יאיר, אנו עדיין בשלב הדורון

 בחלם, המפורסמת שבעיירות, התגוררו זה לצד זה טובי המוחות שבחבורה. כידוע. בין משעולי הבתים חי לו בשלווה ר’ יאירק’ה שפרנס את בני ביתו מכל הבא ליד. יום בהיר אחד נעלמה הכנסתו על ידי שגנב בא לעיר וחמד את המוצר הזה ששמו “מכל הבא ליד”.

לא נותרה ברירה לר’ יאירק’ה החביב והוא החליט להתפרנס ממכירת מאפים ומיני דגן לבני העיר. אסף האיש מיני קמחים מאדמת הכפר, ליקטם וערבבם במי השפכין של הביוב העירוני ותערובתו הגיעה לכדי בצק של ממש. לא נותר לו אלא להבעיר את התנור בפחמים רעילים וכבר ריח הניחוח החל ממלא את תנוך נחיריהם של אצילי העיר חלם.

בזה אחר זה נקבצו ובאו כל תושבי המקום ובקשו לרכוש לעצמם כיכרות לחם ומזונות. משתהו על קנקנו של המוצר מדיף הריח החל ר’ יאירק’ה להסביר בפשטות; הקמח- ליקוט מרגבי האדמה, והמים- מי ביוב טריים.

רופאים, מדענים, אנשי רוח ומביני דבר נקהלו על נפשו של המוכר והסבירו לו את חומרת המעשה. “הרי זו סכנת מוות” קבע רופא הכפר “הזהר לך ושמור נא על נפש התושבים” גערו בו אנשי התברואה. אלא שלר’ יאירק’ה אמן הדמגוגיה הזולה ואמן הרטוריקה החדה כבר הייתה תשובה ניצחת לקמים עליו לאבד פרנסתו: “איני מוכר את הלחם והמאפים לא לרופאי הכפר ולא לאנשי הרוח. המון העם הם לקוחותי והם צרכני הלחם, אין לי דבר עם אנשי המדע המדופלמים”.

אכן, חלמאות במיטבה. בהערת אגב ובלי שום קשר, נזכיר כי במדינת ישראל לפני חודשים מספר הכריז שר אוצר מסוים על “הורדת מע”מ ברכישת דירה ראשונה לזוגות צעירים”. נזכיר עוד, שוב בלי כל קשר, כי רבים וטובים מכלכלני הארץ ומהיושבים ראשונה במשרדי האוצר והכלכלה, יצאו חוצץ נגד ההטבה המדומה והכריזו קבל כל תדר ומיקרופון כי הצעה כזאת כמוה כדרדור חמור במצב העדין בלאו הכי של ‘בועת הנדל”ן’ בישראל. “המחירים רק יעלו והקבלנים הם אלו שירוויחו מהורדת המע”מ הפזיזה”  אמרו והזהירו. ומה ענה שר האוצר? לא תאמינו. “ההטבה נועדה לזוגות צעירים ולהמון העם, לא לכלכלני המשק”. איזו רטוריקה מדהימה איזו דמגוגיה זולה. מוכר לכם מאיפשהו? מזכיר במשהו את חלם?

אבל שוב, זו רק הערת אגב ובלי כל קשר.

 •

כעת נעלה שלב, שאפילו את חלם לא יזכיר. מה תאמרו אם יקום שר אוצר מכובד במדינה מכובדת ויכריז כי “כל ניצול שואה שגילו מתחת לשלושים יהיה זכאי מעתה לסל תרופות ומזון בחינם”? תריעו לו מן הסתם. לא כן? אז מה אם ‘טכנית’ אין מציאות כזאת של ניצולי שואה בני שלושים, עדיין ההטבה עצומה.

ומה אם יכריז שר התחבורה כי מעתה תותר בכביש שש העלאת מהירות הנסיעה למאה וארבעים קמ”ש לרוכבי קורקינט בלבד?

ומה אם יכריז שר הפנים על חנינה גורפת ושחרורם המידי של כל העובדים הזרים הכלואים בעוון הסתננות, בתנאי שנולדו בישראל לאב ואם יהודים מהעיר ירושלים?

הדוגמאות מיותרות. אחרי שלב הצחוק, מגיע שלב הבוז. אז למה רק לו, לשר האוצר ר’ יאירק’ה מותר לשטות בהמון העם? מדוע כשהשר המתאגרף מודיע על “הטבה לזוגות צעירים חרדיים ברכישת דירה ראשונה שלא עולה על שש מאות אלף שקלים” מתקבלים הדברים בהבנה? מדוע צריך להיות אמיץ במיוחד ובעל טור דעה לוחמני בשביל לזעוק בקול גדול כי בגדי המלך אינם בגדים?? הרי זו שערורייה במיטבה! אין חיה כזאת, ואין דירה כזאת.

מעבר לעובדה המקוממת שבה חלק מהאוכלוסייה יהיה זכאי להטבה של כמאתיים ותשעים אלף ש”ח, בעוד החבר’ה הנחותים – לומדי בית המדרש יקבלו, אם וכאשר, הטבה שלא עולה על מאה ושמונה אלף ש”ח. מבעד לכל זאת, יש כאן חרפה בושה וכלימה למדינה שאלו הם מנהיגיה, המרשים לעצמם לבוז לחלק נכבד מאד בעם ולזרוק להם עצם שאין בה כלום מלבד אמירות זולות והבטחות ריקות. אין ספק, צריך להיות חכם וגאון בשביל להמציא את הסעיף הזה, סעיף עוקף בג”ץ, שיגרום לחוק להפוך את שמו ועורו מחוק של אפלייה וגזענות שלא היה עומד בשום מבחן תוצאה, לחוק סביר והוגן שיש בו “רק” הטבה למגזר מסוים.

מישהו צריך לומר את זה: מדובר כאן בזלזול חמור וגדול מנשוא באינטליגנציה שלנו כבני אדם. כבר אין מקום לציניות, אין מקום להטיית הראש במעגלים תוך כדי צקצוק לשון. אין לנו הזכות לשתוק ולאכול בדממה את הלחמים הקטנים המורעלים הנזרקים בבוז לכיווננו משל היינו קופים נחמדים בשמורת טבע נכחדת. נאמר ברורות לשר האוצר ולנעריו, ימי הצחוק והבידור מאחורינו, ימי השתיקה והבליעה חלפו גם הם. אנו כאן בתפילה ובדורון, את השלב הבא נא חסכו מעימנו.

[email protected]