אחים יקרים,
אני כותב לכם מלב אל לב.
03:00 לפנות בוקר. יום שישי פרשת וילך.
אני טס כרגע מעל אירופה, בדרך לביתי בניו יורק, אחרי הופעה בלוד.
לא מצליח לישון.
אני רוצה לרקוד!
לא רוצה לישון!
אחרי מה שראיתי הערב בלוד, לא מעניינת אותי שינה.
אך יש בי רצון חזק לכתוב מכתב תודה לכם, הקהל הקדוש שבאתם לשמוע אותי, “הכוכב”. הערב בלוד, בסופו של דבר, אתם אלו שהייתם הכוכבים.
הערב קרה לי, מה שלא קרה ברוך ה’, אף פעם במשך 35 השנים בהן אני שר ומופיע.
בשעה וחצי הראשונות על הבמה, הרגשתי כל כך טוב, הן מבחינת השירה והסאונד והן מבחינת החיבור אל הקהל. הרגשתי שהקהל נהנה מאוד מהשירים ומהסיפורים, הרגשה של התעלות בקדושה, כהכנה ליום הכיפורים.
כשהתחלתי לשיר את השיר “ונתנה תוקף״ הקול שלי נחנק!
אבל לא רק נחנק, הרגשתי כאילו מי שהוא שם עצם או סכין על המיתרים שלי עד שלא הצלחתי להוציא טון גבוה טהור.
הדבר היה כל כך בולט, שכל האלפים שהיו בקהל מיד הבינו שאני בצרה.
בדרך לא דרך, הצלחתי לסיים את ״ונתנה תוקף״.
אבל היו לפני עוד כמה שירים כמו ״תניא״ ו״אוחילה לקל״ ו״רק תפילה״ שהייתי צריך לשיר ומה אעשה?
והנה פתאום הקהל מוחא כפיים לחזק אותי!
מוכנים לעזור לי בכל דרך אפשרית.
אז פניתי לקהל וביקשתי שהם ישירו את ״תניא״ ו״אוחילה לקל״ ובקול אחד הם הרימו את קולם ושרו!
כאלו ביצועים טרם שמעתי.
זו הייתה שירה מהלב, עם כוונה אחת: לעזור ליהודי שעומד על הבמה וזקוק לעזרה. אין לי מלים לתאר את ההרגשה שהרגשתי. זו הייתה אהבת ישראל טהורה.
זה היה קיומן של המצוות ״עזוב תעזוב״, ״הקם תקים״ ועוד כמה מצוות. נתתם לי הרגשה שאני בהחלט לא צריך שהבמה “תיפתח את פיה” ואני… מבושה.
אדרבא, למרות מה שקרה, הצלתם את המצב מתוך שמחה ורצון לעזור, והשמחה וההתעוררות שהייתה שעה וחצי עד אז, נמשכו עד שסיימתי את ההופעה, שעתיים אחרי שהתחלתי אותה.
לא אשכח את החסד והעזרה שקיבלתי מכם בלוד!
יום חמישי בערב בין כסא לעשור תשע״ו, אני מאחל לכולכם בתוך כלל ישראל גמר חתימה טובה.
ימלא השם כל משאלות לבכם לטובה ולברכה.
מחכה להיות אתכם שוב בלוד ולהגיד לכם ״תודה״ פנים אל פנים ועד אז אומר לכם:
כמה טוב שנפגשנו!
מקרב לב,
אברהם פריד