החברותא של הגראי”ל שטיינמן, הגאון רבי משה יהודה שניידר, מספר על עשרת ימי תשובה במחיצת ראש הישיבה.
בין היתר מספר הרב שניידר על תלמידי ישיבת ארחות תורה, שזכו להסתופף בצל הגראי”ל בשיעור על מסכת מכות, שאלו בתום השיעור איזו ‘קבלה’ אפשר לקבל ליום הכיפורים. “חשב רבינו ואמר כי באמת בני ישיבה צריכים לקבל על עצמם ‘שמירת הדיבור’, אך למעשה זה דבר שקשה לקיימו”.
לפני ראש השנה שיגר הגראי”ל לתושבי העיר לייקווד שבניו ג’רזי, באמצעות הגאון רבי ירוחם אולשין, מראשי הישיבה בעיר, ברכת ‘שנה טובה’ ו”הדגיש בינו שאין זה מיועד רק ל’בני תורה’ אלא ‘לכל יהודי לייקווד'”.
הרב שניידר מספר כי לאחרונה, “כשנכנס אצל רבינו אחד מיקירי העיר, ואמר שהוא ‘מעיר התורה לייקווד’, שאל אותו רבינו: במה מתבטא שזה ‘עיר התורה’ וכי כל אחד שם יודע ש”ס?!”
הרב שניידר מציג גם שאלה ששאלו בחורים מחו”ל, שאינם מבינים כל כך לשון הקודש: האם עדיף שיאמרו את הוידוי ביום כיפור בלשונם, כדי שיבינו את הדברים? הגראי”ל השיב: “יאמרו תחילה בלשון הקודש ואחר כך יתרגמו בשפתם”.
הרב שניידר מספר עוד: “אומר רבינו שיש דבר אחד שלא השתנה מימות התנאים והאמוראים, והוא ‘הבל פיהם של תינוקות של בית רבן’ – שנשאר אותו הדבר אלפי שנים, שכוחן גדול ביותר כמבואר בחז”ל”.
לדבריו, כמה פעמים אמר הגראי”ל לגאון רבי אלחנן ויסבורד, ראש רשת הכוללים ‘יששכר באוהליך’, “עצה לסייעתא דשמיא להשיג כסף לאברכים היקרים ומשפחותיהם המשוועים לפת לחם, שיתפללו תינוקות של בית רבן ויאמרו כמה פרקי תהלים עמהם.
“ופעם סיפר לו הגראי”ל את המעשה עם הגאון הצדיק רבי אליהו דושניצר זצ”ל, משגיח בישיבת לומז’ה בפתח תקווה, שהיה צריך למכור פרדס שנשאר לו מירושה, ולא הצליח למכרו, וביקש מהגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ”ל שיאמרו עבורו הילדים בירושלים תהלים, ומיד אחרי שהתפללו הצליח למכור את הפרדס…”