1.
שמחתי לגלות, באיחור של כשבועיים, כי שוב עומד הגר”ע יוסף זצ”ל במרכז של שער ‘יום ליום’.
“שנתיים להסתלקות אבינו מורנו”, הייתה הכותרת, ולצידה – תמונתו. בערב החג רבו המבקרים על הפוסטרים שחילק העיתון לקוראיו לקישוט הסוכה.
בפוסטרים נעלמה (בהפגנתיות מכוונת? ברור שלא, אך צורמת) תמונתו של הגר”ע, כשמנהלי העיתון מבכרים לחלק פוסטרים של הרבנים החיים עמנו – עד מאה ועשרים.
“מתנועה שקוראת לבוחריה לשים ‘ש”ס’ בקלפי למען זכרו של מרן, היינו מצפים לזכור אותו גם בסוכה”, אמרו המבקרים.
אחרי החגים, ברוך ה’, שב העיתון למתכונתו הישנה והחביבה.
שוב יש “אבינו מורנו” בש”ס.
2.
למרות שמשפחה נחשב לעיתון הרבה יותר נמכר מבקהילה, יש הזדמנויות רבות בהן מצליח האח הקטן לעקוץ את המתחרה החזק.
כך היה בעיתון חג הסוכות, כאשר נראה היה כי בבקהילה סיפקו חומר טוב יותר. מפאת הכמות העצומה של הכתבות וריבוי הדפים (למשפחה היו הרבה יותר דפים), לא נפרט ולא נלך ‘בין השורות’ של עיתוני החג, אך באופן כללי ניתן לסכם כי בקהילה סיפק מגזינים מעניינים יותר, כאלו שקריאתן קלחה וריתקה.
השבוע שבו שני העיתונים לתופעה שכבר מצאנו בעבר: שתי כתבות זהות.
אחרי שהתקשורת החילונית טחנה עד דק את קורותיו ועלילותיו של המפכ”ל החדש של המשטרה, הפציעו שני העיתונים בכתבה אודותיו. ‘בקהילה’ בחר את הכותרת “השועל”. ‘משפחה’ הלך על “השוטר הטוב”.
מחד, עצם העובדה שמתחרה קטן יחסית, מציג ‘סחורה’ זהה – אינה נעימה לזה הוותיק. מאידך, ניתן לומר שהכתבה של משפחה (העיתונאי אליעזר שולמן) כללה גילויים מעניינים שלא נמצאו בבקהילה (העיתונאי יעקב מן). אחד מהם הוא הגילוי שרוני אלשיך היה זה שחשף בפני אורי לופיאנסקי, אז ראש עיריית ירושלים, את המידע לפיו חוליית מחבלים מתכננת להתנקש בחייו. “אלשיך מיהר להעביר את המידע לגורמים המתאימים ודאג להצמיד אבטחת שב”כ לראש העיר החרדי”.
מאז ועד היום, מספר שולמן, נוהג לופוליאנסקי להזמין את אלשיך לשמחות המשפחתיות שלו, גם לאלו הנערכות בצמצום.
3.
בעוד המודיע בוחר להקדיש את המקום לכתבה פרסומית על יקב טפרברג (בעיתוני החגים חזרה התופעה על עצמה, ויש שטענו כי בתוך ים הדפים של המוספים היו יותר כתבות עם תוכן שיווקי מאשר כתבות ‘אמיתיות’), בחר ‘יתד נאמן’ להצטרף למצדיעים למינוי של אלשיך.
תחת הכותרת “המפכ”ל לימינך” מתארת הכתבת (ר’ גיל) את אלשיך, תוך שהיא מדגישה את היותו “מתנחל וימני”.
גילויים חדשים לא מצאתי בכתבה, אבל דומה שהגילוי הוא בעצם הקדשת העמודים למינוי.
4.
התפלאתי לקרוא בטורו של העיתונאי אריה ארליך במשפחה את הביקורת על “פוליטיקאים שחגגו אירוע משפחתי שליו בכותל”, הצטלמו עם משפחתם “ומיהרו להכריז ברשויות הרבים התקשורתיות לאמור: בואו לכותל. הדרך קלה ובטוחה יותר מאי פעם”.
רבים היו העיתונאים שביקרו את האקט, כשהם טוענים, כפי שטען ארליך בטורו: “נו, בטח קלה ובטוחה. למי שקשרים לו בלשכת רב הכותל, למי שלרשותו מכונית מאובטחת הגולשת בבטחה עד שהפגוש שלה כמעט מתחכך באבני הכותל – אין דרך בטוחה וקלה יותר.
“אין תענוג גדול מלהיכנס אל הרחבה הצמודה ולראות בדרך משפחות מעונות הנדחסות ביגיעה מתייזעת אל תוך ארגזי פח לוהטים, דו מפרקיים, תוצרת חברת הסרדינים התחבורתית, וחוות נתיב ייסורים עד לב השמים… אם הדרך עברה מבלי שבני מוות ערביים יידו אבנים בשער שכם יסתיים מסע הייסורים בצפיפות אוכלוסין ובמעיכת גפיים גרידא”.
שאלתי ל’משפחה’: מדוע לא לכתוב את שמו של דרעי, לצד הביקורת? למה לכנותו “פוליטיקאים שחגגו אירוע משפחתי שליו בכותל”, בו בזמן שהוא היחיד שחגג השבוע עם משפחתו ואף העלה על כך פוסט ברשת החברתית פייסבוק?
בעיני, אישית, הביקורת אינה מוצדקת.
ראשית, כי הפוסט עלה עקב חשש של יהודים מפני סכינים ושאר מרעין בישין בדרך אל הכותל, ולא בעקבות תלונות על האוטובוסים העושים את דרכם לשם.
שנית, כי מבחינת בטיחות, הבעיה היא לעושים את דרכם דרך שער שכם. לא שמענו על אירועים חריגים לבאים דרך שער יפו, הנחשבת לבטוחה.
5.
אגב כך, ארליך מציין כי הגר”ח קנייבסקי וכן האדמו”ר מגור הורו שלא ללכת לכותל.
אז חשוב להבהיר: הגר”ח טען שאפשר ללכת, אך לעשות זאת בדרכים המרכזיות (בדיוק כפי שעשתה משפחתו של דרעי). לגבי האדמו”ר מגור, נציגו בכנסת השר יעקב ליצמן, הכחיש כי אמר את שיוחס לו.
6.
הזהירות של ארליך שלא לפגוע בשר דרעי, והחשש שמא בכל זאת יש מי שיזהה את המבוקר בטורו הביאה, ככל הנראה (ויתכן שבלי קשר) לצרור הילולים ושבחים לאיש בטורים האחרים.
כרגיל, במשפחה.
עם, או בלי, קשר למודעת הפרסום אותה שחררה תנועת ש”ס לפרסום על פני עמוד שלם.
תחת הכותרת ‘זכרון למרן’ הופיעה מודעה, הכוללת כמשתתפים במעמד העצרת המרכזית לזכרו של הגר”ע יוסף, את חברי מועצת חכמי התורה ואת בני מרן זצ”ל. חתני מרן הופיעו, משום מה, תחת הכותרת “חתני מרן הרבנים הגאונים” וללא פירוט שמם.
בנו, הגאון רבי דוד יוסף, הופיע בשורת חברי המועצת, מבלי שצויין תחת שמו כי הוא אחד מבני מרן ומבלי שיפורט לצד אחיו, הרבנים יצחק, אברהם ומשה (יגיע לאירוע?)
להלן השבחים ה(לא) קשורים למודעה:
“דווקא אריה דרעי, אותו שר כלכלה שבחודשים האחרונים שותה את דמו הפוליטי של נתניהו בקשית כשהוא מסרב לחתום על מתווה הגז – הפך פתאום לסנגורו הגדול של ראש הממשלה.
“באחד הסבבים היותר מתוחים של הישיבה, בתגובה להתייחסות מזלזלת מצד שקד ובנט כלפי נתניהו, נזף דרעי בצמד המיליטנטי וקרא להם לנהוג דרך ארץ בראש הממשלה כשהוא עושה שימוש נרחב ב’נו, באמת’ המפורסם שלו” (יוסי אליטוב בטורו).
“מי שהחרה-החזיק אחרי ראש הממשלה ותקף בחריפות לא פחותה את שרי הבית היהודי היה שר הכלכלה אריה דרעי. הטקסטים שהנפיק במהלך ישיבת הממשלה היו חריגים, לא פרופורציונאליים לשותף בממשל.. אז מה אתם רוצים? התפרץ דרעי בזעם על בנט ושקד, לאן אתם מנסים לגרור אותנו, למלחמה?” שאל, “איפה האחריות שלכם?”
קבלו את המבוגר האחראי שבחבורה.
7.
כל עיתוני סוף השבוע מלאו בראיונות עם קרובי משפחה של ניצולי הפרעות.
אבל את העבודה הטובה ביותר עשה, לטעמי, המודיע, בכתבתו של משה מיכאל צורן – “הגחלים הלוחשות של התבערה בירושלים”.
צורן לא התעצל, יצא לשטח, ומצא ליקויים ביטחוניים “שהתושבים מתריעים עליהם מזה זמן” ואשר “דרכם חדרו המחבלים”.
הוא היה בכפר ‘קטנה’, הגובל ביישובים היהודיים הר אדר ומעלה החמידה מצד אחד, ומן הצד השני מגיע עד לנבי סמואל, סייר בקו ההפרדה הסמוך לאזור ירושלים – שכונות אבו-טור, תלפיות וארמון הנציב, “ששימשו בעבר את ‘קו שביתת הנשק’ וכיום החשש מטרור אינו שובת שם ולו לרגע אחד.
“עמדנו ליד הגדר… בין הישוב הפלשתיני ‘קטנה’ הנמצא בשליטה מלאה של הרשות הפלשתינית, מה שקרוי ‘שטח אי’, ובין ישובים ישראליים מובהקים… נשק כמובן לא היה ברשותנו וגם את מכשיר הצילום התאמצנו להסתיר… ולמרות הכל לא חלפו אלא דקות ספורות בלבד וכבר נוצרה התקהלות מן העבר השני.
“ואז מצביע בפנינו אחד מוותיקי ‘הר אדר’ על החורים המצויים בגדר עצמה, דרכם מנסים תושבי ‘קטנה’ להזדחל ולפרוץ את הדרך אל תוך הישובים… בפאתיה הצפוניים יותר, הנושקים לחלק מאגפיה של שכונת רמות, הגומות והחרכים הללו מתעצמים אף יותר… דרך חריציה הפרוצים של הגדר… יצאו רק לאחרונה כמה מהמפגעים שהצליחו להגיע למרכז ציר 443 ולהשליך שם בקבוקי תבערה שגרמו לנפגעים.
“קטנה אינו היחיד. אחרי החג סיירנו בעשרות כפרים כאלה בעוטף ירושלים…הגם שההתפרעויות העיקריות נרשמו לאחרונה במזרח העיר, המוקד הבעייתי והמתלהם יותר אינו מצוי שם”.
מרתק.
8.
כה צודק העיתונאי יעקב ב.פרידמן באבחנתו המעניינת בטורו בבקהילה.
“חודש החודשים של השנה – הוא דווקא החודש המפציע לקראתנו לטובה: מר-חשוון. החורף הבא לקראתנו לשלום מאפשר לכל הרוצה ליטול את בשורת היציבות השלווה, נטולת הסערות והתנודות, השגרה הברוכה… ליציבות אנחנו נזקקים. תנו לבן ישיבה לעבור חורף של בבא קמא בשנה מעוברת בשלום ותגלו אדם חדש”.
ברכת הצלחה שלוחה מכאן לכל בחורי הישיבות השבים השבוע אל שגרתם, אל תלמודם, ואל הבבא קמא שלהם, לזמן ארוך של שנה-מעוברת.
אליכם, נשואות עיני כולנו.