אל תפיצו ואל תצפו בסרטוני הזוועה

 ביום שלישי בשעה עשר בבוקר התיישבתי על כיסאי באולפן. בדקתי את האוזניות ואת המיקרופון. עברתי על הליין-אפ ונראה היה שהכל מוכן ומתוקן: הרבנית ימימה תאמר דברי חיזוק על המצב. עובדת סוציאלית תלמד אותנו כיצד להתמודד עם חרדה. ופסיכולוגית ילדים תגיד מה ואיך להגיד או כיצד להרגיע את הילדים.

הכל נראה לי ברור ואני מוכנה עם סיפור נוח והמבול והארץ שמלאה חמס. מחכה לסיום החדשות ואפילו מכחכחת בגרוני לוודא שהשידור יתחיל כראוי ויעלה יפה. עשר דקות לאחר מכן ושום דבר כבר לא היה ברור. אני פונה לקובי מזירת הפיגוע הראשונה ועוברת לבנצי מהזירה השנייה, עד שבצלאל לוקח את העניינים לידיים. העניינים הם בין היתר המיקרופון, האוזניות ועל הדרך גם האולפן.

באתי בטוב. כמו בכל תכנית, אבל יצאתי קצת פחות טוב בלשון המעטה. לא התיימרתי להעביר את השידור הזה. שידור מזירת פיגועים, בפרט בעת פיגוע, מחייב אחריות מיוחדת ומשנה זהירות. לצערי, או בעצם לשמחתי, לא צברתי ניסיון בתחום הזה.

 לחזור לשגרה

מהי הדרך הטובה ביותר למצוא מנוח ממבול הפיגועים ששטף את הארץ בשבועיים האחרונים וביתר שאת בתחילת השבוע הזה? כמו תמיד, אני מחפשת את התשובה בפרשת השבוע.

הפרשה עוסקת ברובה במבול ובתיבה. הבעל-שם-טוב הקדוש אומר “בא אל התיבה”, שהאדם הרוצה להינצל ממבול הניסיונות שיש בחוץ, צריך לבוא אל תיבות התורה והתפילה. זה המחסה. זה המגן הטוב ביותר.

אני לא יודעת אם גם אתן שמתן לב לירידה בכמות הפיגועים עם תחילת זמן חורף בישיבות הקדושות. זו הדרך הטובה ביותר למצוא מנוח. לעשות את מה שעשה נח. לבוא אל תיבות התורה והתפילה.

לא מעט תקופות קשות עברו עלינו כאן בישראל. תקופות של שכול ומלחמות. באחת מהתקופות הללו, הציע הרבי לאדם שכתב לו שהוא חושש, שיבדוק את התפילין והמזוזות ויקבל על עצמו לומר מידי יום במשך השנה הקרובה את הפרקים א’ וק”נ שבתהילים. והכי חשוב: שימשיך להתנהג כרגיל כדי להבהיר לעצמו ולזולתו את הביטחון שהקב”ה שומר על בני ישראל.

 סרטוני פיגועים

שימו לב שהקב”ה מורה לנח להכניס לתיבה שניים שניים, או שבעה שבעה. התורה משנה מלשונה ומוסיפה כמה מילים (“מכל הבהמה הטהורה… שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, שנים איש ואשתו”). המילים הללו שנוספו כאן נועדו להזכיר לנו כבר בתחילת הלימוד בחמשה חומשי תורה, שיש לדבר בלשון נקייה. שכל עוד אפשר להימנע מהזכרת הטומאה, יש לעשות זאת.

זה מזכיר לי את הימים הרחוקים בהם חיפשתי בנרות בגדים, צעצועים ומשחקים לילדיי הקטנים. בגדים ומשחקים שאין עליהם ציורי בעלי חיים טמאים. משום שכך הורה הרבי. שתינוקות ופעוטות לא ייחשפו למראות לא טהורים שיכולים להשפיע על הנפש.

בסופו של דבר אף הקמתי חברה לבגדי ילדים, שחרטה על דגלה אפליקציות עם פרחים, ברווזים ולבבות במקום חיות טמאות… אבל זה כבר עניין לטור בפני עצמו.

ולמה אני מספרת לכם את זה? משום שבאחרונה נפוצו ברשתות החברתיות סרטונים “חמים” מהפיגועים. סרטונים בעלי תוכן שמזיק לנפש, במיוחד לנפשם של ילדים קטנים. התורה שינתה והוסיפה מילים כדי לא לכתוב מילה אחת “טמאה”. בוודאי שעלינו למצוא כל דרך לשמור על נקיות העיניים והפה.

 ולא תתורו

ובאותו עניין. נח יוצא מן התיבה ונוטע כרם. הוא שותה מפרי הענבים ומשתכר. כפי שקורה לעיתים לאנשים מבושמים, הוא אינו מודע למעשיו וכך מוצא את עצמו כשהוא שוכב ללא צניעות. חם ממהר לדווח על המאורע לאחיו. (חם. נו, המקור למחבלים בני זמננו). הם מצידם ממהרים לכסות את אביהם מבלי להביט בו. הם לעומתו, שומרים על העיניים ועל כבוד אביהם.

כולנו מכירים את המשך הסיפור. חם זוכה ל”ברכה” חמה ולבבית. “ארור חם. עבד עבדים יהיה לאחיו”. נכון. לא תמיד אפשר לשלוט בעיניים. ברור שאי אפשר להסתובב בעיניים עצומות. אבל כולם יודעים את ההבדל שבין הבטה וראייה. התורה מזהירה “ולא תתורו”, כי אם כבר ראית, אל תביט. תתרחק.

שימו לב לניסוח. “וילכו אחרונית. ואת ערוות אביהם לא ראו”. ברור שמי שהולך אחורה, לא יכול לראות. מדוע טורחת התורה להוסיף את “וערוות אביהם לא ראו”. כדי ללמד אותנו שמי שלא מסתכל, גם לא רואה. בוודאי שלא מביט.

ושוב, לעניין הזוועות (התמונות והסרטונים) שמשפיעים על הנפש. היום, עם היכולת הטכנולוגית שיכולה להעביר שיעור תורה מצד אחד של העולם למשנהו בתוך כדי דיבור ובאיכות HD, נוצרה גם האפשרות להיחשף למראות מזיקים. ומזה צריך להימנע ובוודאי לא “לתור” אחרי זה.

 מוות לערבים?

ואם תשאלו מה ניתן לעשות, הרי אנו במצב של חוסר אונים, של בלבול ומבוכה וחשש מפני הבאות. התשובה היא שאין קשר בין הפצת סרטוני הזוועה ותחושת הרווחה. להיפך, כל סרטון כזה מעלה את רמת החרדה והלחץ.

לנו יש רק דרך אחת והיא ללכת בדרכי אבותינו. הקול קול יעקב. קול יעקב אינו קריאות מוות לערבים. קול יעקב הוא קול התורה. קול התפילה. קול פרקי תהילים. זה יוריד את מפלס החרדה, יפחית את האיומים ויגביר את תחושת הביטחון.

אנחנו לא יודעים מדוע ה’ הביא אותנו בניסיון הזה. אנחנו רק יודעים שה’ רוצה שנשוב אליו בלב שלם ונעשה את רצונו להפוך את העולם הזה למקום שראוי לקבל את פני משיח צדקנו ובית המקדש השלישי ש”אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’, לעבדו שכם אחד”. במהרה בימינו אמן!

  •חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]