מי קובע מה מותר ומה אסור?

פרשת בראשית נותנת לנו לא רק את סיפור הבריאה, אלא את הבסיס לכל עולם הערכים המאפיין את החברה האנושית.

כולנו נוהגים להשתמש בביטוי שהאדם ‘נברא בצלם’, אך מהו אותו ‘צלם’ שמחייב לכבד כל אדם ולא לפגוע בו? זה הפסוק השלם: “בצלם אלוקים ברא אותו”.

ספק אם הציבור מבין את המשמעויות הערכיות של התאוריה הגורסת כי החיים נוצרו באקראי, התפתחו בהדרגה, והאדם אינו אלא שלב התפתחות גבוה יותר של בעלי חיים נחותים יותר.

אם אכן כך, מה מותר האדם מן הבהמה? גם היונקים עומדים בדרגה גבוהה יותר מהחרקים, אבל לא חלים עליהם חוקים אחרים.

אריה גזלן, עורב גנב

בעולם החי שולט חוק אחד: החזקים שורדים. דינם של החלשים, החולים והנכים להיכחד.

הרג בעולם החי הוא התנהגות נורמטיבית לחלוטין. בעלי חיים רבים הורגים גם את בני מינם, במאבקי שליטה וכוח. אין בכך שום דבר רע. להפך, זו התנהגות חיובית, שדוחקת הצידה את החלשים ומבטיחה את עליונותם של החזקים.

גזל וגנֵבה הן דרך התנהגות מקובלת מאוד בעולמם של בעלי החיים. הברדלס עמל קשה כדי לטרוף טרף, ובא האריה או הנמר וגוזל ממנו את ארוחתו.

עורבים ממין אחד עמלים לאסוף אגוזים ולהטמינם באדמה לימי מחסור, אבל עורבים ממין אחר עוקבים אחריהם וגונבים את אוצרותיהם. אין בכך כל פסול. זו דרכם של בעלי החיים לשרוד ולהתקיים.

מדוע אפוא ההתנהגויות האלה נחשבות שליליות ופסולות בקרב בני-האדם?

אם האדם אינו אלא שלב התפתחות גבוה יותר של בעל חיים, איך ייתכן שאנו מחילים עליו מערכת כללים וחוקים הנוגדים את כל המקובל בעולם החי?

והעיקר – מכוח איזו סמכות אנו קובעים בעבורו נורמות אחרות? מי בדיוק קובע מה מותר ומה אסור?

יכולת הבחירה

סיפור הבריאה המסופר בתורה הוא היחיד הנותן תשובה לשאלות בסיסיות אלה.

האדם איננו ככל היצורים. תשומת לב מיוחדת ניתנת לסיפור בריאתו של האדם, והוא גם נברא בדרך שונה מזו שבה נבראו שאר היצורים.

כאן מופיע הביטוי ‘צלם אלוקים’, ובזה מותר האדם מן הבהמה.

האדם הוא היצור היחיד שהוענקה לו יכולת הבחירה. כל שאר היצורים מתוכנתים לפעול על-פי טבעם, ובמובן זה אין הבדל בין התולעת הפשוטה ביותר ובין הקוף המפותח ביותר – שניהם פועלים על-פי אינסטינקטים ותכונות המוטבעים בהם.

היוצא מן הכלל הוא האדם, שניתנה לו יכולת לבחור בין טוב ובין רע, לגבור על אינסטינקטים ותכונות טבעיות, ולקבל הכרעות ערכיות.

זה היסוד לעקרונות המוסר המחייבים את בני-האדם. עם בריאתו קיבל האדם ציוויים מיוחדים מבורא העולם, ובהם האיסורים על עבודה זרה, רצח, גזל, גילוי עריות ועוד. זו הסמכות המחייבת אותנו להתנהג אחרת מבעלי החיים, ועל-פיה אנו יודעים להבחין בין טוב ובין רע. זו המשמעות העמוקה של סיפור הבריאה.