אין שיטה – אבל הוא ניצח אותה: אביגדור רבינוביץ • מה הסיפור שלו?

המרפסת בדירה של אביגדור רבינוביץ היא בדיוק כמוהו, מטרים ספורים מכיכר השבת – אבל נסתרת. אתה לא רואה ממנה את הכיכר, אלא ערימת בניינים מגובבים זה על זה; אתה מרגיש ממנה את ההפגנות, שומע את הסירנות, מריח את השריפות, אבל אתה לא שם.

גם אביגדור ככה. מול עיניו שקט, לא רואה את מתנגדיו – גם אם מריח אותם. הוא נמצא מטר מליבה של החברה החרדית – בנו של  בני רבינוביץ, כתב בכיר ב”עיתון ההשקפה” יתד נאמן, אבל לא רואה אותה יותר מידי. הוא פועל “על עיוור”, משל היה רכב עם סמל צבאי כלשהו העומד ברמזור של בנק הפועלים, כאשר מולו בוער פח, מתחמק במהירות ובזריזות, וממשיך ליעד הבא.

את הראיון אני מקיים כשארבע קומות מתחתיי משתוללת מכת”זית.

ה’קנאים’ בדיוק נזכרו שהרבה זמן לא הפגינו נגד ‘גזירת הגיוס’, קמפיין החיבוקים משתולל בכניסה לעיר, ושכונת גאולה חסומה לתנועת כלי רכב.

בועז, הצלם, נאלץ לנדוד ברגל ממקום החניה המרוחק שלו.

בקיצור, באתי בזמן.

זולה על גג של קבוצת וואטסאפ

קשה לקרוא לאביגדור חרדי רגיל. הוא אמנם גדל באופקים, ‘עשה את המסלול’ עד גיל 20, ואפילו היום החלום שלו הוא בכלל להיות רב; אבל כל חזותו פועלת אחרת.

אביגדור הוא האב-טיפוס המאוחר של החרדי העובד, הוא שנוא נפשם של שכניו מן הצד השני של הכיכר, מיסיונר של עבודה (“לעולם לא אוציא בחור ישיבה מן הלימוד, מי שכבר יצא ומחפש עבודה – אני שם בשבילו”), והפרצוף שלו עשוי להפוך בקלות לפרצוף-החזיר המהווה סימן ההיכר של הקריקטוריסט האלמוני של מאה שערים.

“הילדות שלי לא מעניינת”, הוא אומר כשאני חופר בעברו, למרות שהוא עדיין צעיר, בן 24 בסך הכול, ברור לי ששורשיי התופעה הזאת נעוצים עמוק בילדותו.

אקצר לכם: שלוש שעות של עבודת חפירה הביאו אותי למסקנה שאולי נראה את אביגדור בהרבה תכניות בוקר שינסו לפצח את נתוני הלמ”ס על החרדי העובד, אבל לא בטוח שאי-פעם נבין למה הוא עושה את זה.

“ארבע שנים אחורה עזבתי את הישיבה, הקמתי יחד עם אחרים את ‘זולה על הגג’, מקום מפגש חרדי המקביל לחלוטין לכל פיצוציה שאתם מכירים, למעלה מ-100 בני נוער חרדיים בילו שם מידי ערב. עם שיעורי תורה, ‘טישים’ של קרליבך, הופעות אורח של אמנים חרדיים ו’זיצים’ משותפים.

“בשלב מסוים, כשעוד ועוד חבר’ה בזולה סיפרו לי שהם מחפשים עבודה, הקמתי קבוצת וואטסאפ בשם ‘עבודות לחרדים’, קבוצה שהפכה עד מהרה למעצמה. מספיק אם אומר שכיום מנוהלות הקבוצות, 60 במספר, על 4,000 חבריהם, בידי מערכת ממוחשבת.

“ואז פנו אליי עוד ועוד חרדים, ומעסיקים, והקמנו דף פייסבוק, ובסוף גם אתר.

“כ-1,300 חרדים מצאו בשנה האחרונה עבודה דרך ‘עבודות לחרדים’, בדף הפייסבוק יש לנו למעלה מ-11 אלף עוקבים, כמות הגולשים בחיפוש משרות ועובדים באתר האינטרנט שלנו שילשה את עצמה מאז הקמתו”.

לשאלה הכי חשובה שלי, למה הוא הצליח ולא אחרים – כמו, למשל, עמותות וארגונים ששואבים תקציבים ממשרדי ממשלה או מארגוני פלנטרופים בחו”ל – אין לו תשובה.

“היו כאלו שהיו לפני, פרויקטים ואתרי אינטרנט שהוקמו בידי חכמים ממני, מקושרים ממני, משרדי ממשלה, חברות חיפוש ג’ובים מקצועיות, אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את ההצלחה. לא יודע – ואני לא בטוח שנדע אי-פעם מה הסוד.

“אני חושב שזה היה התזמון, ה’חרדיות’, הסחבקיות הלא רשמית, הרבה מאוד מרכיבים שאינם מתכון, הם פשוט היו הדבר הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. ראיתי צורך ועניתי עליו”.

תודה לך, נתי גרוסמן

אביגדור לא מתבייש לומר את מה שמונח על השולחן בבירור.

“ברור לי שאני עובד על הגבול הדק שבין חרדיות לבין מה שנתי גרוסמן ומוטק’ה בלוי מכנים חרד”קיות, מטבע הדברים אתה מסתכל כל הזמן למטה, לראות שאתה הולך על הקו – ולא יוצא מגבול הלגיטימיות הציבורית החרדית.

“מצד שני, בכתבת ‘עשרת המשפיעים’ שהעלינו באתר עבודות לחרדים, הקדשתי מקום של כבוד לקיצונים הזקוקים לבידוד המוחלט כאוויר לנשימה. “אותם אנשים אולי לא מבינים ואולי כן, אבל הם, הם, האנשים שנותנים דחיפה אדירה להמשך הפעילות ולהתגברות על האתגרים הקיימים.

“אני בהחלט משתמש במכות שאני מקבל מהם מפה ומשם לדחיפות קדימה”.

הוא מחייך במסתוריות כשאני שואל למי הוא הצביע בבחירות.

אני זוכר את המלחמה שלו בח”כי ‘דגל’ שלא קפצו לסייע לשילוב חרדים, גם אם אני רואה יחד עם זה את פגישת הפיוס. קשה לי שלא לנחש שהוא העדיף לבלות את יום הבחירות בכל מקום שאינו הקלפי. במקומו לא הייתי בוחר ‘יהדות התורה והשבת’ – כאשר אלו האחרונים, שעוזריהם יודעים להיות זמינים 24 שעות, לא ממש באים לעזור לו במלחמה על העסקת חרדים. פייר, כך מרגישים רוב החרדים העובדים.

את שאר מערכת היחסים שלו עם הפוליטיקה הוא פוטר בחצי חיוך – חצי עיקום פה. בגיל 24.5 הוא בעצמו לא יודע אם יתמודד אי פעם (“אי אפשר לדעת, הכול פתוח”), אבל הוא בטוח שח”כ חרדי מחוץ למפלגות המגזריות הוא עניין של זמן. “כל מיני חרדים שמעורבים במערכת הפוליטית במפלגות בכל גווני הפוליטיקה הישראלית, מישהו מהם יגיע בסוף לכנסת. וזה יהיה תחילתו של שיטפון שעלול להותיר את המפלגה החרדית עם אותה כמות מנדטים הרבה שנים קדימה.

“אין ספק שהציפיות מהח”כים החרדיים ירדו, אחרי שהבטיחו הרבה לפני הבחירות, וקיימו מעט מאוד. היה מהלך שכמעט והצליח להכניס ‘חרדי עובד’ לרשימת המפלגה לכנסת; ברמה הייצוגית אמנם לא קרה דבר, וככל-הנראה לא נקבל יותר מזה בעתיד. אך מצד שני, סניף של ת”ת ‘חורב’ נחנך לאחרונה בבני-ברק, ח”כ משה גפני העלה הצעה להפליה מתקנת לחרדים, יש מפעם לפעם ניסיונות – שלא תמיד מצליחים.

“באותה נשימה של כוונות לשינויים ב’רוח המפקד’ ברשימות החרדיות, אין ספק שהח”כים החרדיים לא יכולים – או שמא לא רוצים, לתמוך בפתרונות כגון השתלבות באקדמיה; אני אמנם מבין את העובדה שהם לא יכולים מהמקום בו הם נמצאים לתמוך בפתרונות מעין אלו, זה כבר נושא שיישאר לאותן דמויות נעלמות שיגיעו לכנסת שלא דרך המפלגות החרדיות”.

איש של פרוייקטים

כיום ל’עבודות לחרדים’ משרד עם שלושה עובדים. הוא כבר פועל כעמותה רשמית, ‘שחרית’ שמה; הפלאפון של אביגדור כבר כמעט ונח, הוא פנוי לדאוג לפרסום באתר, ליזום שיתופי פעולה עם מכללות, פרויקטים, חברות ענק המעוניינות לגייס עובדים חרדיים – והוא לא מהסס לפני שהוא מודה שחלק מהסיבה שהם מעדיפים חרדים, היא העובדה שחרדי יקבל פחות כסף בסוף החודש.

מה’זולה על הגג’ הוא נפרד ממזמן, היא מנוהלת כיום בידי בעל המקום המקורי. עכשיו הוא מתכונן להמשיך הלאה, ליפול על הדבר הבא, להגדיל את ‘עבודות לחרדים’ או לפתוח פרוייט חדש, אף אחד לא יודע מאיפה זה יבוא, גם לא הוא עצמו.

“אני איש של פרויקטים”, הוא מסביר לי. “לוקח פרויקט, מתחיל, מסיים, מעביר הלאה”.

שאלתי מיד מתי הוא עוזב את עבודות לחרדים ומי מועמד להחליפו, קיבלתי חיוך מגחך. “נראה לך שמיציתי את כל מה שאני יכול לעשות שם? חכה ותראה.

“מיד אחרי החגים יקומו מספר פרויקטים עליהם אני עובד לאחרונה, לא הייתי קורא להם מהפכניים – אך ללא ספק הם יענו על כמה וכמה צרכים של הציבור החרדי העובד”.

• וכסף מנלן?

“תרומות ופרסומות בעיקר, שיתופי פעולה עם חברות גדולות שמחפשות עובדים חרדים רבים עולים לחברות כסף”.

• אבא עזר בגיוסים? בהקמות?

“עזר כמו שכל אבא היה עוזר, אני מסתדר יפה לבד, עם עזרה קטנה כשצריך”.

קורס יזמות

אחד מן הפרויקטים שייפתחו אחרי החגים, הוא ‘קורס יזמות’, מן הסוג המוכר כל-כך בעולם הכללי והחסר כל-כך בעולם החרדי.

“יזמים חרדיים יקבלו אצלנו כלים להתמודדות עם יזמות לכל רבדיה. נעניק להם מן הניסיון שצברנו ושצברו אחרים, נלמד אותם להתמודד עם היוזמה ועם הרחוב.

“כל אחד מן הפרויקטים שיוקמו בידי בוגרי הקורס יזכה לתקציב הקמה, כסף שכבר נמצא בידינו כיום במטרה לעודד את אותה יזמות; אך מעבר לכך, אנו נחבר אותו עם עמותות וארגונים שייפרשו עליו את חסותם לצורך מימון המשך הפעילות”.

מי שבפועל יקים את קורס היזמות, הוא ארגון ‘אגודה אחת’, שם אביגדור שותף לצוות הניהול, אך עוד כמה יוזמות מעין זאת יקומו במהלך השנה הקרובה, חלקן מגובשות לחלוטין וממתינות רק לביצוע, וחלקן בהליכי תכנון כאלו ואחרים.

בכל מקרה, משעמם לא יהיה לו השנה, גם לא לנו.

צעיר ומשפיע

לפני שנה נכנס רבינוביץ’ לרשימת ’40 הצעירים המבטיחים של מגזין דה-מרקר’. בברנז’ה ריכלו שהגיס, נתי טוקר, כתב המדיה של המרקר, אחראי לכניסתו לרשימה (“הוא אפילו לא הסכים להעלות את השם שלי. אין שום קשר”), אך ההתרשמות הראשונה שלי היא בכלל מהעובדה שהוא האדם הצעיר ביותר ברשימה.

כמה צעיר? היחיד שקידומת הגיל שלו היא 20.

ולא רק בתוך החברה החרדית הוא פועל. יותר ויותר פניות הוא מקבל ממפיקי תכניות ועורכי אתרים המבקשים ‘להבין את החרדים’, טורים שלו התפרסמו ומתפרסמים בכל אתרי החדשות המובילים, וכשגריר שכזה ניתן לומר שלא רבים מייצגים את עולם הערכים של החרדי העובד בבהירות חסרת הפשרות שלו.

אבל יש גם את אביגדור בעצמו. ישבתי איתו שלוש שעות, הסתובבנו מכאן לשם, טיפסנו מדרגות ועברנו יחד בחדרי-מדרגות צפופי פאשקווילים, אפילו ירדנו ביחד לראות את ההפגנה (ולקבל מבועז תמונה באמצע כיכר-השבת).

קשה לי לומר שאני מעריך את האיש כמו שאני מעריך את פועלו; אתם יודעים, אחרי הכול, אביגדור יושב במרפסת שלו ומסתכל עליכם מלמעלה.