מה שמה של המפלגה החרדית האשכנזית?

ההימצאות שלנו בעיצומו של “גל טרור” גורמת לכך שכותרות וסיפורים נעלמים או ש”נבלעים” בדיווחי הפיגועים ובהיסטריית ההמונים. כך למשל כמעט ולא דובר על סקר חשוב מאד שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, לפיו, המגזר החרדי הוא השנוא ביותר בישראל.

הנתונים המרעישים הללו, לא גרמו משום מה להזדעזעות במגזר החילוני ואפילו לא במחנה שלנו, החרדי. מה זה אומר? האם בכלל אכפת לנו ששונאים אותנו? איפה הזעזוע שלנו, היכן ה’תדהמה’?

ניסיתי לחשוב על כך והגעתי למסקנה עצובה שהנתונים האלו כבר ידועים לכולם. אף אחד לא באמת מכיר את החרדים מלבד אותם “דיווחי תקשורת” של בית -שמש, שליסל , יריקות, וקריאות “שיקסע”, והדימוי של החרדי המצוי הוא פרי של אותם דיווחים.

אם אנו רוצים להילחם בתופעה, עלינו להפנים זאת. השנאה אלינו מגיעה מהתקשורת המסיתה בפראות במסווה של סאטירה. כנראה שמאוד סאטירי ומצחיק להגיד “להביא את כל הצדיקים החרדים למקווה ולזרוק לתוכו פלטת שבת”. אותי משום מה זה לא שעשע כלל.

הקריאות להרג האלו גם בצחוק כבר נמאסו. ההסתה בחסות סאטירה היא הסתה ישירה המחלחלת היטב לתוך מוחנו. אנחנו מוכרחים להבין רוב גדול של הציבור החילוני פשוט לא מכיר אותנו כלל ואין לו חיכוך איתנו ביום יום. רק מכירים את שמנו החרדים, לובשי השחורים.

איש לא ידע מי זה ליצמן

קראתי טור של צעיר חרדי בשם אביגדור רבינוביץ’ שפורסם בתקשורת הכללית. רבינוביץ מאשים את חברי הכנסת החרדים במצב, מאחר שהם נתפסים ככאלו שדואגים רק למגזר שלהם.

אינני יודע עד כמה הוא מודע למצב, אך זו קצת בעיה לאשים את הח”כים, כאשר עד לא מזמן רוב האנשים לא הכירו בכלל את מפלגת יהדות התורה, לא שמעו לא עליה, ובטח שלא היו מודעים לחבר כנסת בשם יעקב ליצמן.

מאחר שאני חוזר בתשובה אני יכול לספר כי בשיעור אזרחות בבית ספר החילוני בו למדתי, שאלה המורה: האם מישהו יודע איך קוראים למפלגה החרדית האשכנזית? איש לא ידע.

מה שמפתיע עוד יותר היא העובדה שדווקא שר בריאות כמו ליצמן, דואג לכל המגזרים.

אז מאיפה מגיעה השנאה הזו?

השנאה למגזר החרדי נובעת משלושה גורמים: א. הדה לגיטימציה של התקשורת, ב. חוסר הכרת המגזר. ג. דימוי שלילי שנוצר בעקבות שנים של אי הכרה בין הצדדים.

אני פונה לאחי החרדים ומבקש: אל תתנו לזה להמשיך.

תפסיקו להגיד: שונאים אותנו נכון, אבל מה אכפת לנו בכלל. איך לא אכפת לכם שאתם מופלים לרעה בכל מקום בשל היותכם חרדים? איך אתם מבינים שאחרי ששליסל דקר, כולם מסתכלים עליכם כרוצחים בפוטנציה? ושהתקשורת בלתי אובייקטיבית בעליל, ומעלילה עלילות שלא היו ולא נבראו?

אם לא תצעקו כאשר צריך, ותילחמו ככל האפשר בתופעה, השנאה והסטיגמה רק תאדיר עם השנים.

אנסה לסיים את הטור בנימה אופטימית, על רקע הסרטון המרגש בו ילדים חרדים מחלקים פיצה ושתייה לחיילים, ועל רקע תמונות החרדים שנותנים את מנתם ללוחמי מג”ב רעבים, ואותם מתנדבי זק”א וארגוני החסד.

זו צריכה להיות התדמית שלנו. אהבת ישראל, ולב יהודי קולקטיבי של דתיים וחילוניים כאחד.