האדמו”ר מצאנז בכה בהקפות: “איך אפשר לרקוד כשדם יהודי נשפך…”

האדמו”ר מצאנז משתתף בצער משפחות הנרצחים בפיגועי הטרור: בפתיחת ההקפות שניות ב’היכל רוזנברג’ בקרית צאנז בנתניה, בעודו עומד סמוך לעמוד השליח ציבור, חובק בזרועו ספר תורה זעיר – פרץ האדמו”ר בבכי מטלטל.

כשקולו נשנק מבכי פתח האדמו”ר לפתע בדברים ואמר: “קשה מאוד עם במצב הנוכחי עם ריקודים ושמחה, מילא בחג כשיש לנו מצווה של שמחת התורה, אבל כעת במוצאי החג קשה לרקוד בשעה שיהודים בצער, כשדם יהודי נשפך בחוצות, כמה יתומים ומשפחות מתישבים עכשיו שבעה על יקיריהם. איך אפשר לרקוד?

“אלא חזקה עלינו דברי רבותינו שאמרו שההקפות במוצאי החג נעלים יותר מהחג עצמו. אצל זקיני הבני יששכר מדינוב זימרו עכשיו את הזמר ‘תורה הקדושה התחנני בבקשה’. כך גם אנו נרקוד ונבקש עתה מהתורה הקדושה שתרחם עלינו, ‘וחיי עולם נטע בתוכינו’. התורה זה הסניגור הכי גדול שיש לנו.

“אין לנו בדורינו חוני המעגל שיגיד איני זז מכאן עד שתרחם עלינו. ניקח על עצמנו להתחזק בהתמדה בלימוד התורה. זה החיזוק היחיד והכי חזק שנשאר לנו בדור הזה. תורה ושוב תורה”.

בסוף דבריו החל האדמו”ר לשיר את הפיוט ‘תורה הקדושה התחנני בבקשה’ כשקהל האלפים מחרה-אחריו במלא רגש ובסערת נפש עצומה.

“עין לא נותרה יבשה במילים שקיבלו פירוש עוצמתי מרטיט ‘התחנני, התחנני בבקשה…'”, מספר אחד החסידים. “כמרדכי היהודי בשעתו עורר האדמו”ר את אלפי הילדים תשב”ר לשיר במלוא העוז והעוצמה ‘עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו קל’ – והכל הרגישו איך השירה הזכה הבוקעת מפיות האלפים בוקעת רקיעים…”

בהוראת האדמו”ר לא השתתפו השנה נכבדי החסידות והתורמים בנשיאת ספרי התורה – וספרי התורה כלל לא הובאו אל האולם.

בהקפה הראשונה כבו האורות באולם בעקבות הפסקת חשמל, והאדמו”ר רקד לבדו, בעוד הקהל שר בהשתתפות דלה מאוד של המוזיקה.

גם ביתר ההקפות לא השתתפו נכבדי החסידות בריקוד במרכז הרחבה, והאדמו”ר רקד לבדו בכל ההקפות.

האדמו”ר הורה לפתוח כל הקפה בשיר איטי מלא רגש – וכך שרו אלפי המשתתפים לחני קודש עתיקים ומעוררי רגש וסוחטי דמעות.