מ’ כרמלי מהמודיע שכח להודות לבן כספית ממעריב על הסחורה

1.

אין מתאים לעיתון של ערב יום הכיפורים כמו ראיון עם גבריאל ששון, האב ששיכל שבעה מילדיו.

בראיון לר’ קול מיתד נאמן הוא מספר על בכיה של בתו, ציפורה, כשהצוות הרפואי בישר לה “שהאחים שלה אינם. לאחר מכן הרשו לי להיכנס אליה. ניגשתי לבתי, ביקשתי לנחם אותה. מבעד למסך הדמעות המלוחות”.

בראיון הוא מספר על כוחותיו. “אומרים שאני חזק וגיבור, ואני אומר… שהדרך היחידה היא להיכנע להקב”ה. כשאתה משפיל עצמך ומתבטל בפניו, אז הקב”ה נכנס ועוזר לך”.

ועל אשתו: “אשתי שוחררה מבית החולים אבל צריכה עדיין לעבור טיפולים רבים. ברוך ה’ היא כבר הולכת. בחסדי שמים היא מאד חזקה. אני נפעם מעוצמות הנפש שלה. היא מקבלת אנשים ופשוט מחזקת אותם”.

ערב היום הקדוש, בו יקבע מי במוות ומי בשריפה, מי בסקילה ומי בחניקה, אין מתאים מראיון שכזה.

2.

ושוב עושה משפחה את העבודה של ‘יום ליום’.

שימו לב להערה הבאה (‘ורק צוהר נשארו בחוץ’ – כתבתו של שמעון ברגמן): “מתוך רשימת הדיינים של ש”ס, יש שניים שנכנסו מהדלת האחורית: האחד, הרב בן ציון הכהן רבין, נחשב למועמד אישי של יו”ר הוועדה יובל שטייניץ… והשני, הרב ינון בוארון הוא בנו של חבר בית הדין הגדול וחבר הוועדה – הגר”צ בוארון, שפעל ללא לאות למען בחירת בנו, גם כשהאינטרס החרדי עמד לעתים בניגוד לרצונו”.

הכתב העניק ‘עקיצה’ של ממש לגר”צ בוארון, דיין נחשב, שרץ בבחירות לרבנות הראשית כנגד הראשל”צ הגר”י יוסף (וניסה לכפר על כך כשתמך בש”ס בבחירות האחרונות, אך כפי הנראה לא מספיק), “שפעל ללא לאות למען בחירת בנו, גם כשהאינטרס החרדי עמד לעתים בניגוד לרצונו” – האשמה חמורה, שבהצבעה חשאית קשה למצוא לה הוכחות של אקדח מעשן.

בהמשך מופיעים המשפטים הבאים:

“גם הנציג החרדי שהיה חשש שערק למחנה הציונות הדתית קיבל שיחה שבה התבקש להתעשת ולשמור על האינטרס החרדי, האחרון הבטיח ‘לתקן את המעוות’ בבחירות החוזרות”.

מאחר ושמו של ‘הנציג החרדי’ כבר הופיע לעיל, מיותר היה להסתפק ברמז בלבד. השבחים בידיעה הוענקו, מהצד הספרדי, לאיש ימינו של הגר”י יוסף, דודו עמאר. האם הוא סיפק גם את רשימת החשודים? מי יודע.

3.

כך או כך, שבחים נרשמו באותה כתבה, איך לא, ליו”ר ש”ס אריה דרעי, שההישג רשום גם על שמו.

למה?

כי הוא פנה ליו”ר הוועדה שר האנרגיה יובל שטייניץ והודיע כי אם הוועדה לא תצביע כפי הסיכומים, הוא רואה את עצמו משוחרר מכל מחויבות לקואליציה ומכל מחויבות למתווה הגז, שנחשב ל’בייבי’ של שטייניץ.

ישכילנו נא הכתב הנכבד, איזו מחויבות לקואליציה גילה דרעי בנושא הגז? וכי לא הוא זה שטרפד את ההצבעה על העברת סעיף 52 מידיו הוא לידי הממשלה, רק משום שסירב לחתום עליו הוא עצמו?

ועוד איום היה לו בקנה: “העביר… מסר ליו”ר הבית היהודי נפתלי בנט כי אם נציגיו בוועדה לא יעמדו בסיכומים הם ייפגשו בקרוב מאד בטקס ההשבעה של יצחק הרצוג לשר החוץ בממשלת נתניהו”. נו, וכי מה? וכי נתניהו מתייעץ עם דרעי לפני שחותם עם הרצוג על הסכם? וכי לא הולך ומתגבש בין השניים הסכם, ירצה או לא ירצה דרעי בכך?

לא זכור לי שברשימת יועציו של בנימין נתניהו ראיתי פעם את שמו של אריה דרעי. עם כל הכבוד לרצון להאדיר את שמו.

הצעתי: השאירו את המלאכה ל’יום ליום’. שם עושים זאת יעיל יותר.

4.

הנה, כך הגיש זאת  ‘יום ליום’, אלגנטי ויפה (חיים ישראלי, ‘סולת נקיה בבית הדין’):

“רק לאחר שיו”ר תנועת ש”ס, השר הרב אריה דרעי, התערב במשבר בוועדה למינוי דיינים…הרב דרעי השיג את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעשה באותה עת בביקור חשוב בלונדון, והבהיר לו כי זו עמדתה הנחרצת של ש”ס, שימונו אך ורק דיינים הנשמעים לגדולי ישראל. היו אלו רגעים של כמעט משבר קואליציוני. נתניהו שהבין את גודל הסכנה לממשלתו, נתן הוראה למנות דיינים בהסכמה עם הראשל”צ שליט”א”.

לא פחות מ”גודל הסכנה לממשלתו”, כפי שהבין זאת נתניהו. ונכנע לאלתר, כמובן.

כמה יפה שיש לש”ס את ‘יום ליום’. בשביל מה היא רוצה אותו בהנהלה מחודשת? תמהני…

5.

מישהו יכול להסביר לי מדוע על בן אדם לרכוש עיתון, במיטב כספו, רק כדי לקבל כתבות יח”צ?

הנה גופים שזכו השבוע לכתבות מגזין שכולן יח”צ טהור, רשימה חלקית:

• “שובו אלי על גלגלי ההצלה” – ישראל שוורץ ביתד נאמן על קרן ההסעות שעל ידי החינוך העצמאי.

• “שחר עולה בשדות השמיטה” – מ’ חברוני ביתד נאמן על ארגון אילת השחר.

• “ה’חדירה’ שלא נוטרלה” – משה מיכאל צורן בהמודיע על ארגון אילת השחר.

• “עזר בציון” – ש’ יעקובסון בהמודיע על ארגון עזר מציון.

• “הגיבורים כבשו את בני ברק” – יאיר איזנברג במשפחה’ על קרן השביעית.

6.

עד כמה שהדבר יישמע הזוי, היו מי שניצלו את הבמה של הטור הפוליטי בהמודיע כדי להציף יוזמת שלום חדשה (והזויה?).

למען ההגינות צריך לציין כי הכתב מ’ כרמלי הציג גילוי נאות כשסיפר כי יוזם הרעיון (“מודל פורטו ריקו”), סיימון פאליק ממיאמי, הוא שמימן עבורו את הנסיעה מניו יורק שם שהה, אל האי, וכן את השהייה בת 48 השעות בו.

“מדובר באי – אחד מהאיים הקריביים, עם כארבעה מיליון תושבים, שטח חסות אמריקני שתושביו נהנים מתושבות מלאה של אזרחי אמריקני אך בלי הזכות לבחור ולהיבחר בארצות הברית. יש להם אוטונומיה מינהלית רחבה משל עצמם. והאמת? אם פתרון זה קיים בדמוקרטיה האמריקנית מדוע שלא יהיה קיים גם כאן”.

מעולם לא שמעתי על יוזמת שלום שהחלה את מרוצה מעל דפי עיתון חרדי, ועוד המודיע, אבל ערב יום הכיפורים הוא זמן טוב גם לרעיונות הזויים מעין אלו. בהצלחה ליוזם ולדוור.

7.

שימו לב לתרחיש פוליטי זהה, המשורטט בידי הכתבים הפוליטיים של יתד נאמן (אריה זיסמן) והמודיע (מ’ כרמלי):

התחזית של זיסמן:

“הרצוג הפסיד בבחירות, אבל….יש סיכוי שהוא ימצא את עצמו במהלך השנה הקרובה בממשלת נתניהו. תחילה יהיה עליו להאריך את כהונתו כיו”ר המחנה הציוני, ואז להכניס את מפלגתו לממשלה…

מגעים חשאיים בין נתניהו להרצוג נועדו לצרף את ‘המחנה הציוני’ לממשלה. הדיווח האחרון היה על מפגש של השניים בביתו של ארנון מילצ’ן העוסק שנים בתיווך ובגישור בין ראשי המחנות הפוליטיים בישראל… במהלך השיחות גובשה ‘חבילה פוליטית’ שאמורה לייצר ממשלה חדשה בישראל…

נתניהו הסכים לתת להרצוג חבילת תיקים מרשימה הכוללת את תיקי החוץ, המשפטים והביטחון. על פי ההסכמה הזו אמור היה המחנה הציוני לקבל מיידית את תיק החוץ להרצוג, בעוד תיק הביטחון יימסר למחנה הציוני רק בעוד כשנה וחצי, לאחר שהממשלה הנוכחית תשלים חצי קדנציה.

“תיק המשפטים היה מיועד לח”כ שלי יחימוביץ’, ואילו תיק החוץ אמור היה להימסר לח”כ לבני בעוד שנה וחצי כאשר הרצוג יפנה אותו לטובת הביטחון… המשא ומתן המדיני עם הפלשתינים יחודש בהנהגתם של הרצוג ולבני… כך או כך, הרצוג מנסה להאריך את כהונתו כיו”ר המחנה הציוני עד סוף 2017, אם אכן כך יהיה הרי שהוא יוכל לספק את הסחורה עבור נתניהו”.

התחזית של כרמלי:

“יש מגעים חשאיים בין נתניהו להרצוג שנועדו לצרף את ‘המחנה הציוני’ לממשלה. השניים מדברים באופן ישיר זה עם זה, משתמשים במתווכים אלמוניים ומדי פעם גם נפגשים.

כמה מהמפגשים הללו היו בביתו של ארנון מילצ’ן העוסק שנות דור בתיווך וגישור בין ראשי המחנות הפוליטיים בארץ. כעת ברור, שסבב המגעים האחרון היה רציני מאד ובמהלכו גובשה ה’חבילה’ הפוליטית שאמורה לייצר ממשלה חדשה בארץ.

על פי המידע הזה נתניהו הסכים לתת להרצוג חבילת תיקים מרשימה: חוץ, משפטים ובטחון. את תיק הבטחון… אמור המחנה הציוני לקבל רק בעוד כשנה וחצי, כשהממשלה הנוכחית תשלים חצי קדנציה…

“תיק המשפטים היה מיועד לח”כ יחימוביץ, ואילו תיק החוץ אמור היה להימסר ללבני בעוד שנה וחצי, כשהרצוג יפנה אותו לטובת הבטחון. המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים אמור היה להתחדש, בהנהגתם של הרצוג ולבני… מה שהרצוג מנסה לעשות עכשיו זה להאריץ את תפקידו כיו”ר המחנה הציוני עד סוף 17′”.

ומהו בכל זאת ההבדל בין התחזיות, הזהות, של השניים? הבדל מהותי.

אצל אריה זיסמן מופיע גילוי נאות. הוא מציין כי מדובר בדיווח של העיתונאי בן כספית, בו הוא משתמש. לגיטימי ביותר. לעומתו, רעו לעט, כרמלי, ‘מדלג’ באלגנטיות (ולא בפעם הראשונה) על המקור לדברים שכתב.

המודיע, ראוי שתזכרו.

כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.