אני לא חוזר הביתה אחרי הרצח.
אתמול, מבחינתנו, מבחינת עם ישראל כולו, נחצה קו אדום. לא נשתוק ולא נעבור לסדר היום.
משפחה מאושרת הופכת במחי החלטה של רוצח אחד למשפחה שלעולם לא תחזור להיות מה שהייתה.
את תוצאות ההסתה של הרשות הפלשתינית אנחנו רואים בעינים בשטח – ביהודה ושומרון, בירושלים ובכל מקום אחר בארץ, אך במקום להגיב בעוצמה ובגאווה, הממשלה ממשיכה לקבל החלטות מפלות ופוגעניות, שכל תכליתן היא לעצור את מפעל ההתיישבות, למרר את חיי המתיישבים, החלטות שמשדרות לאוייבנו מסר ברור של חולשה ואולי אף גרוע מכך ומתירות את דמינו.
החלטות מפלות שהופכות אותנו, תושבי יו”ש, לאזרחים סוג ד’ במדינה שלנו.
יותר לא נשתוק.
אני לא אשתוק, עד שנזעזע את המדינה.
היום אחרי ההלוויה, אני לא חוזר לביתי. לא היום. לא מחר ולא כמה זמן שנצטרך.
אני אקבע את מושבי כאן בירושלים מול בית ראש הממשלה. כאן קברנו את מתינו וכאן נשאר. כל זמן שיידרש. עד שראש הממשלה יכיר בזכויותיהם של תושבי יהודה ושומרון – לחיות ולהתפתח ויקבל על עצמו לתת תשובה ציונית הולמת לרצח הנורא הזה: בנייה וביטחון!
1. בטחון אמיתי לחיי היהודים ביהודה ושומרון. בכבישים ובישובים. הפסקת ההפקרות הבטחונית.
2. הקמת ישוב חדש.
3. אישור תכניות בניה ותבע”ות לישובים באזור הרצח.
זה המינימום שאני מצפה מראש הממשלה לעשות.
בכך גם יוכיח לערבים שהוא לא רק מדבר יפה, אלא גם נחוש לדאוג לעתיד העם היהודי בארץ ישראל.
העברתי לראש הממשלה את הדרישות שלנו. ואני לא אזוז מכאן עד שהן ימולאו לטובת עם ישראל כולו.