ח”כ אורי מקלב: המשטרה רצתה שיבואו כמה שפחות אנשים • ראיון

בשבועות האחרונים עשה ח”כ אורי מקלב מדגל התורה דוקטורט של ממש על  העלייה למירון בל”ג בעומר. עשרות שיחות שלו עם מפקדי  המשטרה, משרד התחבורה והתיירות, כמו גם השתתפות בדיונים בוועדות הכנסת הפכו אותו למומחה בכל הקשור למירון.

הבוקר (ראשון), בראיון מיוחד לחרדים 10 הוא מסכם את הלילה שעבר על המבקשים להגיע אל ציטון הרשב”י במירון ביום ההילולא, כשהוא מדגיש: זה עדיין לא סוף פסוק, החשש הוא מפני קריסה בשעות אחר הצהריים.

“אני הראשון שאשמח לומר ש’הכול עבר בשלום ובסדר'”, הוא אומר, אבל מסתייג ומדגיש שזה ממש לא המצב. “אז קודם כל צריך לומר ברוך ה’ שעד עכשיו, גם אם המצב לא לגמרי בסדר, הרי שיש גם מילים טובות לומר – אנשים רבים הגיעו די בקלות, אנחנו לא עדים למחזות שהיו פעם. מקווים שככה יהיה המצב עד סוף היום, למרות שמומחי תחבורה חוששים בעיקר מהשעות 16:00-18:00 אחר הצהריים”.

למרות שבשנים קודמות שעות אחר הצהריים היו השעות היותר ‘קלות’ מבחינת הקריסה בשטח.

“נכון. אבל נראה שהשנה הדברים ישתנו”.

הוא עצמו עדיין לא במירון. את הלילה עשה בביתו, מקבל אל הסלולארי שלו עוד ועוד פניות מאנשים שנתקעו. כן, ככה סתם, יהודים טובים מרימים אליו טלפון ישיר ומבקשים עזרה. ב-4 לפנות בוקר קרס ונרדם. חמש דקות קודם לכן עוד סייע למטלפן. כשהתעורר בבוקר, מצא הרבה מאד שיחות שלא נענו במכשיר. מאז ועד עתה – 13:30 בצהריים – הוא ממשיך במשימתו.

רעייתו, לעומתו, יצאה בסביבות השעה 12:00, אחרי יום עבודה בבית הספר בו היא מלמדת, וכמוה עוד רבים. כך שיש דרישה לשעות הצהרים. “אני מניח שאחרי שאנשים שומעים שהיה בסדר, הם מחליטים לצאת יותר מאוחר”, הוא אומר.

בשיחה שקיים עם מנהלי אחת מהחברות הוותיקות בתחום ההסעות למירון הוא דווח כי בלילה הגיעו 30% פחות מבכל שנה. אם אכן הגיע פחות קהל, הרי שלא פלא שהכול זרם כשורה. אם האנשים פיזרו את הגעתם בין הלילה לאחר הצהרים, צריך להמתין ולראות מה יקרה בהמשך היום.

היה בלבול

למרות שבאופן כללי המצב די טוב, קשה לח”כ מקלב להתעלם מהבעיות שהתעוררו – והן היו לא מעטות. “אי אפשר להתעלם מאנשים שעמדו בתחנות בצפת, המון אנשים, במשך הרבה מאוד זמן. היה בלבול, הרבה זמן לא היו אוטובוסים, נהגים ברחו – אסור להתעלם מהסבל הזה. אמרתי לקודקודי המשטרה, שיחשבו על משפחה עם ילדים קטנים, שעולה בבני ברק או בירושלים, יודעים שצריכים להגיע לשאטל, אבל לא יודעים מה יקרה בחניון. הם במתח כבר יומיים-שלושה קודם לכן, אחר-כך הם במתח כל הנסיעה – אנחנו מבקשים להקל לא רק באופן המעשי, אלא גם באופן המחשבתי – במתח שקודם לנסיעה עצמה ולהביא לכך שאנשים יגיעו כמה שיותר רגועים.

“סיפור דומה קרה בכרמיאל שם חיכו אנשים כשעתיים לאוטובוסים עד שהנושא טופל. כאן המקום לציין את דרור גנון ממשרד התחבורה ואת שלמה רוזנשטיין מעיריית ירושלים שירדו לשטח אישית ווידאו שיגיעו אוטובוסים. ובכל זאת, קשה להתעלם ממה שקרה שם. כשכבר הגיע אוטובוס הוא היה יחיד בשטח, וההתנפלות עליו הייתה מחרידה. אנשים נכנסו דרך החלונות! מדובר במחזות שאני ממש לא אוהב אותם – יהודי אוחז בידו ארבעה ילדים ביד, אשתו בקושי סוחבת את עצמה ונגררת עם עגלת תינוק. לראות 300 איש צובאים על חלונות, אני דן לכף זכות את האנשים וממש לא רוצה שיביאו אותם למצב כזה, ויש אגב אנשים שמתייאשים מראש ועומדים בצד, לא יודעים מה תלד שעה.

“היו פקקים גדולים מיד בצאת השבת, מראש פינה היציאה היתה חסומה, ולאנשים שהתקשרו אלי יעצתי לנסוע לחצור, לחנות ולנסוע בשאטלים. הם ממש בירכו אותי על זה”.

 במבט לאחור, המשטרה נהגה בחכמה כשהחליטה לחסום את הכניסה לאיזור מירון עם מכוניות פרטיות?

“כן, בזה תמכנו, חשבנו שזה חכם, על זה אין לנו ויכוח עם המשטרה”.

למרות שזה מה שגרם לכך שהרבה אנשים בחרו שלא להגיע”.

“נכון, אבל לא על זה היה הוויכוח. התווכחנו על חניונים מסודרים במעגל הרחוק ממירון. לא דיברנו על ה-20 ק”מ הסמוכים, אלא על חניונים בערים הרחוקות יותר. על 40 ק”מ, על כרמיאל ועל צפת. אבל גם שם היו בעיות. וזה מה שטענו – הנסיעה על כביש עכו-כרמיאל לא גורמת לפקקים. אותם 10 אלף בעלי רכב פרטיים, אני מבין שלא רוצים שיגיעו לעין פרוד או לצפת, כי זה מפריע לכבישים הסמוכים למירון, אבל מה הבעיה לתת להם להגיע לחניונים? המשטרה מבחינתה אמרה, אין פתרון, תבואו בתחבורה ציבורית. על זה עמדנו, שיהיו חניונים. המשטרה ניסתה להתעקש שיהיה תגבור בכל התחנות, חיפה, צפת, עכו נהריה וכדומה. התעקשנו על חניונים. טענו שאין לאף אחד מושג כמה אנשים יגיעו לכל עיר וכמה אוטובוסים לשלוח לכל מקום. ביקשנו ליצור חניונים בכל עיר, בסוף זה התקבל. אל תשלחו אותם ללא סדר וללא הכוונה למקומות שאין בהם חניונים מסודרים”, ביקשנו.

לא הכל בסדר

ההערכה של מקלב היא שהמשטרה רצתה שיבואו כמה שפחות אנשים. הוא עוד זוכר זאת מהתקופה בה כיהן בעיריית ירושלים. “כשהיה אירוע, המשטרה הייתה מודיעה שרחובות אלו ואלו פקוקים, ואל תגיעו. היו מפחידים את הקהל מפני עומסי תנועה, כלומר מכוונים פסיכולוגית לכך שלא יבואו. הם לא מבינים שציבור שיש לו משימה רוחנית להגיע, יתגבר על כל קושי”.

לדבריו, “כשהם אומרים שרכב פרטי לא יגיע, אין בכך היגיון. יש אנשים שלא יכולים להגיע בתחבורה ציבורית”.

פנתה אליו, רק לדוגמה, סבתא לה 12 נינים שעורכים להם חלאקה במירון בו-זמנית. היא לא יכולה לנסוע מרחק כזה בתחבורה ציבורית, במצבה הבריאותי, היא חייבת רכב פרטי. או חולה במחלה אונקולוגית שפנה והתחנן שיתירו לו לנסוע ברכב פרטי. “אמרתי שאיני יכול לעזור, אני עצמי לא רציתי לפנות למשטרה לבקש אפילו אישור אחד! לא רציתי להיות משוחד. ידיי נקיות!”, הוא אומר.

מתברר ש’עזר מציון’ הסכימו להסיע את החולה מחניון פרוד, אבל המשטרה לא התירה להם כרכב פרטי להיכנס. תעודת הנכה הרשמית של הבחור עדיין לא הגיעה. “הוא פנה אלי רק ביום חמישי, והיה מאוחר מכדי לסייע לו, מה גם שלא התעסקתי באישורים. אבל כואב הלב. ומדובר בבחור שצריך הרבה תפילות עליו ועובר טיפולים קשים מאד. בסופו של דבר נשאר בבית”.

מול המשטרה יש לו שתי נקודות לוויכוח: “הנקודה הראשונה היא של האוטובוסים הפרטיים. 40% מהתחבורה הציבורית היא של חברות פרטיות כמו הופמן, דרכי נועם ועוד. קיבלתי דיווח על חניון עין זיתים, השטח בינו לבין מירון ריק. התחבורה טסה. ובכל זאת, המשטרה לא נותנת אישור לתחבורה הפרטית להגיע למקום, שלא כפי שהבטיחה מראש. במהלך השעות הקרובות הוא מבטיח לשוחח עם המפקדים ולנסות לפתור את הנושא.

“אם עין זיתים היה חניון מסודר – ניחא. אבל אין שם לא אוכל ולא שתיה, לא שירותים ולא ברז מים לרפואה. אפילו אין תמרורים להכוונת הנוסעים. אז אמנם השטח פנוי, אין פקקים, אבל השאטלים לא מגיעים שוטף וצריך להמתין לפעמים גם 3 שעות. אנשים לא ידעו איפה האוטובוסים לצפת, לכרמיאל, לבני ברק או לירושלים, שום שלט אין במקום. ומדובר במקום ענק, כאשר אנשים צריכים ללכת מרחק עצום עם ילדים על הידיים כדי לחפש את האוטובוס המתאים ליעדם.

“עכשיו תחשבי על משפחה שהגיעה מירושלים או מכל עיר מרוחקת אחרת, נסעה כמה שעות, וסוף סוף הגיעה לעין זיתים. כעת היא צריכה להמתין שם בחום, ובלי מזון ושתיה, עוד כמה שעות. למה? למה אי אפשר להתגמש? למה שהשוטר במקום לא יחשוב שמדובר באימא שלו? עם קצת מאמץ יכולים לתת לשוטרים הוראות לגמישות!”, קובל מקלב.

ולמרות הכול, התחושה היא שכבר היו שנים גרועות יותר…

“ברור. בשונה משנה שעברה אז הייתה שאננות מוחלטת ופקקים של 6 שעות ויותר, השנה לפחות עשו חשיבה כלשהי. ובכל זאת אני סבור שההוראות לשטח היו צריכות לאחר חשיבה מלאה בהתחשבות. ‘הכול בסדר’, אצל המשטרה, פירושו, שליד הכניסה למירון ובדרך אליה אין פקקים. מבחינתי, כשאנשים ממתינים שעות בחום, זה לא הכול בסדר”.

לסבול ולשלם הרבה

דוגמה נוספת שהגיעה לסלולארי של מקלב: “אנשים חזרו עם שאטל לחניה של BIG בכרמיאל. אבל ה-986 שמביא אותם לירושלים לא עומד שם, כי חניון ביג הוא לא תחנת אוטובוסים, אלא חניון. מי שהגיע ברכב, עלה על רכבו ויצא בקלות, אבל מי שהגיע באוטובוס נאלץ ללכת מרחק של כמה קילומטרים, לפנות בוקר, עם ילדים עייפים”.

ועוד לא אמרנו מילה וחצי מילה על המחיר שעולה התענוג הלא פשוט הזה: “השאטל מכרמיאל למירון, רק לדוגמה, עולה 32 שקל לבן אדם. תוסיפי לזה את מחירי הנסיעה מירושלים או בני ברק או כל עיר אחרת – מדובר במאות שקלים למשפחה. אם הנסיעה הייתה עוברת ‘חלק’ ניחא, אבל כדי לסבול לשלם כל כך הרבה?”

דובר המשטרה לציבור החרדי, שבתי גרבצ’יק מגיב: “הדרך למירון אינה פנויה ולכן לא מאפשרים הגעת אוטובוסים לפתח הישוב”.