלח את שחקניו למסע אישי מרתק שבא לידי ביטוי בסרט מרגש במיוחד.

מותו המזעזע של בחור ישיבה יהודי בליל חמישי, ממחיש יותר מכל את פציעתו של הארץ הזו. זאת בדיוק מטרתם של המרצחים יימח שמם. לזרוע פחד ובלבול בקרב יהודי הארץ. אסור לנו לתת להם לנצח במלחמה הזאת!

 עלייה או ירידה

הקונפליקט מרקד ברחובות. בכל מקום. נתניהו מדבר דיבורים, אך עושה בעיקר רוח וצלצולים. מה לעשות, ברור לנו שעזרנו מעם ה’ ואם ה’ לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. את הירידה אי אפשר לפספס. אבל למה ירידה?

בפרשת השבוע אנו עדים לאותו תהליך. הקב”ה מורה לאברהם אבינו לעלות לארץ כנען, היא ארץ ישראל. אך מיד לאחר שהוא מגיע לארץ, הקב”ה מטיל עליה רעב, ואברהם נאלץ לרדת למצרים. לשם מה הירידה?

כאילו לא די בכך. יושבי הארץ – הגויים – יכלו לטעון ש”הנה הגיע היהודי והביא איתו את הרעב”. חילול ה’ של ממש. ואם זה לא מספיק… אברהם אבינו מסתיר את העובדה ששרה היא אשתו ואף מורה לה “לעבוד” על כולם ולספר שהיא אחותו. אין כאן ירידה?

אבל… במבט יותר מעמיק מבינים שכל הירידה הזו היא צורך עלייה. כאשר חוזר אברהם ארצה, הוא “כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב”… אברהם אבינו חוזר עשיר ומתקיימת בו ברכתו של הקב”ה בהוראתו “לך לך”.

שהותה של שרה בבית פרעה מבלי שהלה קרב אליה, מעניקה לבני ישראל את החוסן למאות שנים לאחר מכן. כאשר בעת שעבוד מצריים לא היה למצרים כל שליטה בנשות ישראל. בדיוק כמו שפרעה לא נגע באם האומה.

בעינינו זו ירידה. לא סתם ירידה. ירידה מחרידה. אבל באמת, זהו חלק מתהליך של עלייה. כשמתבוננים במצב העולם בו אנו שרויים, כשהחושך מתגבר מיום ליום, אפשר חלילה להתייאש. אנו עלולים לתהות מהיכן ניתן לשאוב כוח להתגבר על החשיכה ולהאיר את העולם.

התשובה לכך היא שכל ההעלמות וההסתרים הם חיצוניים. בפנימיות הכל הפוך. הירידה היא עלייה. כיוון שהעולם לא מתנהל מעצמו והקב”ה הוא מנהיגו, ובוודאי שכל כוונותיו של הקב”ה בכל פעולותיו, היא רק למרק את העולם ולרוממו לדרגה נעלית יותר, ברור שכל ירידה היא למעשה חלק מהעלייה.

ובמיקרו, כדאי שנזכור, שמה שרלוונטי לעולם ולעם, רלוונטי גם לאדם הקטן. גם ברגעים של שפל, של ירידה, אסור להתייאש. צריך לזכור שהירידה נותנת הזדמנות לעלייה גדולה יותר, עד כדי כך שהיא נעלית יותר מזכויותיהם של צדיקים שאינם יכולים לעמוד במחיצתו של בעל תשובה.

 חורף בריא ורגוע.

 • חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו  http://www.miri-mychoice.co.il/ [email protected]