1.
אהבתי מאוד את התאוריה של יהודה שוורץ מיתד נאמן, אודות המצב הביטחוני וההקשר הפוליטי שלו.
הוא, לדעתי, צודק לגמרי בניתוח.
נתניהו במלכוד. מחד, הוא עומד בראש ממשלת ימין, שדורשת ממנו לבצע צעדים משמעותיים נגד הערבים, ובמקביל – להרחיב את הבניה ביו”ש וירושלים.
מאידך – הוא פוזל להרחבת הממשלה, תוך קריצה לעבר ‘המחנה הציוני’ ויאיר ללפיד.
לכן, כל צעד עליו החליט התקבל רק לאחר שגורמי שמאל מלמלו כמה מילים על נחיצותו. כיתור השכונות המזרחיות של ירושלים, רק לדוגמה.
גם הלחץ הבינלאומי עושה את שלו. בעוד אבו-מאזן מצטייר כאיש המחייך בסביבה, נתניהו מצטייר כסרבן שלום. רק חסר לו להגביר את הפעולות הביטחוניות נגד ערביי מזרח ירושלים ויו”ש.
כשממול – לחץ שרי הימין.
בינתיים, החליט נתניהו שלא להחליט.
2.
עיתון יום ליום נאלץ לחלק את כותרות העמוד המרכזי שלו בין עצרת השנתיים לפטירתו של מרן זצ”ל (“הנהגותיו, דרכיו והליכותיו”), לבין המצב הביטחוני הנפיץ (“פירות ההסתה”).
בתחתית העמוד, התייחס העיתון לפטירתו של “הרה”צ רבי יורם מיכאל אברג’ל זצ”ל”. למרות שתמך בצורה נחרצת במפלגת ‘יחד’ של אלי ישי חיבקה אותו ש”ס בחום לאחר פטירתו. כאילו היה אחד ממורי דרכה.
בבחינת, אחרי מות, קדושים אמור.
בעיתון מתפרסמת שיחה שהעניק הרב זצ”ל לסופר יום ליום, הרב יוסף סופר, ובה דברי הספד על הגר”ע יוסף זצ”ל, זמן קצר לאחר פטירתו.
מאז ועד לפטירתו בשבוע שעבר נשבו הרבה רוחות בתנועה להשבת עטרה ליושנה, וגם הגר”י אברג’ל זצ”ל הספיק לחצות את הגדר ולתמוך ביו”ר בדימוס אלי ישי.
בסיום אותם דברי הספד הוא אמר: “הביט בי הרב בעיניו הטובות ואמר שוב, ברוך ובנעימות כדרכו תמיד: ‘אני מבקש ממך שתעביר את המסר של האחדות. האחדות של עם ישראל חשובה מאד. כוחו של עם ישאל באחדותו, תחזקו את האחדות”.
האם בשל המסר הזה בחר העיתון להספיד בכבוד מלכים את הרב?
מה שברור הוא, שבקורות חייו, כפי שהופיעו בכפולת עמודים, לא אוזכרה תמיכתו ב’יחד’.
3.
האם עומד יו”ר תנועת ש”ס, או לחילופין עומדת הנהלת העיתון, מאחורי הקריאה הבאה (מדור ‘סדר שלישי’, אפרים גלעד – בהזדמנות הזו, שאפו על הרעיון לראיין ב’אחד על אחד’ את יהודה משי זהב, האיש והזק”א)?
“אתם הפרמדיקים, החובשים, המטפלים והרופאים, האחים והאחיות, לא כדאי שפשוט תרימו דגל, ותכריזו בגאווה: ‘אנחנו לא מטפלים במחבלים’? אנחנו לא נחבוש את ידו של מחבל ששפכה דם יהודי? עזבו אתכם מאמנות בין לאומיות, עזבו אתכם משטויות, פשוט תיעלמו מהשטח כשהמחבל מגיע, תכינו לכם קפה טוב וצאו להפסקה”.
למען האמת, קריאה דומה לא מצאתי בשום עיתון חרדי, כפי הנראה משום היות עם ישראל “רחמנים בני רחמנים”.
אולי כאן המקום להזכיר את הודעתה הרשמית של תנועת ש”ס לפני מספר חודשים (בהקשר אחר) ולפיה העיתון אינו שייך לה…
המעניין הוא כי באחד מהעמודים הסמוכים מופיע טור הפוך לחלוטין, טורו של מנחם מן (יורה דעה):
“אני מדבר מהנשמה, מהנפש היהודית החצובה מתחת כסא הכבוד, זו הניזונת מקדושת החיים. ייאמר ברורות, מחבל הוא מחבל גם בהיותו קטין וכמחבל דינו למיתה לאלתר בלי חשבונית ובלי היסוסים. אך בין פסק הדין המתבצע על פסי מסילת הרכבת הקלה בשכונת פסגת זאב לבין הנפש הטהורה השוכנת בבתי המדרשות, אין ואסור שתהיה שייכות”.
4.
בעוד יתד נאמן בחר להסביר את הצבת בתוכה לכוד ראש הממשלה, בחר המודיע לבקר אותו.
בטורו הפוליטי מספר מ’ כרמלי איך עוד קודם לכינוס חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, בחר נתניהו לשגר הודעה לכלי התקשורת ובה פירוט ההחלטות שיתקבלו בהמשך. מדובר בביקורת צודקת.
צודקת גם ביקורתו על מה שאירע בישיבת הממשלה.
“בישיבת הממשלה השבועית הציג השר לבטחון פנים את המפכ”ל החדש רוני אלשיך והפליג בשבחיו… מיד עם תום הדברים ביקשו כמה שרים לפרגן לאלשיך ולסאו.
“ואז הגיע תורו של כחלון. ראינו את השיפור שחל בתפקוד המשטרה בחודשים האחרונים, אמר שר האוצר, ויש לזקוף זאת לטובתו של סאו, הוסיף.
“אולם נתניהו טען, נוכח הדברים: ‘מאד מעניין, זה קורה לבד, אין פה מציאות, אין ראש ממשלה, לבד יש שינויים במשטרה’.
כחלון השיב: “עם כל הכבוד, ראש הממשלה, אני לא זוכר שכשהמשטרה היתה בשפל אתה לקחת אחריות. אז עם כל הכבוד אפשר לתת קרדיט לשוטרים ולקצינים במשטרה”.
אחד אפס, לטובת כחלון. מה לעשות, הוא צודק.
5.
אחרי שבשבוע הקודם בישר מ’ כרמלי על ‘תכנית מגירה’, לפיה עומדת מפלגת ‘המחנה הציוני’ בראשות בוז’י הרצוג להיכנס לממשלה, מפתיע היה לקרוא באותו טור פוליטי, השבוע, על כך שהמהלך הזה הולך ומתרחק.
“אי אפשר לנהל מגעים בסתר וכלפי חוץ לדבר בכזו בוטות. אם הרצוג יצטרף אחרי האמירות האלה לממשלת אחדות הוא יעשה מעצמו צחוק”, כותב כרמלי.
איך זה מסתדר עם ‘תכנית המגירה’?
נו, מי מהקוראים זוכר על פה את שנכתב בשבוע הקודם…
6.
כמה צודק דוד דמן בטורו השבוע בשבועון משפחה.
אחרי שהוא מתאר את המצב הביטחוני המפחיד – “פחד כוללני המשתק… תוקף לא רק ילדים אחוזי בעתה… אלא גם מבוגרים עזי נפש שכבר ראו משהו בחיים. אתה לא יודע מי יהיה הקורבן של מחצית השעה הבאה” – הוא גם ‘עוקץ’, כתושב חו”ל (בלגיה) את מי שפיזר אגדות למכביר על המצב בארץ הקודש:
“עוד כמה שעות, בערב, כבר נהיה בשדה התעופה. נברח משם למקומות שמהם קוראים לנו כל הזמן לברוח, בטענה שהיהודים שם הם לא בטוחים כלל וכלל, והם גרים שם כצאן בבית המטבחים, בין המון ערבי זועם ומתלהם ועדיף שיעלו לארץ ויגורו בארץ זבת חלב ודבר שאין בה ערבים כלל, והערבים שכן נותרו הם אויבים נעימים ואצילי נפש…”
כשנחת, אחרי 5 שעות של טלפון סגור, צייצה הקטנה שלו: “לא דוקרים יותר? אז אולי נחזור?…”
7.
לא בכל שבוע מאוחדים המודיע ויתד נאמן, אך השבוע התאחדו שניהם בדעה לפיה הידיעה שיצאה מלשכת סגן השר איוב קרא (המודיע בטעות הותיר לו תואר ח”כ בלבד) הייתה בלתי מדויקת, לשון המעטה.
הידיעה דיווחה על כך ששלטונות תימן הורו ליהודים במדינה להתאסלם באופן מיידי או לחילופין לעזוב את המדינה. “השלטון בתימן הוציא חוזר המחייב את הקהילה היהודית להתאסלם או לעזוב את גבולות המדינה. בחוזר נאמר עוד כי לא הממשלה וגם שום שגרירות לא תגן על היהודים אם לא יעשו כן, ומותר יהיה להרוג אותם”.
חנוך קופילוביץ בהמודיע: “ניסינו לבדוק את הדברים ומסתבר שהם לא בדיוק כפי שהם מוצגים”.
גם לדעת ר’ קולינס ביתד נאמן, “יש כל הזמן דרישת מן הסוג הזה, אבל אין בהן ממש הן לא רציניות. אחרים אמרו, מה שמחזק את דבריו, שאין בכך כלום. גם אם יש פה ושם הצהרות כאלה הן לא מתורגמות לסכנה או לאיום ממשי”.
המרואיין הוא הרב שמשון חתוכה,רב הקהילה התימנית במונסי שבניו יורק, הטוען שהחיים בתימן מתנהלים כסדרם, כך גם החיים הרוחניים.
על רקע הידיעה המודיע בחר לראיין את הרב שלמה מחפוד, ראש בד”ץ ‘יורה דעה’, יליד תימן ומי שעלה ארצה במרבד הקסמים. ‘יתד’ את הרב שלמה קורח, רבה של בני ברק ויליד צנעא.
שתי הכתבות מעניינות.